בעשורים האחרונים עולם האדריכלות והבנייה מגלה סימני דאגה לכוכב הלכת שלנו, ומושגים כמו "אדריכלות ירוקה", "בנייה אקולוגית" ו"ערים חכמות" הפכו שגורים יותר ויותר. אפשר להבין את התהליך הזה: ענף הבנייה הוא אחד המזהמים ביותר, והניסיון להפוך אותו למקיים – הוא משמעותי מאוד.
כחלק מאותו מהלך, לאחרונה – ולראשונה בהיסטוריה – הוועדה הכלכלית של האו"ם לענייני אירופה (UNECE) הציגה אמנה בינלאומית חדשה, "אמנת סן מרינו", שמיועדת לאדריכלים, מתכנני ערים ולענף הבנייה כולו, וששואפת להחיל סטנדרטים לבנייה מקיימת וסביבתית. בנוסף, יוזמה ישראלית מוסיפה על כך – ומציעה אמנה דומה, תוצרת הארץ ומותאמת למצבנו כאן, שתושק בחודשים הקרובים. האם מדובר בעוד הצהרות חסרות כיסוי או בצעדים משמעותיים בתחום הבנייה?
בונים ומזהמים
כדי לענות על השאלה שהעלנו, צריך קודם כול להבין מה מתרחש בענפי האדריכלות והבנייה בעולם. הזיהום שתעשיות אלה יוצרות עלול להתחיל כבר בשלב התכנון, שבו מונחים היסודות לכל הבאים אחריו: מכיוון בניית המבנה, ועד למיקום ולגודל חלונותיו, שמשפיעים על אוורורו, חשיפתו לשמש ועוד – לתכנון השלכות נרחבות, והוא הראשון לקבוע את כמות האנרגיה שהמבנה יצרוך עבור מיזוגו.
בהמשך, מתבצעת בחירת חומרי הבנייה, שהפקת רבים מהם מתבצעת על ידי כריה של מחצבים וגם במפעלים מזהמים. גם באופן ניהול אתרי הבנייה מתרחשת פגיעה סביבתית משמעותית: באתרים אלה לרוב לא מתבצעת הפרדת פסולת, או הקפדה על שימוש בחומרים ברי-מיחזור.
בסוגיית הבנייה המזהמת, הנתונים מדברים בעד עצמם: מחקר של התוכנית הסביבתית של האו"ם מצא שענף הבנייה והשימוש במבנים עצמם צורכים יחד 36 אחוז מסך האנרגיה העולמית ומייצרים 38 אחוז מפליטות הפחמן הדו-חמצני (שקשורות באנרגיה).
אז איפה חותמים?
"הבניין הירוק ביותר הוא זה שכבר קיים", אמר קרל אלפנט, נשיא המכון האמריקאי לאדריכלים ופעיל סביבתי בתחום, במשפט שמכיל את הבעייתיות המובנית בענף הבנייה: כשזה נוגע לתעשייה זו, המהלך הירוק ביותר הוא להפסיק לבנות מבנים חדשים. עם זאת, אין ספק שמגמת התרבות הבנייה הקיימת הולכת להימשך – אם זה בעולם המתפתח, שבו האוכלוסייה גדלה במהירות (והצפיפות גדלה יחד איתה), או בעולם המפותח, שבו הבנייה היא חלק מתרבות הקידמה. לכן, גורמים שונים בתחום מציעים לשאול שאלה אחרת, שהאמנה מגיעה כתשובה אליה: כיצד אפשר לתכנן את הבניינים והערים בצורה יעילה ומקיימת יותר?
האמנה החדשה היא יוזמה של מחלקת פיתוח עירוני, דיור וניהול קרקעות של הוועדה הכלכלית של האו"ם לענייני אירופה, והיא התפרסמה לאחרונה במסגרת הוועדה שהתקיימה במדינת סן מרינו האירופית – וגם במסגרת ועידת האקלים השנתית של האו"ם, COP 27, שהתכנסה לאחרונה בשארם א-שייח' שבמצרים.
האמנה מבקשת לקבוע מספר יעדי על בתחום, שמטרתם היא להבטיח אדריכלות ותכנון עירוני בר-קיימא, בין היתר באמצעות ניהול קרקעות, קידום דיור בר-קיימא ופיתוח עירוני איכותי. האמנה גם מכילה מספר עקרונות מרכזיים שמתמקדים באיכות החיים של התושבים, המשאבים והחומרים, בקידום טבע עירוני ובשיתופי פעולה. החותמים על ההצהרה הסכימו לתכנן מבנים וערים ״באופן שמגביל את השימוש באנרגיה, שמשתמש רק במקורות אנרגיה ברי-קיימא ובחומרים ממוחזרים במידת האפשר, שמבצע שימוש חוזר במי גשמים ושמגביל את השימוש במשאבי טבע״.
