השבוע, בעיצומו של ירי הרקטות לעבר ישראל, פורסם כי שר האנרגיה הורה על הפסקת הזרמת הגז הטבעי מאסדת תמר אל טרמינל קליטת הגז באשדוד, זאת "משיקולים ביטחוניים". החשש היה שפגיעת רקטה באסדה שמכילה גז עלולה לגרום להרס נרחב לאסדה. בנוסף, הוכרז על מצב חירום במשק לשבוע, על מנת לאפשר שימוש חלופי בגז נוזלי (LNG) ובסולר מזהם לצרכי רשת החשמל והמפעלים בארץ.
המשמעות של פעולות אלו היא עלויות עודפות למשק של כ-115 מיליון שקל לשבוע וזיהום אוויר עודף עקב שריפת סולר במקום גז. מי ישלם על זה? האזרחים והמשק שיספגו זאת בעליית המחירים הבאה של תעריפי החשמל והאנרגיה. הנזק הכלכלי הזה מתווסף לכ-4.5 מיליארד שקל שאותם המדינה משקיעה באבטחת אסדות הגז באמצעות סטי"לים וכיפות ברזל ימיות.
כך, גם בלי נזק פיזי אמיתי לתשתיות החיוניות של המדינה, ארגון טרור עוין מצליח לכופף לישראל את היד, ולשים תג מחיר משמעותי על כל עימות עתידי שבו יהיה מעורב ירי רקטות. כל זאת מעבר לפגיעות הקשות בנפש, ברכוש ובכלכלה עקב אירועי לחימה.
העתיד של רשת החשמל והאנרגיה של ישראל במצבה הנוכחי תלויה במספר מצומצם של אסדות גז טבעי וצינורות לאספקת גז (כיום אסדה אחת וצינור אחד – ובעתיד שתי אסדות ושני צינורות). בהמשך, מיוצר חשמל בכ-30 תחנות כוח ברחבי הארץ. תחנת הכוח אורות רבין, למשל, אחראית לייצור של 20-15 אחוז מהחשמל בישראל. לכן, פגיעה קריטית בחיבור תחנה זו לרשת החשמל עשויה לשתק את משק החשמל.
כל מרכיבי רשת החשמל הישראלית, ובעיקר אסדות הגז וטרמינלי הקליטה של הגז בחוף, פגיעים לאירועי לחימה, כמו גם לאירועי קיצוניים של מזג אוויר. האזור בו אני גר (דרום השרון) למשל, נותק לפני שלוש שנים וחצי למשך שלושה ימים מרשת החשמל בגלל שרוח חזקה פגעה בעשרות קווי חשמל באזור.
מה הפתרון לבעיית הריכוזיות של משק האנרגיה? לבזר. כבר היום ניתן להתחיל להקים מערך אספקת חשמל ואנרגיה זול, סביבתי, יציב, ובעל חוסן אנרגטי, שיהיה מבוסס ברובו על תאים פוטו-וולטאיים (פאנלים סולאריים) שיוקמו על מבנים ועל מתקנים לאגירת אנרגיה (שבאמצעותם ניתן יהיה לנצל את אנרגיית השמש גם בשעות חשוכות) מערך כזה יהיה מבוזר על פני עשרות אלפי מתקנים קטנים (אפילו מכוניות חשמליות עשויות לשמש כמתקני אגירה) ולכן, גם אם מאה מתקנים נפגעים, הפגיעה לא תשפיע על המערכת אלא רק באופן נקודתי. הטיפול בפגיעה במרכיב אחד במערך זה יהיה פשוט, זול ומהיר הרבה יותר מאשר הטיפול בתחנת כוח מופעלת גז טבעי, או אפילו לעומת עמוד חשמל אחד שנפגע.
תארו לכם את התרחיש העתידי הבא: על עשרות אלפי ואף על מאות אלפי מבנים בארץ יוצבו תאים פוטו-וולטאיים שמספקים חשמל ישירות למבנים. מבנים שמייצרים יותר חשמל ממה שהם צורכים, מעבירים את החשמל למבנים שצורכים יותר חשמל ממה שהם מייצרים. עודף החשמל המיוצר נאגר במתקני אגירה מודולריים הממוקמים גם הם בבניינים, בשכונות ובערים. במקרה של תקלה ברשת החשמל המרכזית (אירוע לחימה, אסון טבע וכו'), כל מבנה, שכונה או עיר שיש להם מספיק תאים פוטו-וולטאיים ותשתיות אגירת אנרגיה, יכולים לכל הפחות לשמור על תפקוד מערכות חיוניות (כמו שאיבת מים, חשמל למעליות ולמכשירים רפואיים). אם המערכת תהיה גדולה מספיק ניתן יהיה אפילו לשמור על שגרת חיים תקינה בלי פגיעה באספקת החשמל כלל, זאת משום שהחשמל מיוצר ונאגר במתקנים מבוזרים באזורים שבהם הוא נצרך.
פתרון כזה יספק חוסן אנרגטי אמיתי, שלא תלוי בתאגיד אחד או שניים השולטים על הפקת אנרגיה, ושלא תלוי ביחסי חוץ או במדינות זרות. מחקרים מראים כי העלות הכלכלית הישירה של פתרון כזה צפויה להיות דומה או זולה יותר למדינה מאשר הגדלת ותחזוקת מערכת חשמל קונבנציונאלית נוכחית (11 סנט לקוט"ש). אם כוללים עלויות חיצוניות (עלויות הנגרמות עקב זיהום אוויר ושינוי אקלים), פתרון זה זול פי 2-3 מהמצב הנוכחי (28 סנט לקוט"ש). בישראל, ניתן יהיה לחסוך מיליארדי שקלים על אבטחת אסדות. פתרון זה יצמצם את פליטות גזי החממה מייצור חשמל בישראל ב-90 אחוז. פתרון זה יהיה חסין לאירועי לחימה ולאסונות טבע שיפגעו באספקת גז טבעי, תחנות כוח, וברשת הולכת החשמל. אמנם, אי אפשר להקים מערך כזה מהיום למחר, אבל חייבים להתחיל אותו עכשיו, כך שעוד 10 שנים הוא יהפוך למציאות.
ד"ר מדר, ממייסדי SP-Interface, הוא מומחה לאנרגיה, סביבה וממשל.
