שתפו‬        

רעות אלון

כשנתחמם במעיל עור מן הצומח

תעשיית העור היא אחת המזהמות בעולם, ופעילותה כרוכה בפגיעה אדירה בבעלי חיים – אך עד כה, תחליפי העור הסינתטיים לא היו משביעי רצון. עם זאת, תחליפים חדשים, מבוססי-צומח, מעוררים כיום סקרנות ואופטימיות רבה
2 בפברואר 2022



המערכת החורפית שהסתערה עלינו השבוע אילצה אותנו לנבור בארון שלנו בחיפוש אחר בגדי החורף המחממים ביותר שברשותנו, אלה ששמורים למזג האוויר הזה בדיוק. בעיני רבים מאיתנו, מעיל טוב או מגפיים איכותיים הם כאלה שעשויים מעור – אך החומר הפופולרי הזה הוא אחד השנויים במחלוקת: הן בשל הנזק הסביבתי הנרחב שנגרם עקב ייצורו, והן בשל הסבל הרב שנגרם לבעלי החיים בתהליך.

תעשיית העור היא אחת הגדולות בעולם: שוק זה גלגל ב-2020 כ-394 מיליארד דולר, וההערכות הן שהוא יצמח בכ-6 אחוזים נוספים עד 2028. ב-2020 יוצרו בעולם 8.6 מיליון טון של עור פרה, כשמקורם של רוב העורות הוא בתעשיית המזון.

עליית הביקוש, הן לבשר והן לעורות, היא אחד הגורמים לבירוא יערות כמו האמזונס שבברזיל, ששטחיהם מצטמצמים כדי לפנות קרקע חקלאית לגידול בקר ומזון עבור בעלי החיים שמשמשים לתעשייה זו. ברזיל היא כיום יצרנית עורות הבקר השלישית בגודלה בעולם (אחרי סין וארה"ב). מעבר לכך, פעילותה של תעשיית המזון, וכפועל יוצא מכך גם של תעשיית העור, מובילה גם לפליטת גזי חממה כמו מתאן.

מכיוון שעור הוא רקמה חיה, יש צורך לעבד אותו באופן שימנע את הריקבון הטבעי ויקנה לו את עמידות לאורך זמן – ולצורך כך, העור עובר עיבוד שמצריך כמויות גדולות של מים וכימיקלים. "שרשרת הייצור של העור בעייתית מאוד, משום שכ-90 אחוז מתעשיית עיבוד העורות מבוססת על כרום, שהוא כימיקל מסוכן מאוד", מסביר עתניאל גדז׳, מומחה לאופנה בת-קיימא ושותף ומייסד הסטארט-אפ Made2Flow, שפיתח טכנולוגיות למדידת ההשפעה הסביבתית עבור יצרניות וחברות אופנה. מחלות עור, מחלות נשימה וסוגים שונים של סרטן נפוצים מאוד בקרב בורסקאים (מעבדי עורות) רבים שנחשפים לכרום, ושפכים ממפעלי עיבוד עורות מזהמים את הקרקע ומקורות מים מקומיים ופוגעים בבריאות האוכלוסייה שגרה ליד מפעלים אלו.

יתר על כן, בתעשיית המזון מן החי והעור נגרם סבל גדול לבעלי החיים, החל משלבי הגידול ועד לשלב ההמתה. חלק מבעלי החיים, בעיקר אלו שמוגדרים אקזוטיים, כמו תנינים, לטאות ועוד, מגודלים במיוחד בשביל עורם, והם מומתים באכזריות ובסבל רב.

תחליפים שמשנים את פני התעשייה

 הדאגה לרווחת בעלי החיים שמנוצלים בתעשיית החי, יחד עם עליית המודעות לנזקים הסביבתיים שלה, הובילה לצמיחתו של שוק תחליפי העור. שוק זה מתחלק לתחליפים הנפוצים יותר, שהם מבוססי-פלסטיק ועשויים מפוליאוריטן (PU) – ולתחליפי עור מבוססי צומח, שתפסו תאוצה בשנים האחרונות ושמשווקים כאלטרנטיבה בת-קיימא יותר לעור מאשר הפלסטיק.

עם זאת, במקרים רבים החלופות הצמחיות סביבתיות פחות מכפי שהן משווקות, הואיל וחלק מהיצרנים משמיטים את פירוט החומרים שמרכיבים את המוצר. כך למשל, המותג Desserto, שאיתו שיתפה פעולה ענקית האופנה המהירה H&M, שווק כתחליף עור שעשוי מקקטוס – אך רק כ-30 אחוז מהרכבו הוא חומר צמחי, וכ-65 אחוז ממנו הוא פוליאוריטן.

