החיפוש אחר המגפה הבאה

קורונה
מיזם אמריקאי מבקש למפות ולזהות מאות אלפי וירוסים שעוברים מבעלי חיים לבני אדם ושעלולים לגרום להתפרצות מגפות מסוכנות. האם הפעילות שלו תמנע את הקורונה הבאה?

בשנת 2013, שיחק אמיל אואמונו בן השנתיים מתחת לגזע עץ גדול בסמוך לביתו, בכפר מליאנדו שבגינאה. זמן קצר לאחר מכן, חלה ונפטר מהמחלה הקטלנית אבולה. העץ שלידו שיחק אמיל, אכלס מושבה של עטלפי פירות שככל הנראה נדחקו ממקום המחייה הקודם שלהם – יער סמוך לכפר שנהרס על-ידי חברות כרייה וחברות למוצרי עץ – אל גזע העץ שבתוך הכפר. עטלפים אלו, לפי ארגון הבריאות העולמי, הם "מארחים" טבעיים של וירוס האבולה. כשנה לאחר מותו של אמיל, גורמים רפואיים פרסמו מחקר ובו נאמר כי להערכתם, הפעוט הוא החולה הראשון שנדבק במחלה במהלך ההתפרצות הגדולה שלה במערב אפריקה בין השנים 2016-2014.

הופעתם של וירוס האבולה, וירוס הניפה ועוד וירוסים אחרים שהועברו לבני אדם מבעלי חיים, הניעו את הקמתו של המיזם PREDICT של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID). חוקרי PREDICT הבינו שהווירוס הבא שעלול לאיים על בריאות האנושות כבר קיים, מסתובב בתוך בעל חיים שלא מראה תסמיני מחלה, רק מחכה להזדמנות לעשות את הקפיצה אל בני האדם. במסגרת הפרויקט, החוקרים נוטלים דגימות מבעלי חיים ממדינות שונות בעולם על מנת לספק מאגר מידע על אותם נגיפים בעלי פוטנציאל התפשטות, טרם הדבקתם בקרב בני אדם.

מחלות קטלניות רבות, וביניהן כנראה גם מחלת הקורונה (COVID-19), מתחילות בצורה דומה: וירוסים העוברים מבעלי חיים לבני אדם (וירוסים אלו מכונים זואונוטיים). למעשה, מקורן של 60 אחוז מהמחלות הזיהומיות החדשות הוא בבעלי חיים ומתוכן כ-72 אחוז מקורן בחיות בר (לרוב בעטלפים, מכרסמים או קופים) כגון ה-SARS ה-MERS והאבולה. מדענים מעריכים שקיימים בעולם כ-800 אלף ווירוסים זואונוטיים. בדרך כלל, בעלי החיים שנושאים אותם, אינם חולים ואינם מפתחים תסמינים, הם משמשים רק כגוף מארח לנגיפים שמחכים להזדמנות לבצע קפיצה אל המין הבא – ובמקרה שלנו: בני האדם.

PREDICT דגמו ביותר מ-60 מדינות וזיהו לפחות 931 מינים של וירוסים חדשים, מתוך 145 אלף דגימות. תצלום: cdc – unsplash

"נגיף הוא סוג של פרזיט שחייב גוף מארח כדי להתרבות", מסביר ד"ר רון דיסקין מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע. "לווירוסים יש דחף אבולוציוני מאוד חזק להיכנס לתא, משום שהם חייבים אותו כדי להתרבות ולהפיץ את עצמם הלאה, למעשה הם לא יכולים להתרבות בזכות עצמם. הרעיון הוא שיש להם גוף מארח בטבע – בעל חיים אחד או כמה בעל חיים – שם הם מתרבים באופן טבעי. בבני אדם הם לא מתרבים באופן טבעי, אבל מסיבות כאלה ואחרות חלקם יכולים להדביק גם בני אדם בהדבקה זואונוטית".

מעיוורון מוחלט למושג קלוש

עד היום נדבקו בווירוס הקורונה מיליוני אנשים ומאות אלפי מתו. מאז, מקבלי החלטות, גורמים רפואיים בכירים ועיתונאים מנסים להבין מה השתבש – כלומר, למה מדינות רבות בעולם לא היו מוכנות לפרוץ מגפה שכזאת? האם מדינות היו צריכות מלאי לאומי גבוה יותר של מסכות, מכונות הנשמה, מיטות לטיפול נמרץ? האם הסגר היה צריך להתחיל מוקדם יותר?

