רשתות חברתיות בשירות המדע

טכנולוגיה וחדשנות | ים וחופים |
מחקר חדש מגלה: פוסטים ברשתות החברתיות יכולים לשמש לאיתור מדוזות בחופי ישראל – אז יש או אין מדוזות בחורף?

האם פוסט באינסטגרם יכול לשמש כלי מדעי? בעידן הדיגיטלי שבו אנחנו חיים, רשתות חברתיות הפכו למאגרי מידע עצומים שמאפשרים לאנשי מדע לאסוף נתונים יקרי ערך עבור מחקרים. במקרה הזה, מאגרי המידע יכולים לעזור לענות על השאלה החשובה – האם יש מדוזות גם בחורף? מתי בטוח להיכנס למים?

איסוף נתונים מתוך רשתות חברתיות פותח בפני החוקרים הזדמנויות חדשות לחקור תופעות בזמן אמת ומציב אתגרים חדשים בתחום האתיקה.

מדע בעידן הדיגיטלי

חקר של תופעות טבע מהווה אתגר מתמיד למדענים. שיטות מסורתיות כמו סקרי שטח, תצפיות ושימוש בחיישנים דורשות משאבים רבים, מצומצמות בזמן ובמרחב ולעיתים קרובות אינן מספקות תמונה מלאה. בשנים האחרונות, חוקרים מחפשים דרכים חדשות לאסוף מידע על תופעות טבע בצורה יעילה וחסכונית יותר. "השימוש ב׳טביעות רגל דיגיטליות׳ הוכחה כיעילה במחקר על יחסי אדם-סביבה", אומרת טל לוי, דוקטורנטית שמובילה מחקר על שימוש בעקבות דיגיטליים כדי להבין מגמות התפרצויות של מדוזות בחופי ישראל, ביחד עם פרופ׳ אנדראה גרמנדי, ראש התוכנית לבינה סביבתית בבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה.

"טביעות רגל דיגיטליות" הן ה"עקבות" שמשתמשים משאירים ברחבי האינטרנט באופן טבעי, כמו פוסטים ברשתות חברתיות, חיפושים בגוגל וצפיות בדפי אינטרנט. "בשונה מדיווח יזום באפליקציות, מידע זה נוצר באופן ספונטני במהלך השימוש היומיומי ברשת", מסבירה לוי, ומדגישה שהמידע ברשת מספק יתרון ייחודי לניטור תופעות טבע.

מדוזה מהמין הפולש חוטית נודדת. צילום: שי מיניס

ניתוח דפוסי החיפוש בגוגל ובוויקיפדיה מצביע על התעניינות מתמשכת של הציבור במדוזות גם בחורף. צילום: שי מיניס

יש מדוזות במים?

נחילי מדוזות מציבים אתגר משמעותי עבור מדענים ברחבי העולם בשל השפעתם הרחבה על תחומים רבים. בישראל, נחילי המדוזות בקיץ הם תופעה מוכרת המשפיעה על מיליוני מתרחצים ועל הכלכלה המקומית. המין הדומיננטי בישראל, החוטית הנודדת, הוא מין פולש שהגיע לים התיכון דרך תעלת סואץ בשנות ה-70. החוטית פוגעת בדגה המקומית, במתקני התפלה, בענף הדיג – למשל על ידי קריעה של רשתות דיג, וכמובן – בענף התיירות, בגלל ריבוי הצריבות הכואבות אצל המתרחצים.

אחת השיטות המרכזיות לאיסוף מידע על מדוזות בישראל היא אפליקציית 'מדוזות בעם', שהוקמה ב-2011 בשיתוף האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ומנוהלת על ידי פרופ' דרור אנג'ל וד"ר דור אדליסט מאוניברסיטת חיפה. האפליקציה היא כלי ייחודי לניטור המדוזות לאורך חופי הים בישראל, ומעבירה דיווחים מדויקים ישירות מהציבור, על מיקום, כמות ומרחק המדוזות מהחוף. באמצעות בסיס הנתונים של 'מדוזות בעם', בדקו החוקרים את נכונות הנתונים שנאספים מהרשתות החברתיות.

בעוד שהמחקר התמקד בעיקר בחודשי הקיץ, לוי מציינת שמדוזות מופיעות גם בחודשי החורף: "ישנה ירידה ניכרת בדיווחים על מדוזות בחודשי החורף, ולכן המחקר התמקד בימי הקיץ. גם באפליקציית 'מדוזות בעם' ישנם פחות דיווחים בחודשי החורף למרות שאנחנו מודעים לקיומו של נחיל חורפי". עם זאת, ניתוח דפוסי החיפוש בגוגל ובוויקיפדיה מצביע על התעניינות מתמשכת של הציבור במדוזות גם בחורף, אם כי בעוצמה נמוכה יותר מאשר בקיץ.

 

הציבור כחיישן סביבתי

במסגרת המחקר נאספו 'טביעות רגל דיגיטליות' משבע פלטפורמות שונות כמו X (לשעבר טוויטר), אינסטגרם, פליקר, יוטיוב, ומחיפושים בגוגל ומצפיות בערך "מדוזה" בוויקיפדיה. החוקרים פיתחו תוכנות ייעודיות לאיסוף המידע מהפלטפורמות השונות. עבור פלטפורמות שלא מאפשרות גישה ישירה למידע, כמו אינסטגרם, נעשה שימוש בפונקציות החיפוש הידניות הזמינות לציבור. לאחר מכן, הם פיתחו שיטות מתקדמות לניתוח המידע – אלגוריתמים מיוחדים לזיהוי דיווחים אמינים ולסינון מידע שגוי או לא רלוונטי. הם גם פיתחו מדד חדש להערכת גודל נחילי המדוזות שמבוסס על שילוב הנתונים.

