בילדותי הצטרפתי אל אמי לביקור בשוק ארבעת המינים. אני זוכרת היטב את ההמולה שרחשה סביב שולחנות האתרוגים: באי השוק בחנו את הפירות בדקדוק, הריחו אותם ושקלו את כובדם בידיהם. בשלב מסוים, אחד המוכרים הוציא קופסת כסף מעוטרת ובה כרית מקטיפה כחולה, שעליה נח לו האתרוג המהודר והיקר ביותר. אנחנו הסתפקנו באתרוג ״פשוט״ שמצא חן בעיני, ובתום החג הוא הפך לריבה טעימה עם קינמון וציפורן, שאמי מכינה עד היום.
עם זאת, עליית הטמפרטורות העולמית מסכנת כיום את האתרוגים. וככל שהטמפרטורות בארץ ימשיכו לעלות, כך גם גדלים הסיכויים שלא יהיה אפשרי לגדל אותו בישראל.
היקף גידול האתרוגים בישראל עומד על כ-2,500 דונם, וכולו מיועד לשוק ארבעת המינים. ייבוא אתרוגים לישראל החל לראשונה ב-2008, אז הובאו למדינה אלפי אתרוגים מאיטליה. זאת במקביל לכך שמדי שנה מתבצעים ניסיונות להבריח אתרוגים לישראל מחו"ל. עם עליית הביקוש לאתרוגים ממינים מיוחדים, משרד החקלאות התיר החל מ-2013 לייבא אתרוגים גם ממרוקו, מגמה שהמשיכה גם ב-2022 בשל שנת השמיטה (שבה לפי היהדות אין לעבד את האדמה).
בקרב החקלאים המקומיים קיים חשש מפני הגדלת ייבוא האתרוגים מהמדינה הצפון-אפריקאית בשל הרפורמה של משרד האוצר להקלות מכס על ייבוא של פירות וירקות. עם זאת, גלי החום המתגברים בשנים האחרונות יכולים להוות בעתיד סכנה לענף כולו.
קיצור תולדות ההדרים
מצוות נטילת ארבעת המינים נזכרת בוויקרא כ"ג – ושם הם מתוארים כ"פרי עץ הדר", "כפות תמרים" (לולב), "ענף עץ עבות" (הדס) ו"ערבי נחל" (ערבה). ״אנחנו לא יודעים מהו 'פרי עץ הדר' שמופיע במקורות מימי בית ראשון (התקופה שספר ויקרא לרוב מתוארך אליה, ר"א) – זאת בניגוד לשלושת המינים האחרים, שאנחנו יודעים בדיוק מה הם״, אומר ד״ר ניר כרמי, החוקר האחראי על פיתוח זני הדר במכון וולקני. לדבריו, האתרוג הגיע לארץ רק מאוחר יותר, לפני כ-2,500 שנה, עם שבי ציון, ובימי בית שני הוא מוזכר בשם ״פרי בבל״: אומנם מקורו בכלל מהודו, אך ממנה הוא הגיע לפרס, שכבשה את בבל – ועלה ארצה עם גולי בבל. מאז, הפרי המריר וכמעט חסר המיץ תפס את מקומו כחלק מהפולחן של חג האסיף, וזכה למקום של כבוד גם בין ארבעת המינים: מחירו של אתרוג מהודר במיוחד יכול להגיע אף ל-500 שקל.
גורלו העתידי של האתרוג הולך יד ביד עם גורלם של ההדרים האחרים. פירות ההדר שמוכרים לנו היום, כמו הלימון והתפוז, הם למעשה הכלאה טבעית או מלאכותית בין ארבעת האבות הקדמונים של זני עצי ההדר: האתרוג (או בשמו המדעי Citrus medica), המנדרינה (Citrus reticulata), הפומלו (Citrus maxima, שמכונה על ידי רבים "פומלה") והפאפדה (Citrus micrantha, פרי שמראהו דומה לזה של לימון בינוני וקליפתו דומה לקליפת האתרוג).
פירות אלה מצאו את דרכם לישראל הרבה אחרי האתרוג. ״ההדרים הנפוצים שאנחנו מכירים היום הגיעו לאגן הים התיכון ולישראל עם הפורטוגזים לפני כ-500 שנה, בתקופת גילוי הארצות", מסביר כרמי. "לאחר כיבוש קונסטנטינופול על ידי העות'מאנים במאה ה-15 נסגרה דרך הבשמים, שהיוותה את נתיב הסחר בין אירופה למזרח – היה צורך למצוא נתיב סחר אחר, וכך נפתח הנתיב הימי״. לדבריו, באותם ימים רבים ממי שהפליגו בים חלו בצפדינה – מחלה קשה שנגרמת מחוסר בויטמין C. ״הפורטוגזים שהפליגו לאפריקה הבינו שיש משהו בפירות ההדר – מכיוון שאלו שאכלו מהם הבריאו מהמחלה, ועם ההבנה הזו הם החלו להפיץ את הפירות בדרכי המסחר״.
