מיזמים נדל"ניים גדולים רבים דורשים שיתוף פעולה בין אדריכלי נוף לאקולוגים. היחסים בין אנשי המקצוע המעורבים במיזם מגיעות לא פעם למבוי סתום, בגלל הבדלי גישות וסגנון, אינטרסים מנוגדים, או בגלל ענייני אגו. סטיבן הנדל, אקולוג שיקומי מאוניברסיטת ראטגרס בארה"ב, מציע מבט מקורי במיוחד אל מערכת היחסים הזוגית הייחודית הזאת, במאמר שפורסם במקור בבלוג "The Nature Of Cities":

שלום, היכנסו. מה מטריד אתכם? למה רציתם להיפגש אתי? על מה אתם רוצים לדבר?

"אנחנו מגיעים מרקע כל כך שונה".

העניין של אקולוג מתחיל בחקר העולם הטבעי, המבנה שלו והתפקוד שלו. אדריכלים ואדריכלי נוף מתחילים בצרכים של בני האדם ואיך פעולות מעשה ידי אדם יכולות לשרת אותם. מובן שאתם מגיעים מרקעים שונים וההכשרה המקצועית שלכם שונה. ברוב האוניברסיטאות אתם גם לומדים בפקולטות שונות לגמרי. אז אני בטוח שיש ביניכם מתחים. אבל, תחשבו על כל הדברים שמשותפים לכם: אתם חולקים עניין ביופי, במחקר כמותי, בפרויקטים ארוכי-טווח ובשירות לקהילות שלכם. לא צריך לזלזל בכך. זה ממש לא מובן מאליו.

"אני שונא את העובדה שהיא מתעלמת ממני".

שניכם עסוקים כל כך ועובדים קשה מאוד ולא מקבלים מספיק עזרה כדי לעמוד ביעדים שלכם. אתם רגילים לתרבות העבודה של הדיסציפלינה שלכם ולאנשי המקצוע שאתם עובדים אתם באופן קבוע. ליצור קשר עם מומחים מתחום אחר, שמדברים בשפה מקצועית שונה משלכם ועובדים במקומות שונים מאלה שאתם מכירים, זה לא עניין קל. אין פלא שאתם מרגישים שמתעלמים מכם. כל מערכת יחסים חדשה צריכה זמן להתבסס והרבה מאמץ הדדי כדי להצליח. אל תוותרו על הקשר ביניכם, גם אם ההתחלה קצת קשה".

"הוא אף פעם לא מתקשר אלי מיוזמתו".

לפעמים, כשאנחנו מעורבים בפעילות המקצועית שלנו, אנחנו נוטים להתעלם מהידע ומהניסיון שאדם אחר יכול לתרום לנו. כשאנחנו מטפלים במטלות היומיות שלנו זה לא קל לעצור ולהגיד "מעניין מה השותף שלי חושב על זה. מעניין אם זווית ראייה אחרת, של איש מקצוע אחר, יכולה להוסיף משהו ייחודי ובעל ערך לנושא הזה". לפעמים, בעיות בתקשורת הן רק עניין של חוסר מודעות או שכחה תמימה ולא בעיה רצינית יותר שמקורה בחוסר עניין מוחלט בדעתו של האחר. פשוט צריך לזכור שאפשר לקבל עזרה והשראה מהאדם שמולכם.

"היא מתעקשת שהכול ייעשה בדרך שלה".

כאשר אנשים רגילים לעבוד לבד, או רק עם אנשי מקצוע שחולקים עמם את אותו רקע ונקודת מבט, הם בטוחים שהם יודעים לנהל פרויקט באופן מוצלח. למעשה, הם קצת מתמכרים לתחושת ההישגיות שמגיעה עם השליטה המוחלטת בתהליך. שיתוף פעולה עם אדם שמגיע מרקע שונה היא אתגר, במקרה הטוב, ועלולה להפוך גם לסיוט. האם לעתים אתה חושב לעצמך "עשיתי את זה בדרך הזאת כל כך הרבה זמן ועכשיו היא אומרת לי שכל הזמן הזה בעצם טעיתי? זה מה שלימדו אותי, הפרויקטים שלי תמיד מצליחים, ועכשיו היא טוענת שיש בעיה, שזה לא יעבוד כמו שצריך? למה בכלל ביקשתי ממנה להתערב בזה?"

