הגשמים של תחילת דצמבר הגיעו סוף סוף, ושברו רצף של כמה שבועות יבשים שקדמו להם. אך אם אתם מתגוררים בגוש דן, כך מתברר, המיקום של השכונה שלכם עשוי להשפיע על כמה תירטבו בחורף הקרוב. במחקר של אוניברסיטת תל אביב ובשיתוף השירות המטאורולוגי, זיהו החוקרים דפוס משונה שמשפיע על תפרוסת המשקעים במרכז הארץ: בתל אביב עצמה ובקרבת החוף נמדדת כמות גשם קטנה בהשוואה לאזור, בעוד שהערים שמסביבה (רמת גן, חולון, פתח תקווה ועוד) נהנות מחורפים רטובים יותר. מגמה זו החלה עוד בשנות ה-60, ומאז רק התחזקה. מכיוון שלא נמצא שינוי משמעותי במבנה הסופות או בכמות הגשם הכוללת, הפנו החוקרים את מבטם למבנה הערים עצמן.
"התופעה זוהתה בערים בעולם עוד לפני 30 שנה. בערי חוף רבות, וגם בערים במרכזי היבשות, במרכז ארה"ב למשל, מדדו את ההשפעה האורבנית על הגשם", מסביר פרופ' פנחס אלפרט מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב. אולם גוש דן התגלתה כמעבדה ייחודית לבחינת התיאוריות בנושא. "אין הרבה דוגמאות כאלה במחקר", מספר אלפרט בהתלהבות. "עיר שהתפתחה במהירות עצומה, עם צפיפות גדולה כל כך של מדידות. ניתן לראות את הדפוס מתקדם ומתפתח עם השנים".
בין משקעים למגדלים
בעזרת ניתוח של 80 שנות מדידות גשם מכ-100 תחנות, בשילוב נתונים על הפיתוח האורבני באזור, איששו החוקרים את הקשר בין התפתחות המטרופולין להבדלים מקומיים בגשם. הם זיהו כי במורד הרוח שבשטח הבנוי העירוני כמות הגשם גדולה בכ-10 אחוזים בממוצע, ושהפרש זה מתפתח עם השנים לאורך צירים שבהם מתרחשת תנופת בנייה. מכיוון שסך כל המשקעים לא משתנה, כמות דומה נגרעת מהממוצע של תל אביב והחופים שבסביבתה.
אלפרט ועמיתיו מציינים ארבעה מנגנונים עיקריים שבאמצעותם משפיעה העיר על הגשם: ראשית, המבנה הטופוגרפי המורכב של העיר ("חספוס" השטח) מייצר חיכוך מוגבר לרוח ומעודד עלייה של אוויר. בנוסף, הטמפרטורה בעיר לרוב גבוהה בממוצע מסביבתה (תופעה המוכרת כ"אי החום העירוני") באופן שמעודד אי יציבות באטמוספירה ומאיץ את תנועת האוויר לגובה. לאלו מצטרפים מאפיינים של הסביבה העירונית עצמה – יכולת ספיגת קרינה משופרת של חומרים כגון אספלט ובטון, ופליטת זיהום אוויר שעשויה להשפיע על היווצרות עננים.
במקרה התל אביבי נמצא שרכיב החספוס הוא הדומיננטי ביותר: תהליך העיור המואץ בעשורים האחרונים הוביל לעלייה מהירה בבנייה צפופה לגובה. בשנת 1965 נחנך מגדל שלום בתל אביב, גורד השחקים הראשון בישראל ובו 34 קומות, ומאז הוקמו עשרות מגדלים נוספים ששינו ללא היכר את הנוף המישורי של גוש דן. כתוצאה מחיכוך מוגבר עם הבניינים, מהירות הרוח ברשת הרחובות העירונית פוחתת, מה שמאפשר התפתחות של מערבולות אוויר והתכנסות של הרוח. בעקבות זאת, אוויר לח עולה ביתר קלות, מתקרר ואדי המים שבו מתעבים. העננים שנוצרים ממטירים יותר במורד דרכם על ערי הטבעת שמסביב לתל אביב.
עתיד חם ורטוב
גידול של 10 אחוזים בכמות הגשם אולי אינו נשמע משמעותי, אך הוא יכול להיות קריטי כאשר מדובר בהשפעה שלו על הצפות בערים – תופעה שחוזרת מדי חורף, וצפויה להחריף בשל השפעות שינוי האקלים והפיתוח העירוני המואץ. "בתחום זה התוספת השולית בגשם משמעותית מאוד", אומר אלפרט. "כאשר חוצים סף מסוים, האדמה אינה מסוגלת להכיל עוד מים, ושיטפונות הופכים להיות הרבה יותר משמעותיים".
בשל ההתפתחות העירונית, למי הגשמים אין יכולת לחלחל בשטח הבנוי. הזרימה החזקה שנוצרת על פני הקרקע (המכונה נגר עילי) גוברת על דרכי הניקוז המתוכננות בעיר וגורמת להצפות חוזרות נשנות. לצד תחזוקה ושיפור מערכות הניקוז והביוב, ערים רבות בעולם פונות גם לפתרונות ירוקים יותר – סלילת דרכים מחומרים המאפשרים חלחול, הקמה של שטחים ירוקים במוקדי ההיקוות ואפילו ניצול הנגר העילי כמקור מים על ידי שאיבה ואחסון.
המחקר הנוכחי עוסק בניתוח מגמות היסטוריות ולא בתחזיות לעתיד, אך משבר האקלים עשוי להפתיע גם בתחום הגשם האורבני. במחקר ישראלי נוסף, בהובלת ד"ר חופית יצחק בן שלום, הוערך כי גם תחת גידול אוכלוסייה מתון בעשורים הקרובים, אי החום העירוני יכביד על מגמת ההתחממות הקיימת ויחמם ערים כמו ירושלים ואילת בעוד כמעלה לפחות. התחזיות האקלימיות כבר חוזות עלייה באירועי הגשם הקיצוני וחורפים חמים יותר בחצי השני של המאה ה-21, ולכן הכנסת הפיתוח האורבני המואץ למשוואה רק מוסיפה סימני שאלה מדאיגים בנוגע לשגרת החיים בערי העתיד בישראל.
