איך אתם מתחילים את היום שלכם? סביר להניח שכמו שני שליש מהישראלים, אתם בודקים מיד את הטלפון הנייד, לפני כל פעולה אחרת. וזה לא נעצר כאן: עם הקפה של הבוקר אתם חייבים להתעדכן בחדשות, וגם במשך היום, בעבודה או בלימודים, אתם משתמשים באינטרנט כל הזמן. גם בהפסקות.
על פי דו"ח מצב האינטרנט בישראל, מספר המשתמשים בשירותי האינטרנט בארץ עומד על 6.6 מיליון – מילדים ועד קשישים. 80 אחוז מצרכני האינטרנט הישראלים קונים ברשת, ו-15 אחוז מהבתים בישראל הם ״בתים חכמים״ – כלומר, בתים שנשלטים באופן כזה או אחר דרך הרשת. רוחב הפס הממוצע ממשיך לעלות בהתאם לשימושים הגוברים ברשת, ובמילותיו של גיל רוזן, סמנכ״ל השיווק והחדשנות בבזק, ״קיימת צמיחה אקספוננציאלית בשימוש באינטרנט המשנה כל רובד בחיים שלנו – האישיים, הציבוריים והעסקיים״.
תעבורת האינטרנט בישראל מוזרמת בכבל תקשורת אופטי תת-ימי שאורכו 2,300 קילומטר. כשהכבל מגיע לחופי הארץ, הוא מזין תשתיות תקשורת מקומיות, עד שהמידע מגיע אל צג המחשב או הסמארטפון שלנו. אולם, מחקר אמריקאי חדש מצא כי המידע שאנו רגילים למצוא בכף ידנו ללא מאמץ עלול להיפגע, בגלל – בטח ניחשתם – משבר האקלים.
פגיעה בלתי-הפיכה בהעברת הנתונים
על פי המחקר, עליית מפלס הים כתוצאה משינוי האקלים עלולה להטביע חלק מתשתיות האינטרנט היבשתיות הסמוכות לחופים אל מתחת לפני המים ב-15 השנים הקרובות – עד שנת 2033. מדובר על יותר מ-6,500 קילומטר של כבלי תקשורת אופטיים שיהיו מתחת למים. על פי המחקר, הערים שייפגעו הכי קשה משקיעת תשתיות האינטרנט יהיו ניו-יורק, מיאמי וסיאטל. אולם, השפעת התופעה תהיה מרחיקת לכת ותפגע בתקשורת האמריקאית ואף העולמית כולה.
החוקרים השתמשו בשני מקורות מידע. הראשון – אטלס האינטרנט, המכיל מפות של פרישת כבלי תקשורת של יותר מ-1,500 רשתות תקשורת מרחבי העולם; השני הוא אוסף של תחזיות עליית מפלס הים עבור ארצות הברית במאה הקרובה של מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקאי (NOAA). הצלבת שני מאגרי המידע הראתה כיצד עליית פני הים תשפיע על תשתיות האינטרנט בנקודות זמן מבוקשות. על פי המחקר, 6,545 קילומטרים של כבלים אופטיים יהיו מתחת למים ו-1,101 צומתי רשת (Nodes) יהיו מוקפים במים תוך 15 שנים.
תשתיות האינטרנט בארצות הברית קבורות במקרים רבים לאורך כבישים ומסילות רכבת לאורך החוף, בעומקים שונים. הסיבים אמנם תוכננו לעמוד בתנאי לחות, קור וקרח, ולכן נארזו במעטפת פוליאטילן חצי-קשיח בעובי 6-1 מילימטרים והם כוללים ג'ל הידרופובי (דוחה מים), אולם הנחת היסוד במחקר היא שלמרות שהתשתיות מתוכננות לעמוד בתנאי מזג אוויר קשים, הן אינן מתוכננות להחזיק מעמד מתחת למים לאורך זמן, וחדירת המים תגרום להופעת קורוזיה ולפגיעה בלתי-הפיכה בהעברת הנתונים.
