שתפו‬        

רחלי ווקס

שורשים היסטוריים

מחקר ישראלי ראשון מסוגו בעולם בדק כיצד ניתן להציל את האתר הארכיאולוגי החשוב בבית שערים משורשי העצים שחודרים אליו – זאת מבלי לפגוע בעצים עצמם
30 במרץ 2021



כמה מטרים מתחת לאדמת הגליל העליון, תחת כתם רחב של חורש ירוק ופסטורלי, מתחבאות מערות הקבורה של בית שערים, עיר המתים היהודית. אתר עתיק זה הוא מקום מנוחתם האחרון של נכבדים יהודים רבים שחיו בתקופה שלאחר חורבן בית שני – שהבולט בהם הוא רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, נשיא הסנהדרין ורב נערץ בדורו ובדורות שאחריו. חופשת הפסח היא זמן מצוין לבקר באתר הייחודי הזה ולטייל במערות הקבורה הקרירות, ששרדו בשלמותן, ושמעוטרות בשלל ציורים וקישוטים ובכתובות ביוונית, בארמית ובעברית.

עם זאת, בשנים האחרונות קם איום חדש על שלוותם של המתים ועל אופיו הייחודי של המקום. לא מדובר בכובש זר או בעבודות פיתוח ובנייה, כי אם בשורשיהם של עצים, שחדרו אל המערות דרך התקרה והציבו אותן בסכנת התמוטטות. במחקר ישראלי חדש וראשון מסוגו בעולם התבצע מאמץ לזהות את מיני העצים שחדרו למערות, ולהציל את האתר ההיסטורי החשוב – זאת מבלי להשמיד את הטבע שבו הוא טובל.

בית שערים הוא מקום מנוחתם האחרון של נכבדים יהודים רבים שחיו בתקופה שלאחר חורבן בית שני – שהבולט בהם הוא רבי יהודה הנשיא. תצלום: ד"ר תמיר קליין

אתר בית שערים, שממוקם למרגלות הכרמל, בסמוך לקריית טבעון, מוכר כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. מערות הקבורה שבמקום הן חלק מהעיירה בית שערים, שהוקמה ככל הנראה בימי המלך הורדוס ושהייתה חלק מממלכת החשמונאים. מלבד המערות האתר כולל גם מבנים אחרים שהיו חלק מהעיירה העתיקה, ביניהם בית כנסת, בזיליקה (מבנה ציבורי) ובית בד. הטבע המקומי הוא אחת מנקודות המשיכה של בית שערים, והוא כולל צמחייה טבעית, עצי נוי רבים ופריחה מרשימה: רקפות וכלניות ממלאות את הנוף בחורף, ובאביב עיריות מזדקפות להן מעלה-מעלה, וכליל החורש צובע את המקום בוורוד עז.

אם תבקרו באתר בתקופה הקרובה, תוכלו לראות בקלות את שורשי העצים שפורצים מתקרות המערות התת-קרקעיות. "השורשים חדרו לכל המערות של בית שערים, זו בעיית יסוד באתר כולו", אומר ד"ר דרור בן יוסף, ארכיאולוג מחוז צפון של רשות הטבע והגנים וממובילי המחקר החדש.

לפתור את ההתנגשות בין המורשת לטבע

תיאורטית, אפשר היה להחליט פשוט לכרות את כלל הצמחייה שממלאת את האתר במטרה להגן על המערות ההיסטוריות – אך אין ספק שמדובר בפתרון שרחוק מלהיות אידיאלי. "החורשות והיערות היפים של הצמחייה הארצישראלית המקומית שבבית שערים מהווים חלק מהאווירה של האתר ומהחוויה של הביקור", אומר ד"ר תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע, ממובילי המחקר החדש.

המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Plants People Planet, נועד למצוא לבעיה פתרון שיאפשר הגנה על ההיסטוריה והמורשת תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בטבע. במחקר לקחו חלק בנוסף לקליין ולבן יוסף גם גלעד יעקבי ועידו רוג ממעבדתו של קליין, ענבר חשמונאי מרשות הטבע והגנים, ד"ר אילנה שטיין ממו"פ מזרח באוניברסיטת אריאל ופרופ' עמרם אשל מבית הספר למדעי הצמח באוניברסיטת תל אביב.

"זו הפעם הראשונה בעולם שנעשה מחקר מהסוג הזה", אומר בן יוסף. "לא מצאנו בספרות מחקרים שדנים בדיאלוג שבין שורש לבין עתיקות, ושנועדו לזהות ולסלק שורשים פוגעניים".

מי אתה, שורש?