חום והדר
כיום, פירות ההדר שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתפריט שלנו, ובהם האתרוג, עלולים להיות בסכנה. לפי חוקרים מספרד, עליית הטמפרטורה העולמית כתוצאה ממשבר האקלים משנה את תנאי הסביבה ומובילה לאירועי קיצון כמו שיטפונות, גלי חום ובצורות – שפוגעים בגידולי ההדרים ומסכנים את הישרדות הצמח.
במחקר הספרדי נמצא שטווח הטמפרטורות האופטימלי לגידול עצי הדר הוא בין 22-34 מעלות צלזיוס – אך בזמן גלי חום הטמפרטורה עלולה להיות גבוהה בהרבה. כך, במרוקו, שממנה אנחנו מייבאים כאמור אתרוגים רבים, נמדדו באוגוסט האחרון לא פחות מ-50 מעלות צלזיוס. רק במזל, גל החום לא פגע בגידולי ההדרים עקב תזמונו. ״פריחת ההדרים חלה בעונת האביב, בקיץ הם גדלים וקליפתם ירוקה ובחורף מתרחשת ההבשלה שלהם וקליפתם נעשית כתומה או צהובה״, אומר כרמי. ״אם יש גל חום בזמן הפריחה הוא יכול לגרום לפרחים לנשור, כך שאם הטמפרטורות ימשיכו לעלות וגלי החום יקדימו לאביב – תהיה סכנה רצינית״.
בנוסף, במקומות שמתחממים במהירות גבוהה יותר – כמו המזרח התיכון – שאיבת מים מוגברת מאקוויפרים (מאגרי מים תת-קרקעיים) בשל בצורת גורמת לחדירה גדולה של מי ים אליהם. עצי הדר הם גידול שדורש השקיה מרובה – וכשמשקים אותם בעזרת המים המלוחים יותר הדבר מוביל לעלייה במלחים בקרקע, דבר שפוגע בתנובת העצים.
טמפרטורות גבוהות ומחסור במים גורמים גם לעלייה ברמת החומציות של הפירות. בנוסף, יש להם גם השפעה על הרבייה והגדילה של פירות ההדר: הם מעכבים את הפריית הביציות שבצמח ומובילים לנשירה של חנטים (פרי "תינוק") – מה שגורם בהמשך לירידה בכמות הפירות.
בעיה אחרת, שעימה חקלאים צריכים להתמודד כבר עכשיו, היא שגלי החום הקשים בקיץ משפיעים על צבע הפירות – מה שמקשה על מכירתם. ״שבירת צבע ההדרים מירוק לכתום או צהוב תלויה בטמפרטורה ודורשת מנות קור״, מסביר כרמי. ״אצלנו, גלי החום גרמו לכך שההבשלה של הפרי מקדימה ומגיעה כשהוא עוד ירוק מבחוץ, כך שאין סנכרון בין ההבשלה הפנימית והצבע החיצוני – דבר שיכול להשפיע על היכולת למכור את הפירות״. לפי כרמי, את הפער הזה אפשר לפתור בעזרת גז אתילן, שמזרז את שינוי צבע הקליפה – אך מדובר בטיפול שלא עובד היטב עם כל זני ההדרים ושדורש זמן והשקעה כספית, כך שהוא לא בהכרח הפתרון האופטימלי.
לצד כל זאת, בעשורים האחרונים נרשמת בישראל מגמה מובהקת של נטישת גידולי הדרים עקב חוסר כדאיות כלכלית, ומעבר לגידולים אחרים (כמו אבוקדו). זאת במקביל לירידה הכללית במספר החקלאים ובהיקף החקלאות הישראלית.
כוססים ציפורניים
ומה יהיה עם האתרוגים? לדברי כרמי מדובר בגידול רגיש מאוד למחלות, ולכן באופן כללי קשה לגדל אותו. אם מוסיפים לכך את עליית הטמפרטורות, לדברי כרמי, כנראה שבעתיד אי אפשר יהיה לגדל יותר את הפרי בישראל. במקום זאת גידוליו יעברו למדינות צפוניות יותר (תהליך שכבר מתחיל להתרחש – למשל עם כניסת גידולי ההדרים למדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית, שבה בעבר היה קר מכדי לגדלם). ״הבעיות שקיימות כרגע הן מינוריות יחסית ולא מהוות סכנה קיומית לפרי, אבל אנחנו כוססים ציפורניים, מכיוון שאם ההתחממות תחמיר וגלי החום יקדימו לזמן הפריחה תהיה סכנה אמיתית – וזה יכול לגמור את הענף בארץ״.
כיום נדרש לפעול אקטיבית כדי לבלום את משבר האקלים (על ידי מעבר לאנרגיות דלות בפליטות פחמן כמו אנרגיה סולארית, צמצום צריכת מזון מן החי והפחתת פליטות הפחמן), ובמקביל למצוא פתרונות אגרונומיים כמו ביצוע שינויים גנטיים בצמח שיאפשרו להדרים להיות עמידים יותר לחום ולמחסור במים. אחרת, ייתכן שהפרי שמזוהה כל כך עם חג הסוכות יהיה נדיר יותר בהרבה ממה שאנחנו רגילים.
