בימים של חום קיצוני, שבהם אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להישאר בתוך גבולות המבנים הממוזגים, עולה בראשנו שאלה חוזרת: מתי כבר יגיע החורף? מתי נוכל לשמוע את הגשם מטפטף על החלון ולהתכרבל בתוך השמיכה? והנה, אוקטובר הגיע, החורף המיוחל כבר קרוב, ואיתו – הגשמים שלהם ציפינו.
עם זאת, מחקר שוודי חדש עשוי לשנות את נקודת המבט שלנו על גשמי הברכה: החוקרים מצאו שכמות ה-PFAS, קבוצת כימיקלים מעשה ידי-אדם שעלולים לפגוע בבריאותנו, ונמצאת במשקעים השונים – עברה את נקודת האל-חזור. "כבר כמעט שאי אפשר לעשות דבר כדי להוציא את ה-PFAS מחיינו לחלוטין", מעיד פרופ' איאן קאסינס מהמחלקה למדעי הסביבה באוניברסיטת שטוקהולם, ממובילי המחקר. "המקורות הסביבתיים הבסיסיים שלנו – מי שתייה, מי פני השטח וקרקעות – סובלים מזיהום בלתי הפיך".
יש לכם קרם כימיקלים?
המחקר התמקד בתרכובות PFAS (Per and Polyfluoroalkyl Substances, או בשמן העברי: פראפלואורואלקיליות ופוליפלואורואלקיליות), קבוצת כימיקלים סינתטיים, שמיוצרים בידי האדם עבור שימושים מגוונים, ולכן נמצאים במוצרים רבים כמו טלפונים, ציפוי לסירים, בגדי טיולים, קוסמטיקה ועוד.
"המבנה הייחודי של הכימיקלים הללו כולל קשר כימי בין פחמן, פלואור וחומצה", מסבירה ד"ר עדי רדיאן, חברת סגל בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון. "משמעות הדבר היא שהכימיקלים האלה מקיימים שלוש תכונות במקביל: הם חזקים מאוד ולא מתפרקים בסביבה באופן טבעי; כמעט שום חומר אחר, כמו מים למשל, לא יכול להידבק אליהם, כך שהם דוחי-מים ומעכבי-בערה, ובמקביל – הם נעים בקלות במקורות המים".
תרכובות ה-PFAS הן עקשניות עד כדי בלתי ניתנות לנטרול: החומרים האלה, שנמצאים בהמון מוצרים שאנחנו צורכים באופן יומיומי, מוצאים את דרכם לקרקעות, נשטפים משם באמצעות גשמים או דרך נהרות ונחלים, ומגיעים לאוקיינוסים; בשל העובדה שהם לא מתפרקים, ה-PFAS חוזרים מעלה לאטמוספירה, על ידי אידוי למשל, ושבים ארצה דרך מי הגשמים. בנוסף, לעיתים תהליך הייצור של מוצרים שונים שכוללים את הכימיקלים גורם בעצמו לשחרור שלהם לאטמוספירה, ומשם הם מגיעים אלינו חזרה. כך נוצר המעגל האין-סופי, שמותיר אותנו עם "כימיקלי הנצח" (Forever Chemicals).
במחקר החדש, החוקרים התבססו על ניתוח נתונים ממחקרים קודמים רבים, שבהם נאספו ונבדקו משקעי גשם וקרח, קרקעות ומים עיליים (מים מתוקים ממקורות שנמצאים על פני השטח, כמו אגמים ונחלים), בין היתר על ידי שימוש במשפכים ואיסוף עם מבחנות. במחקרים הללו כימיקלי ה-PFAS נותחו במכשיר ייחודי, והשמירה על הדוגמיות נעשתה בהקפדה יתרה, כדי שלא יזדהמו. מה גילו החוקרים מניתוח הנתונים? אפשר לומר שמסקנות המחקר מתקפות את הכינוי "כימיקלי הנצח".
כימיקלים לנצח
במחקר החדש נמצא שהריכוזים של כימיקלי ה-PFAS שנמדדו במי הגשמים ובקרקע עולים על המלצות ו/או ספים סביבתיים של ארגון ה-EPA (סוכנות הסביבה האמריקאית), האיחוד האירופי וממשלות דנמרק והולנד. למעשה, החוקרים טוענים שנחצה "גבול פלנטרי" (הערכה של המרחב הבטוח לאנושות בתחומים סביבתיים שונים, שחצייה שלו עשויה להיות מסוכנת למין האנושי) חדש, ושהגענו לנקודת אל-חזור מבחינת ריכוז חומרים אלה בקרקעות ובמי הגשמים שלנו: הכימיקלים האלה הפכו "גלובליים" – הם נמצאו כמעט בכל נקודה בעולם.