האמנה התפרסמה רק לאחרונה, ולכן עוד לא ברור אילו אנשי מקצוע בענף הבנייה מתכוונים לחתום ולפעול על פיה; אבל בין החלוצים שהקדימו לחתום עליה היו גם כמה שמות גדולים בתחום: האדריכל הבריטי נורמן פוסטר, שתכנן בין היתר את כיפת הזכוכית של הרייכסטאג שבברלין ואת בניין מדעי המוח באוניברסיטה העברית שבירושלים, והאדריכל האיטלקי סטפאנו בוארי, שתכנן בין השאר את מיזם המגדלים המיוערים "בוסקו ורטיקלה" במילאנו.
״בעת משבר זו, אנחנו יכולים למצוא תקווה גדולה בפעולה הנועזת שננקטת כדי להפוך ערים ברחבי העולם לניטרליות אקלימית, בטוחות יותר, מכילות יותר וגמישות יותר", הצהיר פוסטר בטקס החתימה. "עם זאת, לאור גודלם ודחיפותם של האתגרים שעומדים בפנינו, לאדריכלים, למהנדסים ולמעצבים יש חובה להניע שינויים בקנה המידה הנדרש. אני קורא לכולם לרתום את היצירתיות והמומחיות שלהם לנושא, יחד עם מחויבות ליישום העקרונות של אמנת סן מרינו״.
גם אנחנו רוצים אמנה
יש לציין שישראל חברה בוועדת האו"ם שיזמה את האמנה החדשה – אך גורמים בארץ לא מסתפקים באמנה האירופית, ו״אמנת האיכות האדריכלית והתכנונית בישראל" נמצאת בימים אלה בדיונים אחרונים ועתידה להתפרסם באופן רשמי בחודשים הקרובים.
האמנה הישראלית, שכוללת נספחים קונקרטיים שנוגעים לסדר הפעולות הנדרשות בנושא, לתקציב מסודר ולהתחייבויות של עיריות, נכתבה בשיתוף פורום רחב של אנשי מקצוע: התאחדות האדריכלים ומתכנני הערים בישראל, איגוד מתכנני הנוף, איגוד המתכננים, משרד הבינוי והשיכון, מנהל התכנון הישראלי ופורום ה-15 (פורום הערים העצמאיות).
האמנה מתמקדת בצורך לתכנון איכותי ומוקפד יותר בכל הערים בארץ, בטיפוח איכות המרחבים והמבנים העירוניים, בחיזוק המורשת האדריכלית ועוד. כמו כן, החלק ההצהרתי שבה הוא משמעותי ביותר: לטענת האדריכל אודי כסיף, מיוזמיה וכותביה יחד עם שותפתו גנית מייזליץ-כסיף מהמשרד "מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים", האמנה מציבה את איכות התכנון כשיקול מרכזי בבנייה וכתחליף לשיח הכמותי שרווח בישראל כיום.
"אחרי שהבנו מה המצב באירופה – היה ברור שאנחנו מפגרים מאחור בסוגית התכנון המקיים בישראל, אז כבר מעל לעשור שאנחנו עוסקים בקידום אמנה כזאת״, אומר כסיף. ״זאת ועוד, בעוד שמדינות אירופה, שגדלות בקנה מידה פחות מישראל, מבצעות החלטות ממשלתיות וגובות מיסים מכל תושב למען האיכות האדריכלית והתכנונית – אצלנו, במדינה שבונה בקצב חסר תקדים וגם מצטופפת במהירות – מתמקדים במהירות ובמחיר הבנייה״.
לטענת כסיף, בשל מאפיינים אלה ובשל המדיניות הישראלית שמתעדפת את הטווח הקצר על פני הארוך – אופי הבנייה המקומית הוא בעייתי מאוד. ״כיום כשאני מגיע ליזם או לעירייה ואומר שאני מעוניין לתכנן בניין בצורה איכותית, מקיימת וחסכונית, ושהמהלך הזה יעלה להם עוד 20 אחוז מתקציב התכנון, אבל שבטווח הארוך הם יחסכו מעל ל-20 אחוז מהעלות הכוללת של המיזם – הם יראו לי את הדלת״, הוא מסביר. לדבריו, זהו בדיוק הלך הרוחות שצריך להשתנות. "תכנון איכותי מעלה את איכות החיים של התושבים; הבחירה בו דורשת ראייה לטווח ארוך, והגיע הזמן שנתחיל לחשוב בצורה הזאת. ככל שנשקיע יותר בתכנון, החיים פה יהיו טובים יותר", הוא מסכם.
