אם הייתם נכנסים לרכב, בתל אביב או בירושלים, מתניעים אותו ונוסעים לאורך 6,600 קילומטר (בהנחה שהייתם יכולים לחצות כל גבול) – עד לאיזו מדינה הייתם עשויים להגיע? אם בחרתם בכיוון דרום – יכולתם לעבור את מצרים, סודן, אתיופיה וגם קניה, ולבסוף לעצור בטנזניה. זאת אומרת, מסע לאורכן של חמש מדינות שונות, על פני 6,600 קילומטר. אבל יש ארץ אחרת, שנמצאת בצד השני של העולם, שבה אם הייתם יוצאים לנסיעה דומה, על פני מספר קילומטרים זהה – בסוף המסע הייתם נשארים בגבולות המדינה שבה התחלתם את ההרפתקה שלכם.
במערב אוסטרליה מסע ברכב על פני 6,600 קילומטר היה לוקח אתכם בסך הכל לצד השני של המדינה. ולא רק שבמדינת הקנגורו נסיעה כזאת היא אפשרית, אלא שבקרוב היא עשויה להתרחש גם באופן ירוק יחסית. איך זה ייתכן?
לאחרונה החלה אוסטרליה לפרוס עמדות טעינה מהירות לאורך רשת כבישים שאורכה, כן, כן – כ-6,600 קילומטר, במהלך שייצור את רשת הכבישים הארוכה בעולם שתוכננה מראש עבור רכבים חשמליים. רשת הכבישים הארוכה הזאת תאפשר נסיעת רכבים חשמליים ללא סכנה שסוללת הרכב תתרוקן באמצע המסע.
לא על הטעינה המהירה לבדה
בשנה האחרונה התרחש באוסטרליה שינוי פוליטי משמעותי: הממשלה הפדרלית שהייתה בשלטון כ-15 שנה, ושמדיניותה כללה קידום דלקי מאובנים והתנגדות לאנרגיות מתחדשות – התחלפה בממשלה בעלת עמדות הפוכות. תקציב ממשלת מערב אוסטרליה (הגדולה במדינות אוסטרליה) מדגים היטב את המדיניות החדשה: כ-23 מיליון דולר אוסטרלי יושקע בשדרוג תשתית טעינת רכבים חשמליים, מעל ל-36 מיליון דולר אוסטרלי בסבסוד קניית רכבים חשמליים ורכבי מימן וכ-31 מיליון דולר אוסטרלי בפעולות ובמחקר בנושא אקלים. במקביל, לאחרונה שוק הרכבים החשמליים תופס תאוצה ביבשת, והשנה אף עתידים להיכנס לשוק המקומי רכבים חשמליים חדשים.
המהלך החדש יתבצע בכביש שעובר בשטחה של מערב אוסטרליה, שממוקמת על פני השליש המערבי של היבשת. הכביש מתחיל בעיר הצפונית קונונורה, ממשיך מערבה ואז מתפתל דרומה, לכיוון העיר הדרומית אספרנס. לאורך הדרך הזאת עתידות להיפרס 98 עמדות טעינה ב-49 מיקומים שונים, שהמרחק ביניהן לא יעלה על 200 קילומטר. לפי אחת החברות שאחראיות על יישום המיזם, חלק מהעמדות אמורות להתחיל לפעול כבר בתקופה הקרובה, וההקמה עתידה להסתיים עד תחילת 2024.
עידן ליבס, סמנכ"ל תפעול בחברת Ageera שעוסקת בפתרונות אגירת אנרגיה ויועץ למשרד האנרגיה, מעיד שהפריסה הצפופה של הטעינות נועדה בעיקר להפחית את חרדת הטווח (Range anxiety), שאותה חווים נהגי רכבים חשמליים: החשש שהם ייתקעו בדרך ללא אפשרות להטעין את מכוניתם. אגב, לפי ליבס, כיום נהגי רכבים חשמליים ברחבי העולם יכולים להיות רגועים יותר מפעם: הרכבים הללו השתכללו מאוד, והם יכולים לנסוע כ-400-300 קילומטר בין טעינות – טווח שגם הולך וגדל משנה לשנה. לצורך השוואה, אם תצאו לנסיעה ברכב חשמלי בישראל – שאורכה מצפון לדרום הוא כ-600 קילומטר – כנראה תוכלו לגמוע בנסיעה כחצי מדינה, לפני שתאלצו לחפש עמדת טעינה.
