גם אם אתם קוראים את המשפט הזה שנייה אחרי שקמתם מהמיטה וצחצחתם שיניים, יש סיכוי טוב מאוד שכבר הספקתם להשתמש היום לפחות במוצר אחד שמכיל שמן דקלים. התכונות הייחודיות של שמן הדקלים ומחירו הזול מביאים לכך שהוא נמצא בערך בחצי מהמוצרים שנמכרים בסופרמרקט, משוקולד ועד שפתון ומשחת שיניים, שעל תוויותיהם הוא מופיע תחת לא פחות מ-200 שמות שונים. הבעיה טמונה בכך שכדי להתמודד עם הדרישה העצומה לשמן דקלים מבוראים שטחים אדירים של יערות באזורים טרופיים, מה שמחריף את משבר האקלים ומאיים על הישרדותם של מינים רבים, בהם קופי האורנגאוטן והטיגריסים הסומטרים.
עם זאת, פיתוח אמריקאי חדש מציע תחליף סביבתי לשמן דקלים שמיוצר על ידי זן ייחודי של שמרים, שגידולו לא דורש שטחים טרופיים – אלא רק מכלים, שאותם אפשר להציב בכל מקום בעולם.
העולם צורך כיום כ-70 מיליון ליטר של שמן דקלים בשנה, וכמות זו צפויה להכפיל את עצמה עד 2050. כדי להתמודד עם הדרישה הגוברת ולנטוע עוד ועוד מעצי דקל השמן, שהשמן מופק מפריו, בוראו כאמור שטחים נרחבים של יערות גשם טרופיים – בעיקר באינדונזיה ובמלזיה, שתי היצרניות הגדולות בשוק, שהכנסותיהן מהגידול מגיעות לכ-40 מיליארד דולר בשנה. "מה שמייחד את שמן הדקלים משמנים אחרים הוא העובדה שהוא מוצק בטמפרטורת החדר – אבל נוזלי בטמפרטורת הגוף", מסבירה ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה מחברת SP interface. "לכן, שמן הדקלים אופטימלי לייצור כל דבר שנרצה שיהיה מוצק רך: מוצרים נעימים לעור, כמו סבון, או כאלה שצריכים לרדת בקלות בגרון, כמו ממרח שוקולד".
תכונה נוספת של שמן הדקלים היא היותו יעיל במיוחד מבחינת ניצול שטח: מעצי דקל השמן אפשר להפיק פי 10 יותר שמן מאשר מצמח הסויה, למשל, עבור אותה יחידת שטח גידול. לכן, שמן הדקלים הוא זול ביותר, ומכאן גם מבוקש – הן על ידי צרכנים פרטיים במדינות מתפתחות, שבהן הוא משמש בעיקר לבישול, והן על ידי יצרני מוצרים שונים ברחבי העולם.
הבעיה היא שהאזורים שבהם אפשר לגדל את עצי דקל השמן מצומצמים ביותר. "את דקלי השמן אפשר לגדל רק בטווח של כ-10 מעלות מקו המשווה", מסבירה אולנובסקי. הגבלה זו מובילה לבירוא היערות הנרחב באזורים אלה, שמקטין את קיבוע הפחמן וכך מחריף את משבר האקלים. בנוסף, בירוא היערות גם משנה את מחזור המים בטבע ומקטין או קוטע את בתי הגידול של מינים רבים של בעלי חיים, כשהמוכרים ביותר הם קופי האוראנגוטן והטיגריס הסומטרי, שמצויים כיום בסכנת הכחדה. זאת ועוד, הבירוא מבוצע באמצעות שריפות, שמגדילות את היקף פליטות גזי החממה, מעצימות את היקפם של הנזקים הסביבתיים שנגרמים ומובילות לפגיעה כלכלית ובריאותית בתושבים המקומיים.
מחצית ממחירו של שמן הדקלים
הפיתוח החדש, שמיוצר על ידי החברה האמריקאית Xylome, זכה לשם הקליט "Yoil" – שילוב של המילים האנגליות שמרים (yeast) ושמן (oil). השמן מיוצר בכמויות גדולות על ידי שמרים מהמין Lipomyces Starkeyi, שאותו פיתחה החברה באמצעות הנדסה גנטית. במקור, החברה פיתחה את השמרים במטרה לייצר באמצעותם דלק ביולוגי – אך היא החליטה לשנות כיוון כשהתגלה במקרה שהשמן שהם מפיקים דומה מאוד במאפייניו לשמן דקלים. שמן השמרים כבר נשלח לבדיקת מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ולמספר ספקי שמן דקלים גדולים, והחברה עמלה על הגדלת הייצור להיקפים תעשייתיים.
