שוב שכחתם מהתותים שבמקרר?

בריאות ומזון | כלכלה וצרכנות
כשליש מכלל המזון בעולם מוצא את דרכו בסופו של יום לאשפה בשלבים שונים של מסלול חייו: מהגידול בשדה, דרך השינוע אל הסופרמרקט והאספקה לצרכן ועד לצריכה בבית. למזון האבוד הזה יש כמובן גם מחיר כלכלי

בכניסה לבניין שבו אני גרה בניו יורק יש דוכן של פירות וירקות שפתוח 24 שעות ביממה. פירות וירקות הם אל מוצר צריכה בסיסי בניו יורק ולכן הקונים בדוכן מאוד מחושבים ברכישות שלהם. לגור בכרך גדול, בטח גדול ויקר כמו ניו יורק, מצריך התארגנות מיוחדת של משק הבית ותכנון של צריכת המזון. 

גם אנחנו עברנו לצרוך רק את מה שרוצים לאכול באותו היום. עגבניה ומלפפון לסלט, ארבעה קלחי תירס טריים, שלושה ראשי ברוקולי, ראש שום אחד וכמה דובדבנים לקינוח, למשל.

המעבר לצריכה ממדויקת כזאת הוריד את כמות הפירות והירקות שמרקיבים במטבח שלנו למספר עגול ומאוד מרשים של אפס. אין יותר עובש על הפירות והירקות ולא מגלים פה באיחור ששכחנו לאכול את האוכמניות שכל כך חשקנו בהן כשהיינו בסופר. 

חשבתי על המעבר הזה לקנייה לפי הצורך כשביקרתי בשבוע שעבר בתערוכה חדשה של האמנית קת'לין ראיין בגלריית קארמה בווילג', שעוסקת בפירות רקובים. התערוכה נפתחה בצורה מקוונת בספטמבר 2020 ועכשיו, עם הפתיחה המחודשת של העיר, אפשר ליהנות ממנה גם מקרוב. ראיין מפסלת בחרוזים על פירות מאסיביים. בחלל הכניסה לתערוכה יש סלסלת דובדבנים ענקית עליהם שזורים אלפי חרוזים שמדמים עובש ושמורכבים מפניני מים מתוקים, מקוורץ, מאמטיסט, ועוד. בטקסט המציג את התערוכה נכתב: "הפסלים מגלמים סתירות: חוסר המשקל ההזוי של צורותיהם הכבדות; הרמזים של קיטש וגם של עידון; המשא ומתן בין הרהורים אלגוריים, היסטוריים לבין ההווה הסטואי", או במילים אחרות, היא מצליחה להוציא מתוכנו תחושה של אי נחת נוכח פרי רקוב.

להשליך 990 מיליון דולר לפח

אכן, פירות וירקות שמרקיבים אצלנו במקרר או על השיש במטבח, הפכו להיות בעיה גדולה במשק הבית המודרני. מדי שנה משפחה מערבית ממוצעת זורקת לפח מזון בשווי של אלפי דולרים (בישראל למשל, משפחה ממוצעת בת ארבע נפשות זורקת לפח מזון בסכום של כ-8,000 שקל ובמשקל של כ-1,150 קילוגרם, זאת לפי נתוני ארגון TNS). אנחנו קונים יותר משאנחנו צריכים, לא מאפסנים היטב את המזון שרכשנו או לפעמים סתם לא הקפדנו להציע לילדים את התותים בזמן טרם הרקיבו. 

הבעיה לא מתחילה ונגמרת רק אצל הצרכנים. כשלישי מכלל המזון בעולם מוצא את דרכו בסופו של יום לאשפה בשלבים שונים של מסלול חייו: מהגידול בשדה, דרך השינוע אל הסופרמרקט והאספקה לצרכן ועד לצריכה בבית. למזון האבוד הזה יש כמובן גם מחיר כלכלי: מדובר ב-990 מיליון דולר שמושלכים לפח בכל שנה, בזמן שיותר מ-10 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיים עדיין בתנאים של עוני קיצוני ורעב

בחלל הכניסה לתערוכה של קת'לין ראיין יש סלסלת דובדבנים ענקית עליהם שזורים אלפי חרוזים שמדמים עובש ושמורכבים מפניני מים מתוקים, מקוורץ, מאמטיסט, ועוד. צילום: נטע ליפמן

