מחר צפוי להתרחש בישראל מאורע חסר תקדים: מבקר המדינה יפרסם דו"ח מיוחד בנושא פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים. לא מדובר בסתם עוד מסמך: זו הפעם הראשונה שמבקר המדינה מקדיש תשומת לב, זמן וכוח אדם לנושא משבר האקלים. מעבר לכך, בצעד יוצא דופן, משרד המבקר גם הזמין את ארגוני הסביבה לפגישה שבה הוצג הדו"ח לפני פרסומו (אם כי היה כבר מאוחר בשלב זה להשפיע על תוכנו). אפשר לראות בכל זאת הכרה ממשלתית ראשונה מסוגה בחשיבותו של משבר האקלים. עם זאת, דו"ח כזה לא יכול לחדש הרבה עבור מי שכותבי שורות אלה מייצגים – המדענים מתחומי הסביבה השונים.
הכשלים והבעיות בתפקודם של משרדי הממשלה השונים לא התחילו לקראת כתיבתו של הדו"ח, ומשרד המבקר רחוק מלהיות הראשון שמצביע עליהם. אנחנו מתריעים מפניהם כבר שנים.
לממשלת ישראל יש כוח אדיר בכל הנוגע לטיפול בסוגיות הסביבתיות בישראל, והיא לא עושה מספיק. אפשר לראות זאת בראש ובראשונה בנושא המעבר לאנרגיות מתחדשות. השימוש היומיומי הכה-נרחב שנעשה בדלקי מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי) מונע כל סיכוי למתן באמת את משבר האקלים. לצערנו, ממשלת ישראל נכשלה באופן עקבי בעמידה ביעדים שהציבה לעצמה בנושא: עד 2014 ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת היה אמור לעמוד על 5 אחוזים, אבל המספר האמיתי היה רחוק מזה: אחוז וחצי בלבד מכלל צריכת החשמל בישראל. ב-2020 עלה שיעור ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת ל-6 אחוזים בלבד – וגם הפעם, משרד האנרגיה כשל בהשגת יעד האנרגיה המתחדשת של ישראל ל-2020, שעמד על 10 אחוזים. בשנה שעברה עדכן משרד האנרגיה את יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת ל-2030 ל-30 אחוז (במקום 17 אחוז) – אך עדיין, מדובר ביעד נמוך יחסית בהשוואה לשאר העולם, וללא שינוי כיוון משמעותי, יש סיכוי נמוך מאוד שישראל תגיע אליו.
מעבר לכך, ממשלת ישראל משתרכת מאחור בכל הנוגע למאבק במשבר האקלים עקב האדרת הגז הטבעי. על אף תדמיתו ה"ירוקה", גז טבעי הוא בהחלט מזהם: מדובר בדלק מאובנים, שעשוי בעיקרו ממתאן – גז החממה השני לאחר פחמן דו-חמצני בתרומתו למשבר האקלים והחזק ממנו פי 28 בהשפעתו על אפקט החממה במהלך שהות של 100 שנה באטמוספרה. למעשה, 5 מ-10 המזהמים הגדולים בישראל הם תחנות כוח שמייצרות חשמל באמצעות גז טבעי.
ממשלת ישראל התחייבה לאחרונה להפחית את פליטות גזי החממה שלה ב-27 אחוז עד 2030 וב-85 אחוז עד 2050. עם זאת, מאז תחילת מדידת פליטות גזי החממה ב-2015, לא נראית ירידה משמעותית בהיקף הפליטות בישראל. למרות ההבטחות, ישראל ממשיכה לפלוט גזי חממה בשיעור הגבוה ב-82 אחוז מהממוצע העולמי לפליטות לנפש. אין צורך בדו"ח מיוחד כדי להבין שעל הממשלה לעמוד בהתחייבויותיה.
לא לעצור בדו"חות
נושא סביבתי אחר שנמצא באחריותה של הממשלה ושבו יש מקום רב לשיפור הוא התחבורה הציבורית. התחבורה היא הגורם העיקרי לזיהום אוויר במדינת ישראל כיום – אבל מדינת ישראל עדיין מקדשת את הרכב הפרטי. באחריות הגורמים הרלוונטיים בממשלה להשקיע את המשאבים והתכנון הנדרש כדי שהתחבורה הציבורית בישראל תהיה יעילה, מהירה, נוחה ואמינה – כך שאנשים ירצו להשתמש בה, ולהשאיר את האוטו בבית. על המדינה גם להשקיע באמצעי תחבורה סביבתיים אחרים, ובראשם האופניים (בעיקר דרך סלילת ושדרוג שבילי רכיבה). השקעה באופניים יוצרת מקומות עבודה, והשימוש בהם תורם להפחתת פליטות וגם מועיל לבריאותם של הרוכבים.
על הממשלה מוטלת גם האחריות לשמור על הטבע שלנו. מעבר לחשיבותו הערכית של הטבע ולהנאה שכולנו מפיקים ממנו, פגיעה בו עלולה להוות פגיעה גם במשאבים החיוניים של ישראל.
כך, הממשלה צפויה להחליט בתקופה הקרובה לגבי גורלו של הסכם Red Med, שבמסגרתו נפט מהמפרץ הפרסי יועבר דרך מפרץ אילת אל הים התיכון באמצעות הצינור היבשתי ומסופי הנפט של קצא"א. מימושו של ההסכם עלול להוביל לדליפות נפט רחבות היקף – ולפגיעה קשה באספקת מי השתייה של כולנו. מקבלי ההחלטות הישראלים יכולים לעצור זאת, ולמנוע מחדלים שייכללו בדו"חות עתידיים.
סוואנט ארניוס, כימאי ופיזיקאי שוודי זוכה פרס נובל, הראה כבר ב-1896 שהוספה של פחמן דו-חמצני לאטמוספירה תביא להתחממות גלובלית. כבר ב-1953, הכימאי צ'רלס קילינג גילה שריכוז הפחמן הדו-חמצני עלה דרמטית מאז המהפכה התעשייתית, ובהמשך הוא הצליח להראות שהעלייה הזו היא תוצאה של שריפת גזי חממה על ידי בני האדם. מעל 50 שנה שהמדענים שמאוגדים תחת האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, יחד עם מדענים אחרים בישראל ואינספור חוקרים מרחבי העולם, מזהירים מפני משבר האקלים וקוראים לממשלה להקשיב להמלצותיהם בנושא: להם, שלמדו את התחום, שהידע המדויק ביותר נמצא ברשותם, שחוקרים את הנושא על היבטיו השונים, פוגשים אותו ומתעסקים אותו בכל יום. אם יש משהו שלמדנו ממשבר הקורונה, הרי זה שהקשבה למדענים ולאנשי המקצוע היא לא מותרות – היא עניין של חיים ומוות. אנחנו מברכים על פרסומו של דו"ח מבקר המדינה, ושמחים על ההתעוררות בקרב הממשלה בנושא. כעת, בואו ולא נעצור בדו"חות ובמסמכים בלבד – ונתחיל גם לפעול באמת נגד הקטסטרופה שפוקדת את עולמנו.
ד"ר אורי שרון הוא מנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ומרצה למשפט ומדיניות סביבתית בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בר אילן
רחלי ווקס היא העורכת הראשית של סוכנות הידיעות "זווית" למדע ולסביבה מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