לעתים לא-קל לחבר בין שתי פרספקטיבות שונות ולצאת עם תוצאה טובה. זה לא קרב שבו רק אדם אחד יכול לנצח. כדי להתגבר על מלחמות האגו נסו לחשוב על התהליך הזה כעל מיומנות חדשה שעליכם ללמוד. גם בתחום האקולוגיה, שני אורגניזמים שונים יכולים לעבוד יחד ולהפיק מכך תועלת. כל אורגניזם הוא ייחודי בצרכיו וביכולותיו, אבל יחד הם יכולים להשלים זה את זה ולהגיע לתוצאות שיהיו בלתי אפשריות אם יפעלו בכוחות עצמם. מודל ביולוגי כזה יכול להוות דוגמה לחיבור מקצועי. בואו נדבר על הפרויקט הספציפי שעומד על הפרק ולא ניגרר לגישה בעייתית שבה כל ביקורת הופכת להתקפה אישית.

"הוא כל כך מבולגן".

או, הגישה העיצובית המודרניסטית של האדריכלים היא כל כך אלגנטית, כל כך גיאומטרית, כל כך מאופקת. מבנים אקולוגיים, לעומת זאת, הם בדרך כלל א-סימטריים, משתנים ובלתי צפויים. אין פלא שהשילוב בין שתי הגישות יוצר זוג מוזר. לעתים, העיצובים האקולוגיים באמת נראים "מוזרים" או "מבולגנים", אבל אלה הגדרות שליליות במהותן. במקום זה, אפשר לבחור לקרוא לעיצובים שכאלה "רב-גוניים" או "פסיפסיים". בעולם המשתנה-תמידית שבו אנו חיים, תכניות מורכבות שמבוססות על מרכיבים ביולוגיים לא מקדמים יציבות, כי חלק מהאלמנטים פשוט חולפים ונעלמים ואחרים מתפשטים ונהפכים למשהו אחר לגמרי. מצב כזה הוא לא בלגאן, אלא חלק מתהליך, גם אם זה אומר שהפרויקט לא יכלול תבניות שחוזרות על עצמן או אסתטיקה מדויקת ומדודה לגמרי. לכן, כדי שהשותפות הזאת תעבוד, צריך סבלנות וראש פתוח.

"היא תמיד פוגעת בי".

אקולוגים רגילים לאכזבה מפרויקטים שבהם הם היו מעורבים ושבהם היו מי שהתעלמו מצרכים אקולוגיים חשובים. מפחי נפש כאלה, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, עלולים לגרום לחוסר אמון וכבוד בין האקולוגים לבין הלקוחות שלהם ומי שאחראים על הקמת הפרויקט. לעתים קרובות אילוצים כלכליים גוברים על מטרות אקולוגיות שנתפסות כ"לא חשובות" או "לא ברורות" לבעלי הקרקע או למקבלי ההחלטות. לא פעם המטרות האקולוגיות לא מקבלות ביטוי בספרי החשבונות או בספרי התקציב של הרשויות המקומיות. קשה לתרגם את הערכים האקדמיים למספרים וסכומים שישמשו כטיעון משכנע נגד הפגיעה בשירותים ובצרכים האקולוגיים שהפרויקט טומן בחובו. הפגיעה היא לא רק באגו של האקולוג, אלא גם בקהילה ובתכניות לטווח ארוך של הגופים הממשלתיים המעורבים בפרויקט.

מצד שני, גם האדריכל והלקוח יכולים להיפגע, זאת כאשר האקולוג יקדם אג'נדה של שחזור או שיקום אקולוגי על דעת עצמו בלבד, כשהוא מתעלם מהערכים של העיצוב הארכיטקטוני שנועדו לשרת מטרות קהילתיות אחרות, שלכאורה מנותקות מהעניין האקולוגי.

"אז מה עושים, דוקטור?"

לשפר את מערכת היחסים זה לא עניין של מהיום למחר. אני לא יכול להבטיח לכם סוף מהאגדות, כמובן, אבל אני יכול לבקש מכם לזכור שלושה דברים: ראשית, היעדים שלכם הם לרוב דומים למדי ובוודאי לא מתנגשים אלה באלה. שניכם רוצים להשיג פרויקט בר-קיימא ובריא. זכרו זאת כאשר אתם נתקלים בקשיי תקשורת נקודתיים. שנית, שניכם רוצים לשפר את המצב באזור שבו ממוקם הפרויקט שלכם, לא לראות כיצד הנוף הולך ונפגע. הרצון הזהה הזה הופך אתכם לשותפים של ממש. שלישית, התנאים המשתנים שבהם אתם פועלים (אקלים, סביבה, השפעות חיצוניות) הופכים את העתיד לעניין שקשה מאוד לחזותו. אקולוגים ואדריכלי נוף יכולים לפעול יחד כדי להגן על הסביבה שלנו מהצרות שממתינות לה מעבר לסיבוב. אנחנו זקוקים לכך שתעבדו יחד. בבקשה אל תאכזבו אותנו.

להתראות בפגישה הבאה,

סטיבן הנדל

לקריאת הכתבה המקורית לחצו כאן