קרקעית הים היא חגיגה לארכיאולוגים ימיים: ספינות טרופות, כלי נשק, אוצרות ולפעמים סתם אשפה. כל חפץ שנמצא בים מתכסה אחרי זמן לא רב במרבד של יצורים ועשב ים,וחוקרים יכולים לבלות ימים שלמים בקרצוף ובהסרה שלהם מהממצאים, רק כי הם מפריעים לחקור אותם. אלא שיש כאלה שחושבים שכדאי להתייחס למטרדים האלה קצת יותר ברצינות.
מדענים מ-RPM Nautical Foundation, ארגון ללא כוונת רווח שמטרתו קידום ארכיאולוגיה ימית, מאמינים שלא רק החפצים מעניינים, אלא גם הצמחים והיצורים שנצמדו אליהם. לכן הם החלו לתעד את שלל היצורים שנצמדו לדפנותיהם של כלי חרס עתיקים שנמצאו על הקרקעית באזורים שונים בים התיכון וכך הם יכולים ללמוד על האקולוגיה של בעלי החיים באזור.
כדי לבדוק אילו חיות מתיישבות בים, נוהגים החוקרים להניח על החול אריחים קטנים ולחזור אליהם כעבור שנה (ולעתים יותר). כדי חרס המונחים בים תקופות ארוכות ביותר מציגים תקופות ארוכות יותר של התיישבות בעלי חיים. הכדים גם מהווים מצע טוב יותר לעידוד התיישבות של יצורים ימיים מפני שהם מחוספסים, יש בהם חריצים וסדקים, חלקם הפנימי יכול לשמש כמסתור והם עשויים מחומרים מגוונים.
מכיוון שמתחת לשכבה העליונה של המשקעים מתפתחת שכבה של יצורים ירודים שאינם זקוקים לחמצן כדי לחיות (אנאירוביים), הצד הקבור של הכדים נצבע בצבע שחור. ארכיאולוגים שמוצאים כדים המושחרים בצדם העליון דווקא, יכולים להסיק שהכדים האלה זזו ממקומם.
החוקרים מ-RPM מנתחים את תנועת השברים כדי להבין את השפעת בני האדם על הים, למשל דיג מכמורות שנגררות על הקרקעית ויכולות להעביר חרסים למקום מרוחק ממקום השקיעה המקורי שלהם. נוסף על כך, אם יודעים על אילו חומרים משגשגת חברה גדולה יותר אפשר ללמוד באילו חומרים כדאי להשתמש לבניית שוניות מלאכותיות.