לדברי מומחים, הבעיה בתחליפי העור ה"היברידיים" הללו טמונה בשלב סיום חייו של המוצר, מאחר שאי אפשר למחזר את החומר הפלסטי שמצוי בתוכם – והחומר הטבעי שבהם לא יכול להתכלות. בנוסף, במחקר גרמני שבו נבדקו מספר תחליפי עור מבוססי-צומח בשילוב פלסטיק נמצא שהם חסרים את האיכויות שמאפיינות עור מן החי, ושחלקם אף מכילים כימיקלים מסוכנים לשימוש.

MIRUM
טכנולוגיות חדשות, כמו זו של חברת ​​Natural Fiber Welding שמייצרת את תחליף העור MIRUM, מאפשרות לייצר תחליף שעשוי מ-100 אחוז חומר צמחי. צילום: MIRUM

"כשחומר צמחי מהווה פחות מ-30 אחוז מהמוצר לא מדובר בחידוש, ואיכות המוצר היא ירודה", אומר גדז'. "כשהחומר הצמחי מהווה יותר מ-65 אחוז מהמוצר, מדובר כבר בתחליפים שמשנים את פני התעשייה". MYLO, למשל, התחליף מבוסס הפטריות של חברת Bolt Threads (שידועה בשיתוף הפעולה שלה עם המעצבת הבולטת סטלה מקרטני), מכיל 85-58 אחוז חומר צמחי, מה שהופך אותו לשחקן חזק בתעשייה המתפתחת. בנוסף, טכנולוגיות חדשות, כמו זו של חברת ​​Natural Fiber Welding, מאפשרות לייצר תחליף שעשוי מ-100 אחוז חומר צמחי. כך למשל, תחליף העור של החברה, MIRUM, עשוי בין היתר מפסולת חקלאית. מדובר באחד מתחליפי העור המעניינים שיש כיום בשוק, מפני שלפי החברה אפשר למחזר אותו פעמים רבות.

כל התחליפים עדיפים על עור

כדי שתחליפי העור יהיו טובים מספיק כדי לתפוס את מקומו של "הדבר האמיתי", מספר דברים צריכים לקרות. "מותגי אופנה לא מעוניינים לעבוד עם תחליפי עור משום שעדיין אין תחליף שמגיע לאותה רמה חומרית מבחינת תחושת המגע בחומר, הטקסטורה, העמידות לאורך זמן ועוד", אומר גדז'.

גם המחיר הוא גורם משפיע, מאחר שהתחליפים מבוססי-הצומח עדיין יקרים מאוד בהשוואה לעור: "פיתוח של תחליף עור מבוסס-צומח דורש לפחות 10-5 שנות מחקר, והיום החברות האלו רק מתחילות להבשיל", אומר גדז'. "קניה של דמוי עור עמיד היא עניין של רמות איכות – האיכות של דמוי עור שקונים בחנויות אופנה מהירה שונה מזו של תחליפים מבוססי-צומח. אין עדיין תחליפים טובים שהם גם נגישים לנו, זה עדיין לא במיינסטרים: התחליפים מבוססי-הצומח יקרים מאוד, מכיוון שהם עדיין חדשים, ונכון לעכשיו רק המותגים היוקרתיים יותר עושים בהם שימוש". בנוסף, הוא מזכיר בהקשר הזה את העיקרון של צריכה מבוססת-ערכים (Values-based consumption): כלומר, כשהצרכנים יעדיפו את התחליפים – התעשייה תדאג לספק להם את רצונם.

עם זאת, גדז׳ מדגיש שכלל תחליפי העור, כולל אלה שעשויים מפוליאוריטן, עדיפים על עור מן החי: "אפילו שייצור פוליאוריטן מזהם מאוד, ושמדובר בחומר שלא מחזיק לאורך זמן – הוא עדיין עדיף על עור, ורוב תחליפי העור מבוססי-הצומח חד-משמעית עדיפים אקולוגית על עור", הוא אומר. "היקף פליטות הפחמן הדו-חמצני, השימוש בקרקע, הסיכון לבירוא יערות או לפגיעה במגוון האקולוגי ועוד – כולם נמוכים בהרבה בהשוואה לעור. מדובר בפער עצום שתעשיית העור לא יכולה לצמצם".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- Ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית