מאז שמגפת הקורונה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו הספקנו ללמוד את רזי העבודה והלמידה מהבית, לאפות את כל סוגי הלחם האפשריים וללמוד על בשרנו את המשמעות הכואבת של מושגים פשוטים-כביכול כמו בידוד חברתי וסגר. בהיבט ה"אופנתי", הנגיף המדבק הפך כידוע את המסכות (החד-פעמיות, במקרים רבים), לפריט לבוש הכרחי, שליווה אותנו בכל יציאה מהבית. עם זאת, השימוש הנרחב במסכות הפלסטיק גורם לזיהום סביבתי משמעותי. שורת יוזמות חדשות מהרשת, מהעולם המסחרי ומהאקדמיה מציעות דרכים יצירתיות לפתור את הבעיה.
מהרגעים הראשונים של הבהלה במרץ שעבר ועד היום, נרכשו ברחבי העולם כמויות עצומות של מסכות – שהפכו במהרה לפסולת. בבריטניה, למשל, נעשה מדי יום שימוש בכ-58 מיליון מסכות. על פי הערכות, כ-1.56 מיליארד מסכות חד-פעמיות הגיעו אל האוקיינוסים במהלך 2020, במשקל כולל של עד כ-6,000 טון (זאת בנוסף לכ-12-8 מיליון טון פלסטיק שמגיעים לאוקיינוסים מדי שנה), והיד עוד נטויה.
המסכות החד-פעמיות הביאו איתן גם איום סביבתי ממשי, הן בשל הסתבכות בעלי חיים בהן (בעיקר בלולאות שלהן) והן עקב העובדה שהן מיוצרות מסוגי פלסטיק שונים כמו פוליפרופילן ופוליאתילן, שמתפרקים רק אחרי עשרות עד מאות שנים בסביבה– ובינתיים הפסולת נערמת או נשרפת במזבלות, או פשוט מזהמת את הסביבה ביבשה ובים.
מיחזור המסכות החד-פעמיות שעשויות מפלסטיק הוא תהליך מורכב. "מוצרי פלסטיק עשויים מתערובת של לא מעט חומרים, מה שתמיד יוצר בעיה במיחזור", אומרת טל קמיל, מעצבת מוצר שמתמחה בקיימות ובאחריות סביבתית ולשעבר מרצה לעיצוב תעשייתי בשנקר. "קל למחזר חומרים שעשויים מחומר אחד, אבל כשמוצר עשוי מחומרים רבים, כמעט ואין הצדקה כלכלית לתהליך הפרדת החומרים, שהכרחי למיחזור".
בעקבות המצב המדאיג, הועלו במקומות שונים בעולם רעיונות לפתרונות יצירתיים שונים לשימוש חוזר במסכות. אחד הפתרונות שעלו בגזרת הרשתות החברתיות, שמתמחות בתחום ה"עשה זאת בעצמך" (DIY), הוא לא אחר מאשר הכנת עציצים ממסכות. כבר בתחילת ימי המגפה החלו לצוץ סרטונים שבהם משפיעני רשת מתחום העיצוב והקיימות, כמו Lista Tsurayya ו-MIA, הראו שלל דרכים להפוך את המסכה האחרונה שלבשנו לעציץ יפהפה – למשל באמצעות תפירה פשוטה של שני צדי המסכה, שיוצרת מעין כיס שבו אפשר לשתול צמחים קטנים.
עם הזמן צצו רעיונות נוספים לשימוש חוזר במסכות, כמו הפיכתם לתיקים או שקיקים קטנים, לפרחי נוי ואפילו לכיסויים לטלפון. חלק מרעיונות היצירה הם קלילים לביצוע, ויכולים להיות פעילות מהנה עם ילדים צעירים, בעוד אחרים מיועדים לבעלי ניסיון. סרטוני היצירה הללו צברו מיליוני צפיות, ועוד ועוד מהם ממשיכים לעלות לרשת ולהציג בפנינו פתרונות חדשים לשימוש חוזר במסכות החד-פעמיות המזהמות.
מאשפה – למלקטי אשפה
מובן שאי אפשר להפוך כל מסכה חד-פעמית לעציץ או לפרח נוי, אך מחוץ לגבולות היוטיוב עולים כיום רעיונות חדשים לעשיית שימוש חוזר במסכות בהיקף רחב יותר. אחד מהפתרונות היצירתיים יותר הוצע לאחרונה על ידי הנרי דניס, מנכ"ל חברת Waterhoul, שמתמחה בייצור משקפי שמש מפסולת פלסטיק ימית. במסגרת מיזם חדש של החברה, שהתחיל במאי האחרון ושמתקיים בשיתוף פעולה עם קרן ה-Royal Cornwall Hospitals NHS Trust, שמפעילה מספר בתי חולים באנגליה, מסכות חד-פעמיות ימוחזרו מאשפה – למלקטי אשפה: המוטות הארוכים בעלי הזרועות שמיועדות לתפיסה, שאיתם כל אדם יכול ללקט פסולת מהמרחב הציבורי. עד כה, נאספו מבתי חולים ציבוריים שמפעילה הקרן מסכות בכמות שמספיקה לייצורם של לא פחות מ-150 אלף מלקטי אשפה, שכל אחד מהם ממוחזר מ-45 מסכות על ידי מכונה שממוקמת בבית החולים עצמו.