נכון, אנחנו כאנשים פרטיים לא יכולים לעזור עם הגידול בשדה או מערכת ההובלה למרכולים. אבל אנחנו כן יכולים לעזור לייעל את הצריכה הביתית. הרי לצד הנזק הכלכלי העצום והעוולה החברתית, אובדן מזון מייצר גם נזק סביבתי: בזבוז כל משאבי הקרקע והמים, חומרי ההדברה, הדשן ופליטות גזי החממה שהושקעו בגידול, באריזה, בשינוע ובאספקה של המזון הזה.

האו"ם הגדיר שעד לשנת 2030 מדינות העולם צריכות להגיע להפחתה של כ-50 אחוז בהיקף הבזבוז ואובדן המזון, כאחת מהמטרות של פיתוח בר קיימא (SDG’s) וכאמור יש לא מעט דברים שאנחנו כצרכנים יכולים לסייע.

לאכול את ה"מכוערים"

חברה טובה שגרה באזור הפנתה אותי לאתר "Misfit Market", שמנגיש מזון איכותי ובמחיר סביר, תוך מה שהוא מכנה "שבירת מעגל בזבוז המזון". אנשי מיסטפיט-מרקט עובדים ישירות עם חקלאים ויצרני מזון ומקבלים מהם תוצרת אורגנית ומוצרי מזון שהיו עלולים להיזרק אם לא היו מגיעים אליהם. באתר מבטיחים ש"כל הזמנה שתבצע מועילה לחקלאים, עוזרת במניעת בזבוז במזון ובסופו של דבר מסייעת להצלת הסביבה שלנו".

מקימי האתר אוספים תוצרת שלא עומדת בסטנדרטים של המרכולים: פירות גדולים מדי או קטנים מדי, עקומים מדי או ישרים מדי. כאלה שלא עומדים בסטנדרטים המחמירים של "ירק דוגמן" ובמקום שייזרקו לאשפה, הם אוספים אותם ומציעים ללקוחות שלהם שירות עד הבית של תוצרת טרייה ומובחרת שפשוט לא תגיע לשלב הגמר בתחרות "המלפפון היפה במקרר". האתר ידידותי למשתמש ובאמת מציע מגוון רחב של מוצרים תוך הבטחה להקפדה ושמירה על איכות וטריות.

בישראל למשל, משפחה ממוצעת בת ארבע נפשות זורקת לפח מזון בסכום של כ-8,000 שקל ובמשקל של כ-1,150 קילוגרם. מתוך התערוכה של קתלין ראיין, צילום: נטע ליפמן

יוזמה אחרת, ישראלית הפעם, מקודמת בימים אלה על ידי ארגון הTNS: דרישה של האזרחים ממנהלי רשתות השיווק לקדם "תמחור דינמי" למוצרי מזון שתאריך התפוגה שלהם קרב. שיטה זו מיושמת כבר באירופה ברשתות שיווק רבות ולפיה מוצרים המתקרבים לתאריך התפוגה שלהם נמכרים במחירים המוזלים עד 50 אחוזים ממחירם המקורי, על מנת לעודד את הרכישה, למנוע את השלכתם לפי ובכך לצמצם את בזבוז המזון. לפי פרסומי העמותה תמחור דינמי צפוי להציל מזון בשווי של כ-3.5 מיליארד שקלים בשנה. כך למעשה נצא כולנו מורווחים: רשתות השיווק והסופרים ירוויחו רכישות נוספות, אנחנו נהנה ממחירים מוזלים וישראל תהנה מסביבה נקייה יותר.

אז אם במקרה אתם בניו יורק בחודש הקרוב אתם מוזמנים להציץ בגלריית קראמה בלואר איסט, התערוכה תוצג שם עד ה-19 ביוני 2021. אבל טוב מכך, בפעם הבאה שאתם עורכים קניות של ירקות ופירות הביתה, שימו לב לכמויות, לאופן האחסון ולצורה של הירק. הוא אולי מכוער מבחוץ אבל טעים ועסיסי מבפנים.



אולי יעניין אותך