כשהייתם ילדים, בטח למדתם על שרשרת המזון – המסלול שבו עובר המזון בטבע. בעלי חיים ניזונים מבעלי חיים אחרים, אך בתורם הם הופכים לקורבנות בעצמם ונטרפים גם הם על ידי בעלי חיים, וכך תורמים את חלקם למעגל החיים הגדול.

היום מסתכלים על זה בצורה קצת אחרת: למעשה לא מדובר בשרשרת, אלא ברשת סבוכה הנקראת מארג המזון, ובה יחסי טורף-נטרף מורכבים יותר. המארג מסודר כפירמידה, שבראשה עמדו עד לאחרונה טורפי-העל כמו אריה, כריש ונשר, שאין להם טורף טבעי ולכן הם משחקים רק בתפקיד הטורף ולא בתפקיד הטרף. אבל אז באנו אנחנו ושינינו את המאזן: האדם הפך לטורף שאין לו מתחרים, וכזה שצד והורג גם את טורפי-העל. המעמד החדש של האדם במארג המזון אפילו זיכה את אותו בשם חדש – ״סופר-טורף״, כזה שנמצא בראש הפירמידה, מעל כל הטורפים האחרים.

כעת נראה שהמעמד החדש של האדם חלחל עמוק להתנהגותם של בעלי החיים. לפי מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת ווסטרן שבקנדה, נראה שבעלי חיים פיתחו פחד מיוחד מהאדם: בעלי החיים הפגינו במחקר התנהגות שונה ומוגברת של זהירות כאשר חשדו שאדם, ולא טורף אחר, הוא הנמצא בסביבתם.

מה עושות הגיריות בלילות

החוקרים ערכו את המחקר על גיריות ביער ויתהאם שבאנגליה. הגירית המצויה, טורפת ממשפחת הסמוריים, משתייכת לקבוצה של טורפים אוכלי-כול הניזונים מצמחים ומבעלי חיים חסרי-חוליות. לבעלי חיים דוגמת הגירית, שציד מהווה חלק נכבד מהדיאטה שלהם, יש סיבה טובה לחשוש מהאדם: הוא הורג אותם בקצב גבוה פי 4.3 מאשר הטורפים הטבעיים האחרים המאיימים עליהם.

הגירית אמנם אינה מוגדרת כבעל חיים בסכנת הכחדה, אך ציד גיריות בכל זאת נמצא מחוץ לחוק כיום באנגליה. למרות זאת, מוערך שכ-10,000 גיריות ניצודות במדינה בכל שנה במסגרת ציד ספורטיבי. הן ניצודות גם בידי חקלאים (בניגוד לחוק), מפני שהן חופרות ואוכלות את יבוליהם וטורפות לעתים עופות וטלאים. בסקר שערכו החוקרים בקרב החקלאים המתגוררים בשוליו של יער ויתהאם, אחד מכל שמונה חקלאים התוודה על הרג גירית במהלך השנה האחרונה.

איום נוסף של האדם על הגיריות מגיע בעקיפין, באמצעות ידידו הטוב ביותר: איזור יער וית׳האם שופע כלבים – כלבי שמירה וכלבי רועים נפוצים בחוות המקיפות את היער, והכפרים הסמוכים משופעים בכלבי מחמד. על אף שכניסתם של הכלבים ליער אסורה, הגיריות נתקלות בהם וניצודות על ידם כשהן יוצאות ללקט מזון בשולי היער. הכלבים גם שימשו בעבר שותפים לציד גיריות ספורטיבי. טורפים טבעיים אחרים שעלולים לאיים על הגיריות, כמו זאבים ודובים, נכחדו מהאזור לחלוטין לפני מאות שנים.

על כלבים, דובים ובני אדם

במהלך המחקר, הציבו החוקרים מצלמות וידאו נסתרות בשטח היער, ובחנו את התנהגות הגיריות כאשר משמיעים להן הקלטות של קולות בעלי חיים שונים: כלבים, כבשים, זאבים, דובים ובני אדם. הכבשים נבחרו כגורם ביקורת לניסוי – בעל חיים שאינו אמור לאיים על הגיריות ולהשפיע על התנהגותן. הכלבים היו גם הם גורם ביקורת, ולפי ההשערה הם היו אמורים לעורר תגובה של פחד בדומה לאדם.