ישראלים אוהבים חשמל
לדברי ליבס, כיום בישראל אימוץ הרכבים החשמליים מתרחש בהיקפים גדולים. "אומנם התחלנו מנקודת פתיחה פחות טובה ממדינות מקבילות באירופה", הוא אומר, "אבל אנחנו סוגרים את הפער מהאירופאים מהר". ואכן, בתחום זה המספרים מדברים בעד עצמם: ב-2020 נמכרו בארץ כ-1,200 רכבים חשמליים, ב-2021 מעל ל-10 אלף, וב-2022 1 מכל 10 רכבים שעלה על הכביש בישראל – היה חשמלי. בנוסף, מאז 2019 מספר הדגמים הזמינים של רכבים חשמליים בישראל הכפיל את עצמו בכל שנה.
לפי ליבס, תופעת הרכבים החשמליים בישראל נמצאת בנסיקה בשל מהלך חשוב שהתרחש אצלנו: ב-2018 וב-2021 המדינה פרסמה מכרזים למימון עמדות טעינה בכבישים, במקומות עבודה, ברשויות מקומיות ובמקומות ציבוריים-למחצה (אזורים שנמצאים בבעלות פרטית אך שיש אליהם גישה לציבור הרחב, כמו למשל חניון של מרכז קניות), שהוביל לכך שכיום יש עמדות טעינה רבות ברחבי הארץ; למשל, מספר עמדות הטעינה המהירות שמפוזרות בכבישים עומד כיום על מעל ל-100. "כחלק ממגמת ההתרחבות של התופעה, סביר שבשנים הקרובות המספר הזה יגדל עד בעוד כמה מאות", אומר ליבס.
ואולי תופתעו לגלות, אבל דווקא סוג הטעינה המוכר, שנמצא במרחב הציבורי – הוא לא אמצעי הטעינה המרכזי בישראל. "כיום, רוב הטעינה מתבצעת בעמדות פרטיות בבית או במקום העבודה, ועמדות הטעינה במרחבים הציבוריים נמצאות רק במקום השני".
צרכים חשמליים
על אף שישראלים מאמצים את הרכבים החשמליים יותר ויותר, כמה בעיות עיקריות עדיין מקשות על השוק הזה: ראשית, בתחילת השנה מחיר הרכבים החשמליים עלה, בשל ההחלטה של רשות המסים להפחית את גובה הטבת המס שהוענקה לרוכשיהם – שנועדה להתחיל ולצמצם את הפער בין גובה המיסוי על רכבים חשמליים לעומת רכבים ממונעי-דלק, למרות היתרונות הסביבתיים הברורים של הרכבים החשמליים. שנית, קיימת בעיה סביב נושא החשמל עצמו: לדברי ליבס, צריכת החשמל היומית של רכב חשמלי בישראל זהה לצריכתה של חצי דירה או דירה קטנה, וצריך למצוא דרך להעביר את האנרגיה הזאת מרשת החשמל לעמדות הטעינה – משימה שדורשת שיתוף פעולה של גורמים שונים.
עם זאת, יש גם חדשות טובות: לפי ליבס, משרד האנרגיה – שקובע את המדיניות, רשות החשמל – שקובעת את הכללים וחברת החשמל – שמיישמת בשטח, פועלים למציאת פתרונות רגולטוריים שיאפשרו לתעדף את הנושא ולהסדיר את הזרמת החשמל אל עמדות הטעינה. "במקביל, אנחנו כבר רואים אימוץ משמעותי של רכבים חשמליים בקרב הקהל הרחב, באופן שלפני מספר שנים יכולנו רק לחלום עליו – וזו כבר סיבה להיות אופטימיים", הוא מסכם.