באוסטרליה, חוקרים פיתחו שיטה ליצור ממסכות חומר שאפשר לבנות באמצעותו בסיס חזק ויציב לכבישים. בתהליך היצירה, המסכות המשומשות נגרסות, ומעורבבות עם פסולת בנייה ממוחזרת.
בהודו, שבה כידוע הקורונה משתוללת בחודשים האחרונים, פותחה שיטה להשתמש במסכות הממוחזרות כדי ליצור מזרנים קלים וזולים. את המזרנים, שנמכרים על ידי חברת שאיה ("מיטה" בסנסקריט), מכינים משאריות של מסכות שלא נעשה בהן שימוש, שנאספות הישר מהמפעלים, שמהן קולעים צמות ארוכות ועבות. הם משמשים כיום במרכזי טיפול בחולי קורונה ובמקלטים לחסרי בית.
"אין בישראל תשתית להתמודד עם הנושא"
למרות שנראה שבשאר העולם מתחילים להתקדם אל עבר פתרונות כאלו או אחרים, בישראל נשארו מעט מאחור. גם אם עלו בארץ יוזמות נקודתיות בנושא, כמו ההמלצה של קק"ל להפוך את המסכות החד–פעמיות לעציצים, טרם קם פרויקט ישראלי נרחב בהקשר למיחזור המסכות. "המיקוד כרגע הוא בבעיה האנושית – מגפת הקורונה עצמה, ולא מתמודדים עם הבעיות האחרות שנגרמות בעקבותיה", אומרת קמיל. "אנשים חיפשו את הפתרון הכי מהיר, נוח וסטרילי להתפשטות המגפה, ופנו למסכות החד-פעמיות, אבל הנזק שנגרם בעקבות כך הוא עצום. הייצור בכמויות גדולות של מוצרים שהשימוש בהם קצר הוא בעייתי – ואין עדיין בישראל שום תשתית או דרך להתמודד עם הנושא".
המסכות הן אמנם פריט המיחזור "החם" של הרגע, אך יותר ויותר רעיונות יצירתיים למיחזורם של פריטי פלסטיק קמים סביבנו בשנים האחרונות – כולל בישראל. "כך לדוגמה, לפני מספר שנים הקמתי יחד עם עוד שותפים תוכנית בחברת 'כתר פלסטיק' להחזרת פלסטיק מהצרכנים לחנויות כתר, כדי שנוכל להשתמש בהם שוב למוצרים חדשים", מספרת קמיל. במסגרת תוכנית זו,מגוון מוצרים, כמו כסאות, שולחנות וצעצועים, ממוחזרים למוצרים אחרים, כמו כסאות, ספסלים או מחסנים.
עם זאת, על אף מגמת עלייה שניכרת בשנים האחרונות, העיצוב התעשייתי האקולוגי בישראל הוא תחום שעוד נמצא בחיתוליו, ושרחוק מלהיות רווח בכל הגופים בישראל – והיוזמות שקיימות בנושא מהוות טיפה בים בהשוואה לצורך הממשי של העולם בתרבות עשייה ועיצוב מקיים. לדברי קמיל, למי שיצליחו להפוך את יצורם של מוצרים שונים במפעלים ללא מזהם וליעיל יותר מבלי שהתהליך יהיה יקר להחריד או יפגע בביצועי החברה תהיה השפעה רבה. "העתיד של העיצוב התעשייתי יהיה מושפע ממי שיצליחו להראות שזה אפשרי ושיפלסו את הדרך", היא אומרת. "התעשיינים הראשונים שיצליחו לעשות זאת יתוו את המסלול עבור כולם, ומשם ההתקדמות תהיה מהירה".
כך או כך, בימים אלו, שלשמחתנו כבר נדמים כדמדומי הקורונה וכהתחלה של חזרה אמיתית לשגרה (לפחות בישראל), נותר לנו רק לקוות שנוכל לנטוש את המסכות החד-פעמיות אחת ולתמיד בהקדם האפשרי – ושנמצא את הדרכים הנכונות למחזר את הפסולת שהן יצרו, כדי שהן לא יישארו כאן גם אחרי שהמגפה כבר תיעלם.