ואכן, על אף שהגיריות אכן הביעו פחד כששמעו את קולות הכלבים, ולהפתעת החוקרים גם את קולות הדובים – על אף שאלו אינם מסתובבים בבריטניה כבר שנים רבות, אף בעל חיים לא עורר תגובה כמו שעורר קולו של האדם. בתגובה לקולות של אנשים משוחחים או מקריאים קטעים מתוך ספר, הגיריות היססו מאוד לצאת לחפש מזון, ואם יצאו – עשו זאת לזמן קצר בלבד, והפגינו דריכות וזהירות מוגברת. הגיריות הפגינו את ההתנהגות הזו בתגובה לקולות האדם באחוזים משמעותיים בהרבה מאשר לקולות הכלבים והדובים, ובניגוד לשמיעת קולות בעלי החיים האחרים – רובן יצאו מהמאורה רק לאחר שקולות האדם פסקו לחלוטין. באופן מפתיע, הגיריות לא הגיבו כלל בפחד לקולות הזאבים, על אף הדמיון הרב בין קולותיהם לקולות הכלבים.

לפי החוקרים, תוצאות המחקר מחזקות את ההנחה שהאדם קנה לו מעמד מיוחד – מעמד של סופר-טורף. ״מחקרים שערכנו בעבר הראו שעצם הפחד שמעוררים טורפים גדולים עשוי לעצב מערכות אקולוגיות״, מסבירה ד״ר ליאנה זאנט, אחת החוקרות. ״התוצאות החדשות מצביעות על כך שסביר להניח שלפחד מהאדם, בהיותו עמוק יותר, השפעה גדולה אף יותר על הסביבה, כלומר – יתכן שהאדם משבש תהליכים במערכת האקולוגית אף יותר משיכולנו להניח בעבר״.

מפחיד את השועלים

למרות תוצאות הניסוי, הניסיון לקטלג את האדם במערכת האקולוגית כסופר-טורף הוא בעייתי, וייתכן שהתמונה היא הרבה יותר מורכבת. ״בעולם ובישראל ניתן להצביע, למשל, על מקרים רבים שבהם בעלי החיים דווקא התרגלו לנוכחות האדם במקומות שאין בהם ציד", אומר פרופ׳ אורי שיינס, מרצה וחוקר בחוג לביולוגיה וסביבה של אוניברסיטת חיפה – אורנים. "התמונה מורכבת אפילו יותר, כי האדם גורם לשינויים מהותיים בבתי הגידול של בעלי החיים, ולכן ההשפעה שלו אינה רק ברובד של ציד. במחקר שערכנו בערבה הדרומית, למשל, בדקנו את השפעת נוכחות האדם על התנהגות של גרבילים. מצאנו שהגרבילים מראים פחד גדול יותר בזמן חיפוש מזון בישראל לעומת ירדן, ככל הנראה בגלל נוכחות מוגברת של שועלים בצד הישראלי של הגבול, שהגיעו בעקבות האדם. עם זאת, כאשר הגיעו גם תנים לאזור, פחתה פעילות השועלים. יש כאן מעין חד-גדיא של פחד משולב בציד וטריפה.

״כדי להוכיח שהאדם הוא סופר-טורף, צריך היה לעשות את הניסוי על אוכלוסייה שבה המין הנבדק חשוף הן לטורפי על והן לבני אדם. כדי להראות האם אפקט הפחד של האדם על בעלי חיים אחרים גבוה יותר מאפקט הפחד של טורף על כמו זאב, לדוגמה, נצטרך לעשות ניסוי ספציפי במקום בו ישנם גם זאבים וגם אנשים״, מוסיף שיינס. ״ישראל יכולה להיות מקום טוב יותר לעריכת ניסוי כזה מאשר אנגליה, שבה אין זאבים כבר שנים רבות. למרות שישראל רחוקה מאנגליה ומארצות אירופיות אחרות בתרבות הציד, זה עדיין קיים כאן ויש גם ציד לא חוקי.

"אין לי ספק שאפקט ההרג של בני האדם בישראל גבוה הרבה יותר מהאפקט של טורפים אחרים, אבל אין לנו עדיין מספרים מדויקים כדי לגבות את זה", מסכם שיינס. "יחד עם זאת, ישנם אזורים בארץ שיש בהם לחץ ציד גבוה, ואזורים אחרים שיש בהם לחץ ציד נמוך יחסית, ובהתאם – גם התנהגות בעלי החיים באזורים אלו היא שונה״.