כיום, Xylome מפתחת שני זנים של שמרים. הזן הראשון מוזן באמצעות סוכר תירס, ותפוקתו היא הגבוהה יותר מבין השניים. את הזן השני אפשר להאכיל בפסולת חקלאית מסוגים שונים – ולכן, לדברי החברה, מחיר השמן שהיא מייצרת יעמוד בעתיד על מחצית ממחירו של שמן הדקלים שמופק כיום.
כאמור, היתרון העיקרי של ייצור שמן על ידי שמרים שגדלים במכלים סגורים הוא שאפשר לעשות זאת בכל מקום בעולם, ובכך לא רק להגן על היערות הטרופיים – אלא גם לחסוך בעלויות ובפליטות הפחמן שכרוכים בתובלה לכל קצווי תבל.
הקונים לא רוצים לשלם יותר
המודעות לנזקים הסביבתיים של ייצור שמן הדקלים הביאה כבר ב-2004 להקמת "השולחן העגול לשמן דקלים מקיים" (RSPO) – ארגון ללא מטרת רווח שמאגד חקלאים, משווקים, יצרנים, ממשלות וארגוני שמירת טבע, ושמטרתו להביא לפיתוח בר-קיימא של הענף. עיקר פעילותו היא מתן תו תקן לשמן דקלים שיוצר בהתאם לכללי קיימות קבועים. ב-2020, כחמישית משמן הדקלים שהופק הוגדר כמקיים לפי ארגונים שונים שה-RSPO בראשם – אבל למרות העבודה הרבה שהושקעה בנושא, רק חצי מהכמות הזו נרכשה. החצי השני אומנם נבדק ואושר שמדובר במוצר שהופק באופן מקיים – אבל השמן נמכר כשמן דקלים רגיל, מכיוון שהקונים לא רצו לשלם את תוספת המחיר שמגיעה יחד עם תו התקן הסביבתי.
מעבר לכך, לדברי אולנובסקי, כלל לא ברור האם תו התקן של ה-RSPO בכלל מבטיח שמדובר בשמן דקלים ידידותי יותר לסביבה. "ה-RSPO מוודאים שלא נכרתו יערות גשם כדי לגדל את שמן הדקלים המפוקח", היא אומרת. "על פניו זה נהדר, אבל מכיוון שהחקלאים רוצים להגדיל את כמות הדקלים שלהם, הם משתלטים על אדמה חקלאית אחרת באותו אזור כדי לגדל אותם. כך נוצר מחסור כללי באדמה חקלאית – והחקלאים שהשתמשו באדמה שהדקלים השתלטו עליה כורתים יערות, כדי לגדל את התוצרת האחרת שהם ייצרו".
"הפנייה לביוטכנולוגיה היא חיובית ומתבקשת"
למרבה הצער, גם מעבר משימוש בשמן דקלים לשמן אחר לאו דווקא יפחית את ההשפעה השלילית על הסביבה. זאת מכיוון שכאמור, ייצורם של רבים מהשמנים האחרים דורש שטח בהיקף גדול יותר, ולעיתים גם הוא מוגבל לאזורי גידול ספציפיים (כמו במקרה של שמן קוקוס).
"כשאני רואה מוצר שכתוב עליו 'ללא שמן דקלים' – לא משנה אם זה סבון או מזון, אני חושדת", אומרת אולנובסקי. "אנשים מוכנים לשלם יותר כסף על 'ללא', אבל אם שמן דקלים עשה משהו במוצר אז עולה השאלה מה שמו במקומו. אם התחליף הוא שמן אחר, או חומר סינתטי, אז בכלל לא בטוח שהוא בריא יותר או מזיק פחות לסביבה
האם שמנים מבוססי-מיקרובים שונים (כמו שמרים) הם הפתרון? על פי מחקר עדכני, ייתכן ששמנים כאלה יהיו זולים יותר משמנים ממקור צמחי, אך נדרשת התפתחות טכנולוגית לשם כך. כך או כך, גם אם תחזיותיה האופטימיות של Xylome לשמן זול משמרים לא יתממשו, ייתכן ש-Yoil (יחד עם תחליפים מבוססי-מיקרובים אחרים שמפותחים כיום, כמו זה של חברת C16 Biosciences) יוכל לסייע למלא את החסר בדרישה הגדלה של התעשייה – בעיקר במוצרים יקרים שבהם נעשה שימוש בשמן דקלים, כגון מוצרים קוסמטיים.
אולנובסקי, מצידה, מדגישה שעדיין יש לבחון את ההשפעות הסביבתיות של פתרונות כמו זה של Xylome – אך היא מגלה אופטימיות בכל הקשור לפיתוחים המדעיים בתחום תחליפי השמן. "הפנייה לביוטכנולוגיה היא חיובית ומתבקשת, וזה ברור שיש עתיד למזון שמגודל במעבדה", היא מסכמת.