מתוך אלפי הפוסטים שנבחנו, כ-5,000 פוסטים נמצאו רלוונטיים למחקר, והתוצאות מפתיעות: נמצאה התאמה גבוהה בין הדיווחים ברשתות החברתיות לבין הנתונים שנאספו בשיטות המסורתיות כמו סקרי שטח. במיוחד בלטו הנתונים מ-X ומאינסטגרם, שהראו התאמה של יותר מ-70 אחוז עם נתוני 'מדוזות בעם'. נוסף על כך, נמצא שעלייה במספר הצפיות בערך "מדוזה" בוויקיפדיה תואמת בדיוק רב את הופעת הנחילים בחופים. כלומר, הממצאים מראים שאפשר להשתמש ברשתות החברתיות ככלי אמין וזול לניטור נחילי מדוזות.

על ההבדלים בין הרשתות החברתיות

ההבדלים בין הפלטפורמות משקפים את אופי השימוש הייחודי בכל אחת מהן. X ואינסטגרם סיפקו את המידע המדויק ביותר על מיקום הנחילים בזכות נטיית המשתמשים לשתף חוויות בזמן אמת. לעומת זאת, חיפושי גוגל נתנו אינדיקציה על מועד הופעת המדוזות, אבל רק בתחילת העונה. לעומת זאת, החיפושים בגוגל לא הצליחו לנבא בצורה טובה את הופעת הנחילים הגדולים כמו שהצליחו לעשות הדיווחים באפליקציית 'מדוזות בעם' – שהקדימו בשבוע את הדיווחים ברשתות החברתיות. מתנדבי האפליקציה מזהים את הופעת המדוזות בשלב מוקדם יותר – כשהן מתחילות להופיע במספרים קטנים ולפני הגעת הנחיל הגדול – בעוד הציבור הרחב נוטה לדווח רק כאשר מופיעים נחילים גדולים יותר. היוטיוב, למרות כמות המידע הדלה יחסית, סיפק תיעוד חזותי איכותי שעזר לאמת את הדיווחים ממקורות אחרים.

סוגייה במחקר שתדרוש התמודדות היא רמת הדיוק של המידע. בעוד שב'מדוזות בעם' המתנדבים עוברים הכשרה בסיסית ויכולים להבחין בין מיני מדוזות שונים, ברשתות החברתיות המשתמשים בדרך כלל מדווחים על 'מדוזה' באופן כללי, ללא זיהוי המין הספציפי. זיהוי מדויק אפשרי רק כאשר מצורפת תמונה איכותית. לכן הממצא הבולט מניתוח המידע מהרשתות החברתיות, הוא רמת הדיוק של הדיווח. נוסף על כך, פייסבוק היא הפלטפורמה הנפוצה ביותר בישראל, אך גם לה ולאינסטגרם יש מגבלות מחקריות – רק חלק קטן מהדיווחים כולל מידע גיאוגרפי משום שרוב המשתמשים משביתים את מעקב ה-GPS. "הפלטפורמות השונות מגבילות את הגישה לנתונים ודורשות לעיתים תשלום גבוה עבורם", מסבירה לוי על מכשול מרכזי בגישה לנתונים. לדוגמה, המעבר של טוויטר ל-X לווה בשינויים מרחיקי לכת במדיניות הגישה לנתונים. 

אתיקה במדע

"השימוש במידע שפורסם באופן פומבי אכן מעלה שאלות אתיות, במיוחד כאשר מדובר בשימוש למטרות שונות מאלו שלשמן פורסם. שאלות אלו רלוונטיות במיוחד כאשר מדובר בצילומים אישיים או בתכנים פרטיים אחרים שפורסמו ברשתות החברתיות", אומרת לוי. "הקפדנו להשתמש בנתונים ציבוריים בלבד ולהציגם ברמה מצרפית, מבלי לנבור במידע אישי. התמקדנו בפרטים חיוניים כמו תאריך, מיקום ותוכן הפוסטים, ונמנענו מלחשוף פרטים אישיים נוספים", היא מסבירה. השימוש בנתונים מצרפיים שמקובצים יחד, מאפשר להציג מגמות כלליות בלי לחשוף מידע פרטני. כך הם שמרו על פרטיות המדווחים בהתאם לעקרונות האתיקה המחקרית.

השימוש ב'עקבות דיגיטליים' יכול לשמש לא רק לניטור מדוזות אלא גם לתופעות טבע אחרות, במיוחד באזורים שבהם אין מערכות ניטור מסודרות או שהמשאבים בהם מוגבלים. המחקר מדגים כיצד פעילות יומיומית ברשתות החברתיות יכולה לתרום למדע, ומאפשרת גם לנתח מידע היסטורי ולזהות מגמות לאורך זמן. השימוש במידע שהציבור מייצר באופן טבעי עשוי לשפר את הידע שלנו על תופעות סביבתיות ולסייע בהתמודדות עימן – בין אם מדובר במינים פולשים או בסוגיות אחרות. כמו כן, שילוב המידע מהרשתות החברתיות יחד עם נתונים מסורתיים יכול להציג תמונה מקיפה יותר של התופעות הסביבתיות הללו.

לדבריה של לוי, העתיד של ניטור סביבתי באמצעות רשתות חברתיות טמון בשילוב טכנולוגיות בינה מלאכותית וניתוח מידע בזמן אמת – דבר שעשוי לאפשר ניטור גלובלי של תופעות סביבתיות גם ביבשה וגם באוקיינוסים.



אולי יעניין אותך