האיים המלדיביים מתחת למים
עליית פני הים היא תוצאה של שינוי האקלים העולמי – תהליך שמתרחש מעל מאה שנה, מתקופת המהפכה התעשייתית וביתר שאת בעשורים האחרונים, בשל פליטה מוגברת של גזי חממה לאטמוספירה על ידי האדם. עליית פני הים נגרמת בראש ובראשונה כתוצאה מהפשרת כיפות הקרח בקטבים, ובנוסף לכך, גם בשל עלייה בנפח גופי המים בעולם באופן ישיר בשל עליית הטמפרטורה. הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים (IPCC) העריך לפני כשנתיים כי פני הים בעולם צפויים לעלות בכמטר (!) עד לסוף המאה הנוכחית, אך מחקרים חדשים צופים עלייה גדולה יותר ומהירה יותר. אחת הסיבות לכך היא שמדובר בתהליך של משוב חיובי – עליית מפלס הים עצמה מגבירה את קצב הפשרת הקרחונים, וכן הלאה.
את השפעת עליית מפלס הים ניתן לראות כבר היום במדינות איים שונות ברחבי העולם. במיקרונזיה, מדינת איים באוקיינוס השקט (שמצביעה לטובת ישראל באופן מסורתי באו״ם), כמה מהאיים כבר מתחילים להיעלם מהמפה. על פי מחקר מ-2017, שטחי 8 איים במדינה הצטמצמו משמעותית ואף נעלמו בשל עליית פני הים. מחקר אחר מזהיר כי האיים המלדיביים, איי סיישל והוואי – כולם יעדי תיירות חופים מבוקשים – כבר נפגעים מהשפעות עליית פני הים. לצד הפגיעה המיידית בתיירות, את האיים יפקדו שיטפונות, מחסור במי שתייה והרס תשתיות בעתיד הקרוב.
גם ארצות הברית חשופה להשפעות עליית פני הים, ועל כן לא מפתיע כי נערכים בה מחקרים רבים בנוגע להשפעות עליית פני הים על תשתיות שונות, כגון רשת האינטרנט. העיר מיאמי בפלורידה, למשל, כבר נאבקת בהצפות שנגרמות בעקבות עליית פני הים. העיר, שגובהה הממוצע הוא 1.3 מטרים מעל פני הים בלבד, מוצפת כולה בימים של גאות קיצונית, וימים כאלה הולכים ומתגברים בשנים האחרונות כתוצאה משינוי האקלים. בערי חוף אחרות בעולם בונים חומות ים על מנת למנוע הצפות שכאלה, אך בגלל אבן הגיר הנקבובית שעליה בנויה מיאמי, מי הגאות מחלחלים כלפי מעלה ומציפים את הרחובות. המים מתערבבים בדרך במי ביוב, וכך יוצרים גם סכנה בריאותית לתושבי העיר. הדבר אילץ את פרנסי העיר להתקין משאבות מיוחדות ולהגביה כבישים כחלק מההיערכות לעליית פני הים.
"הקטסטרופה כבר כאן"
על פי התכנית הימית לישראל, שנערכה על ידי צוות מחקר של הטכניון במטרה לייצר סדר תכנוני במרחב הימי של ישראל, מפלס הים התיכון בחופי ישראל צפוי לעלות גם הוא ב-1-1.4 מטרים עד שנת 2100. הים התיכון חשוף במיוחד להשפעות שינוי האקלים, ותופעה נוספת שעלולה להשפיע על קו החוף היא הופעה של רוחות מערביות חזקות, שעלולות לגרום להצטברות מים בקו החוף ולהקשות על מי הנחלים לזרום אל הים, וכך לגרום להצפות חמורות. עליית פני הים עלולה לפגוע בכל התשתית הפזורה לאורך קו החוף של מדינת ישראל: תחנות כוח, בסיסים צבאיים, מתקני התפלה, מתקני תיירות כמו מלונות ומסעדות, אין-ספור בתי עסק וכמובן גם בבתי מגורים.