המצב הזה בעייתי עבור כולנו מכיוון שמעבר לזיהום הרב, ה-PFAS עלולים להזיק לבריאותנו: בין היתר, זוהה קשר אפשרי בין חשיפה לריכוזים גבוהים של חומרים אלה לבין סוגים שונים של סרטן, אי-פוריות, פגיעות בעוברים, השמנה ועוד. לפי רדיאן, כמעט לכולנו יש במחזור הדם כמות מסוימת של הכימיקלים הללו, שעם הזמן מצטברים, בשל היותם כמעט בלתי ניתנים לפירוק. לטענתה, העובדה שטמונה סכנה בחשיפה גבוהה לחומרים אלה היא ידועה כבר כמה עשורים, אך עם הזמן מידת הסכנה שלהם מתבהרת יותר ויותר – וההמלצה מחמירה בהתאם לכך.
ואכן, בשנים האחרונות ריכוז ה-PFAS המקסימלי שמותר לחשיפה לפי ה-EPA הולך ויורד, וביוני האחרון ההמלצות הפכו מחמירות במיוחד: למשל, עד 4 פיקוגרם (שהיא טריליונית הגרם) לליטר עבור סוג אחד של PFAS – כמו שתי טיפות מים מתוך מיליארד הטיפות בבקבוק חצי הליטר שאתם לוקחים אתכם לעבודה. זאת ועוד, כמעט כל החומרים האלה כבר אסורים לשימוש בהרבה מדינות בעולם.
במקביל, חשוב להבהיר שחשיפה לחומרים אלה לא גורמת בהכרח לחולי. "הסכנה הממשית והמיידית לחלות בשל חשיפה ל-PFAS קיימת בעיקר בחשיפה לריכוז גבוה של הכימיקלים האלה, שעולה על ההמלצות של ה-EPA", מדגיש קאסינס. "משמעות הדבר היא שעצם העובדה שההמלצות של סוכנות הסביבה האמריקאית נחצו – לא אומרת בהכרח שקיימת סכנה מיידית. עם זאת, היא כן מלמדת על היקף התפוצה של החומרים המדוברים".
PFAS ישראלי
אז מה המצב אצלנו? סקר של רשות המים מעיד שב-16 אחוז מקידוחי המים שנבדקו נמצא זיהום של PFAS; לאחר ביצוע הסקר ולאור הממצאים, אחד מהקידוחים הישראליים אף נסגר לחלוטין.
לדברי רדיאן הרגולציה בישראל היא פחות מחמירה מהמלצות ה-EPA – אך עדיין מחמירה מאוד באופן יחסי, ומאמצת את הסטנדרטים הקנדיים. בנוסף, לטענתה יש לנו יתרון מובהק בנטרול החומרים ממי השתייה: בעזרת מתקני ההתפלה שלנו, שמוציאים חלק גדול מהכימיקלים מתוך המים, למדינתנו הקטנה יש יכולת טובה בהשוואה למקומות אחרים – לדאוג שהמים שמגיעים לברזים שלנו יהיו נקיים באופן יחסי.
בנוסף, יש דרכים רבות שבהן אנחנו יכולים להגן על עצמנו. ראשית, קיימות אפשרויות כימיות לפירוק הכימיקלים האלה, כפי שעולה בין היתר ממחקר שבו השתתפה רדיאן. שנית, כפי שעולה מדו"ח רשות המים, משרד הבריאות והרשות מקדמים רגולציה שמגבילה את השימוש בתרכובות אלה.
בנוסף לשיטות "מלמעלה", גם לנו כאזרחים יש מה לעשות. "אנחנו יכולים לעבור לצריכה חכמה יותר", מעיד קאסינס. "מכיוון שהכימיקלים האלה נוטים להצטבר בעיקר בבשר ודגים, צמחונים כנראה חשופים אליהם פחות".
בנוסף, לדבריו, "חשוב לפתח דרכים, כמו סימון מוצרים, שיאפשרו לנו כצרכנים לדעת מה הם המוצרים בהם קיימים כימיקלים אלה. כך נוכל לבחור להפחית את השימוש בהם". וכמובן, ביכולתנו לבחור את מי שייקחו החלטות סביבתיות עבורנו, כפי שאומרת רדיאן: "אנחנו כאזרחים במדינה דמוקרטית יכולים לבחור במפלגות שמבטיחות לפעול במישור הסביבתי, ולהילחם במפעלים המזהמים", היא מסכמת.
