החורף של שנת 1992-1991 היה הגשום והקשה ביותר ב-150 השנים שבהן נרשמים באזורנו נתונים מטאורולוגיים. מפלס ים המלח עלה ביותר משני מטרים לאחר שהכנרת עלתה על גדותיה, סכר דגניה נפתח ומי נגר זרמו דרך הירדן דרומה.
בקיץ שקדם לו החריבה התפרצות אדירה של הר הגעש פִּינַטוּבּוֹ יישובים רבים באי לוזון שבפיליפינים. יותר מ-770 אזרחים נהרגו ומאות אלפים פונו מבתיהם. המדענים צפו שכמו שקורה בדרך כלל לאחר התפרצות געשית, השנה שאחריה תהיה קרה וגשומה מהרגיל בגלל פיזור האפר הוולקני באטמוספרה.
זה בדיוק מה שקרה בכל העולם וגם בישראל, ואף מעבר לתחזיות: במקומות שונים בארץ הגיעה כמות הגשם ל-200 אחוזים מעל הכמות הממוצעת, וכתוצאה מכך חלה עליית מפלס חריגה בים המלח. השאיבה מהכנרת נעצרה לשני חורפים, מה שהפסיק את הנסיגה הלא טבעית בגובה פני המים של ים המלח.
עליית המפלס הזו גרמה לבנייתה של טרסת חוף ברורה, שנראית בדיוק כמו טרסות קדומות יותר, שמדענים זיהו עוד קודם לכן ושחשבו שהן קשורות לעליית מפלס מקומית. אך האם התפרצות וולקנית שהתרחשה לפני אלפי שנים על אי באוקיינוס השקט הייתה יכולה לשנות את כמות המשקעים ואת מפלס בים המלח? ויותר חשוב, האם תישאר לכך עדות?
התפרצות של גשם
בתקופת הקרח האחרונה, שהסתיימה לפני 10,000 שנים, הוצף עמק הירדן מטבריה עד חצבה. אחרי שהאזור התייבש ומפלס האגם ירד והתכנס לשטח ים המלח של ימינו, נותרו טרסות חוף שעד כה פורשו כעליות מפלס קצרות ואקראיות שהן תוצאת הנסיגה הדרמטית.
חברי קבוצת חוקרים בראשותה של ד"ר רויטל בוקמן מהחוג למדעים גיאו-ימיים באוניברסיטת חיפה העלו את האפשרות שטרסות החוף אינן מייצגות אירועים אקלימיים אקראיים, אלא קשורות באירועים קיצוניים של התפרצויות וולקניות.
הרעיון הזה חדשני משום שאירועים כאלה נחשבים מהירים בטווחי זמן גיאולוגיים, אף על פי שהם יכולים לשנות את האקלים בשנה-שנתיים העוקבות להתפרצות בגלל פיזור אפר וולקני באטמוספרה שגורם לחסימת קרינת השמש, מה שמוביל להתקררות ולעלייה בכמות המשקעים. הממצאים פורסמו במגזין המקוון Quaternary Science Reviews.
העבר לכוד בגלעיני קרח
החוקרים בחנו נתונים מגלעיני קרח שמקורם באזור הקטבים: אלה הם גלילים ארוכים שהוצאו מקידוחים שעומקם מאות עד אלפי מטרים בקרח העד שמכסה את הקוטב הדרומי ואת הקוטב הצפוני. בעזרת הקרח שהצטבר שנה אחרי שנה אפשר ללמוד על הטמפרטורה, כמות המשקעים, הרכב הגזים באטמוספרה, התפרצויות וולקניות ורמות הקרינה שהגיעה מהשמש. כל הדברים האלה ניכרים בעובי השכבות ובהרכב הכימי שלהן.
גלעיני קרח מגרינלנד משמשים כבר עשרות שנים לשחזור האקלים בעבר ויש בהם גם עדויות לפליטת אפר מהרי געש ברחבי העולם. האבק הוולקני שקע מהאטמוספרה וקפא בקרח שמשמר עדיין את תוצרי הפעילות הזו שאירעה לפני עשרות אלפי שנים.
התפרצות הר פינטובו בשנת 1991 היא שחזור מודרני של התפרצויות שהתרחשו בעבר. החוקרים מצאו התאמה בין מספר ההתפרצויות הגעשיות שסימניהן ניכרו בקידוחי הקרח ובין טרסות החוף שנוצרו באותו הזמן בשולי ים המלח – התפרצות שאירעה אחת למאה שנים. נוסף על כך, הם הופתעו לגלות שכמות האפר הוולקני בגלעיני הקרח, שמראה על עוצמתה של ההתפרצות, מתאימה לגובהן של הטרסות שנוצרו בגלל עליית מפלס המים, כלומר התפרצות עזה גרמה לכמות משקעים גדולה יותר ובעקבותיה הצפה ועליית מפלס חדה.
המסקנה הנובעת מהמחקר הזה היא שאירועים קטסטרופליים כמו התפרצויות וולקניות יכולים ליצור שינויים משמעותיים באקלים גם במרחק רב מאוד ממקור ההתרחשות, ושיש קשר בין עוצמת ההתפרצות ובין השינוי הזה. העדויות הגיאולוגיות להשפעה האקלימית של אירועים וולקניים הן נדירות והחותם של אירועים מהירים וקצרים כמו אלה נוטה להתבלות ולהימחק מפני השטח. למזלם של החוקרים התברר שעקב האקלים היבש בים המלח העדות נשמרה כסדרת טרסות המספרות על חורפים גשומים בצורה חריגה לפני אלפי שנים.