התוכנית הימית לישראל מדגישה כי קצב שינוי האקלים מהיר בהרבה מזה שנחזה בעבר, ונקודת האל-חזור, שבה הטמפרטורה העולמית תעלה ב-2 מעלות צלזיוס ביחס לטמפרטורה הממוצעת בעידן הטרום-תעשייתי, תתרחש כבר לקראת אמצע המאה. ד״ר אליק אדלר, שכתב את הפרק העוסק בשינוי האקלים, מזהיר כי ״הקטסטרופה כבר כאן, והיא בלתי נמנעת. אנשים חושבים שהתהליך הוא הפיך, אך הוא כבר לחלוטין בלתי-הפיך. גם אם החל ממחר בבוקר לא ייפלט בכלל פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, הקטסטרופה נמצאת מעבר לדלת״.
לצד התוכנית הימית של הטכניון, במשך שנים קודמה באטיות התוכנית הלאומית להיערכות לשינוי האקלים – תוכנית המלצות לממשלה לאסטרטגיה ולפעולות משקיות, שמטרתה היערכות והתמודדות של מדינת ישראל עם שינוי האקלים ואירועי מזג אוויר קיצוניים. רק לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה לממשלה את עיקרי התוכנית, שבמסגרתה יש התייחסות להשפעות שינוי האקלים על תשתיות, ובהן תשתיות תקשורת – אך התוכנית עוברת בימים אלה תיקונים בהתאם להחלטת הממשלה, ולכן עדיין אינה זמינה לעיון הציבור.
באשר לנושא התשתיות מציינת ד"ר ארנה מצנר, ראש תחום בכיר למחקר ולמדע במשרד להגנת הסביבה, כי ״מדובר בתוכנית אסטרטגית הכוללת התייחסות לנושאים רבים ונוגעת למשרדי ממשלה רבים ולגופים נוספים. חלק מפעולות ההיערכות מבוצעות כבר כיום, לדוגמה התפלת מים. ועבור חלק מהפעולות נדרש תכנון לפני ביצוע. זהו תהליך ארוך טווח הדורש מחויבות, תיאום וגמישות על מנת להגיב למציאות המתהווה ולמידע חדש המתקבל ממחקר מתמשך. על פי החלטת הממשלה, כל אחד ממשרדי הממשלה נדרש לבחון את אופן יישום תוכנית ההיערכות בתחומו ולפעול למימוש התוכנית".
אז עד כמה תשתיות האינטרנט בישראל חשופות לפגעי עליית פני הים, בדומה למגמה הצפויה בארצות הברית? ובכן, כאן קשה לקבל תמונה ברורה – בשל היעדר תכניות מאושרות להתמודדות עם שינוי האקלים מצד אחד, ובשל מגבלות ביטחוניות מצד שני. מחברת בזק, שמחזיקה בנתח העיקרי של שוק תשתית האינטרנט בישראל, נמסר בתגובה לשאלה האם קיימת תוכנית המתייחסת לשינוי האקלים כי ״בזק פועלת בהתאם להנחיית הרשויות, לתקנים ולתכניות המאושרות, אשר לוקחות בחשבון מצבים מכל הסוגים״. משרד התקשורת, שאחראי על כלל תחומי התקשורת בישראל ובהם כמובן האינטרנט, סירב להגיב על שאלות בנושא תשתיות האינטרנט בישראל מסיבות ביטחוניות. גם מאיגוד האינטרנט הישראלי לא נמסרה תגובה.
אך בסופו של דבר, גם אם לא ברור מהי מידת הסכנה לאינטרנט הישראלי, הרי שבכל מה שנוגע לתשתיות חופיות – הסכנה ברורה ומוחשית. פתרונות שונים להגנה על תשתיות מפני עליית פני הים קיימים ברחבי העולם, החל מחומות ים שהוקמו בין היתר בקנדה וביפן, וכלה בתכניות להזזת בתים מקו המים, כפי שמתרחש באוסטרליה ובניו-ג'רזי. דבר אחד בטוח: היערכות מוקדמת עדיפה על פני המתנה לגרוע מכל, ומחקרים מראים כי היערכות כזו יכולה לחסוך למשק מיליארדים.