"מהר מאוד הבנו שהבעיה הגדולה היא לזהות מיהם העצים ששולחים שורשים לעומק", מספר קליין. לדבריו, זיהוי עץ על פי שורשיו הוא משימה קשה ומורכבת. "לפעמים אנחנו אפילו מריחים או טועמים שורשים כדי לזהות לאיזה עץ הם שייכים. פעמים רבות, מישהו יכול להישבע שמדובר בשורש של עץ חרוב, למשל, ובסוף יתברר שמדובר בכלל בשורש של עץ אלון".

זיהוי השורשים הפולשים התבצע בשתי שיטות: בחינת האנטומיה שלהם על ידי שטיין וריצוף גנטי של ה-די.אן.איי שלהם במעבדתו של קליין. אחד הקשיים העיקריים בהיבט הגנטי של המחקר היה שהצמחים המקומיים לא נכללו במאגרי די.אן.איי עולמיים של צמחים – כך שלחוקרים לא היה למה להשוות את הדגימות שנאספו. הדבר דומה לטביעות אצבעות: אין משמעות רבה לטביעה עצמה אם אי אפשר להשוות אותה למאגר שכולל את זהויותיהם של בעלי טביעות אצבע שונות. "היינו צריכים להוסיף את המינים האלה למאגר הקיים", אומר קליין. "לכן, הלכנו לגן הבוטני בתל אביב, שהוא הסמכות הטובה ביותר בתחום זיהוי מיני עצים, וריצפנו את ה-די.אן.איי של עלים שמשתייכים בוודאות ל-19 מינים ים-תיכוניים שונים. אחרי שהעלנו את הרצפים האלה למאגר, יכולנו להשוות אליהם את ה-די.אן.איי של השורשים שדגמנו, וגילינו לאילו מינים השורשים משתייכים".

"לפעמים אנחנו אפילו מריחים או טועמים שורשים כדי לזהות לאיזה עץ הם שייכים". תצלום: ד"ר תמיר קליין

בזכות הבדיקות האנטומיות והגנטיות, החוקרים הצליחו לזהות 4 מתוך 13 דגימות השורשים שנאספו במערות כמשתייכות לאלה אטלנטית, 3 כמשתייכות לאלה ארץ-ישראלית, 2 לברוש מצוי, 1 לאורן ירושלים, 1 לשיח צלף קוצני, 1 לצמח מסוג דלעת הנחש (Bryonia cretica) ו-1 לכליל החורש.

עוקבים בסבלנות ובזהירות

בעקבות המחקר, העצים שנמצא ששורשיהם פלשו למערות סומנו, וחלק מהם יובשו – תהליך שלו תוצאות דומות לאלה של כריתה מבחינת תפקודו של העץ, בלי המעמסות שכריתה עלולה ליצור (כמו נפילתם של עצים כבדים מעל המערות הפגיעות). כעת, אנשי רשות הטבע והגנים בוחנים בסבלנות ובזהירות את תוצאותיו של הייבוש. "השורש יירקב וישאיר חלל בתוך המערה, שאותו נצטרך למלא בחומר מיוחד, שלא יאפשר את המשך הסידוק", אומר בן יוסף. אם הכול יתקדם כראוי, צפויים אנשי הרשות להרחיב את הפעילות לשאר העצים ששורשיהם פלשו למערות, ובהמשך גם לסלק את גדמי העצים מהשטח. במקביל, בהתחשב בכך שמדובר באתר מוכר ואהוב, אגף ההסברה ברשות הטבע והגנים מיידע את הציבור במהלכים שמתבצעים בשטח האתר ובחשיבותם.

העצים שנמצא ששורשיהם פלשו למערות סומנו, וחלק מהם יובשו. תצלום: ד"ר תמיר קליין

"זיהוי השורשים מאפשר את יישומם של פתרונות שמשלבים בין השאיפה לשמור על הטבע לבין השאיפה לשמור על המורשת", אומר קליין.

אחרים בעולם יוכלו ללמוד מאיתנו

"המחקר שהצוות שלנו עוסק בו ביומיום מתמקד בחקר האקולוגיה של היער דרך השורשים", אומר קליין. "לכן היה לנו נחמד שיכולנו לעזור בעניין שהוא שונה ומיוחד".

"אין ספרות מדעית בנושא, לכן המחקר הזה הוא בעצם סוג של ניסוי שאנחנו עושים בשטח, והוא כולל סדרה של פעולות שהן חדשות לגמרי בעולם המחקר", מסכם בן יוסף. "אחרים בעולם יוכלו ללמוד מאיתנו איך לפעול במקרה כזה".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית