חשיפה מתונה לשמש טובה לבריאות – אור השמש מעודד ייצור חומר במוח אשר גורם לנו להרגשה טובה ומונע דיכאון, וחשיפת העור לשמש מאפשרת לנו לייצר ויטמין D, אשר חשוב לספיגת סידן ולחיזוק העצמות. עם זאת, חשיפה מוגברת לשמש, ובעיקר לקרינה אולטרה-סגולה שהיא חלק מהאור שהשמש מקרינה עלינו, עלולה לגרום לנזקים לתאי הגוף, אשר מתבטאים בכוויות אדומות וכואבות, בהופעת כתמים וקמטים על העור ואף בהופעת סרטן העור.

בעלי חיים רבים מבלים את כל חייהם כאשר הם חשופים לשמש. איך הם עושים זאת מבלי לסבול מהסכנות הללו? חלקם מצאו פתרון בצורת שריון, נוצות, פרווה או קשקשים אשר מגנים עליהם. בעלי חיים אחרים מצאו פתרון אחר: הם מייצרים לעצמם מעין קרם הגנה.

חומרים שמגנים מפני קרינה אולטרה-סגולה נמצאו בעבר אצל דגים, אך ההנחה הייתה שהם קלטו אותם ממזונם או מחיידקים שגדלים איתם בסימביוזה. והנה, לאחרונה גילו מדענים אמריקאים אצל דגי זברה גנים אשר מייצרים גדוסול (gadusol) – חומר אשר בולם קרינה אולטרה-סגולה ומונע את השפעותיה המזיקות.

היונקים נשארו מאחור

לאחר שאיתרו את הגנים האחראים לייצור אותו חומר מגן אצל הדגים, בדקו החוקרים את הימצאותם אצל בעלי חיים אחרים. המדענים מצאו גנים דומים אצל דו-חיים (כגון צפרדעים), זוחלים וציפורים – ובעצם הראו שייצור חומרים שמגנים מפני קרינה אולטרה-סגולה נפוצים בעולם החי הרבה יותר מאשר היה נהוג לחשוב. מעניין לראות שגנים אלה לא נמצאו ביונקים, ולכן ההנחה היא שבמעבר האבולוציוני מזוחלים ליונקים, אבדו גנים אלו מגנום היונקים. גם אצל דגי מערות, שחיים בחשיכה מוחלטת ולא נחשפים לשמש כלל, אבדו הגנים הללו – כנראה משום שכבר לא היו נחוצים להם לשם הגנה, ולכן אובדנם לא פגע בסיכוייהם לשרוד. בשלב אחרון, המדענים הצליחו לשלב את הגנים שמצאו בשמרים, והצליחו לייצר ביעילות חומר טבעי מגן מפני קרינה. לא ירחק היום בו ישולבו חומרים אלו במוצרי הגנה מפני השמש ובמוצרי קוסמטיקה אחרים.

אגב, גם אנו בני האדם מייצרים חומר אשר מגן עלינו מפני השמש – מלאנין, החומר אשר מקנה לבני אדם (ולבעלי חיים אחרים) גוון עור כהה. אך עד שנלמד לייצר קרם שיזוף באופן טבעי, נצטרך להמשיך להישמר מסכנות השמש באמצעות הימנעות מחשיפה לקרינה המזיקה.