כל אחת מהשאלות החשובות האלו נשאלו לאחר שהנגיף פרץ וגרם למותם של אלפי אנשים. אך האם האמצעים האלו מספיקים למיגור מגפה? כמה ווירוסים המסוגלים לעבור מבע"ח לבני אדם ולגרום למגיפה קיימים, האם מדובר על מאות, או על מספרים אחרים? מיזם PREDICT אמור לענות על שאלות אלו ואחרות. את PREDICT הקימה הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי USAID)) בשנת 2009, במטרה לחזק את היכולות הגלובליות לזיהוי ולגילוי של נגיפים זואונוטיים בעלי פוטנציאל התפשטות. החוקרים במיזם – אפידמיולוגים, וטרינרים ואקולוגים מאוניברסיטת קליפורניה, אוניברסיטת דיוויס ומארגון EcoHealth Alliance – עושים זאת על-ידי לקיחת דגימות מחיות בר, חיות משק וגם מבני אדם. עד כה, PREDICT דגמו ביותר מ-60 מדינות וזיהו לפחות 931 מינים של וירוסים חדשים, מתוך 145 אלף דגימות.

"אני חושב שזה יהיה שאפתני לטעון שאפשר להגיע לכל הווירוסים שיכולים להדביק בני אדם – זה לא יקרה". ד"ר רון דיסקין. תצלום: מכון ויצמן למדע

"אני חושב שזה יהיה שאפתני לטעון שאפשר להגיע לכל הווירוסים שיכולים להדביק בני אדם – זה לא יקרה", אומר דיסקין. "המספרים פשוט גדולים מדי. מה שב-PREDICT ניסו לעשות זה לתת איזשהו מיפוי שיוציא אותנו מעיוורון מוחלט למצב של מושג קלוש. אי אפשר באמת לדעת מה המספר האמיתי של כל הווירוסים שקיימים בחוץ, אבל אם עושים סקר, איזשהו מדגם, אפשר אחר-כך להשליך הלאה ולנסות להעריך מה המאגר האמיתי שקיים שם בטבע".

"חשוב להבין, וירוסים חדשים מתגלים כל הזמן, אבל את המספרים המאוד גדולים של הווירוסים החדשים האלה אפשר לשייך למשפחות שכבר מוכרות לנו, כמו למשל משפחת הקורונה אליה שייך וירוס ה-SARS וכמובן גםSARS-CoV-2  הגורם למחלת הקורונה (COVID-19)", מוסיף דיסקין. "זה לא אומר שלא נגלה משפחות חדשות בעתיד אבל כפי הנראה לא נגלה הרבה ועצם זה שאנחנו מגלים וירוסים ששייכים לאיזושהי משפחה זה משהו שנותן לנו תקווה לכך שנוכל להתכונן לווירוסים האלה אפילו אם אנחנו לא מכירים אותם באופן פרטני".

1.67 מיליון וירוסים שטרם התגלו

במאמר חדש שהתפרסם בגיליון מיוחד של כתב העת "אקולוגיה וסביבה" שמוקדש למשמעויות הסביבתיות של מגפת הקורונה, מתריעים חוקרים ישראלים שמחלות זואונוטיות אחרות צפויות להופיע, להתגבר ולהתפשט יותר ויותר כל עוד הפגיעה בסביבות המחייה הטבעיות של בעלי החיים תימשך וקוראים לנקוט צעדים לשמירה על הטבע – כדי למנוע את המגפה הבאה.

התחזקותן של המחלות הזואונוטיות ניכרת מאוד גם בישראל, וגם כאן התופעה צפויה רק להחמיר. "אחת המחלות שהכי מפחידות אותנו כרגע היא קדחת מערב הנילוס (West Nile Fever), מחלה מסוכנת מאוד, שידוע שההתפשטות שלה קשורה לירידה במגוון המינים בטבע", אומר פרופ' אורי שיינס מהחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה-אורנים, מייסד ארגון TiME ומכותבי המאמר החדש. "בשנים האחרונות נצפתה בישראל עלייה במספר הנדבקים במחלה, שמועברת על ידי עקיצות יתושים".

"בשנים האחרונות הופיעו בישראל גם מחלות חדשות, מי שמע, למשל, על עכברת לפני כמה שנים? " אומר שיינס. "מדברים אפילו על סכנה שהמלריה תחזור לישראל. החשש הוא שיופיעו גם מחלות חדשות, שאנחנו לא מכירים, ויפתיעו אותנו".

במאמר החדש, שנכתב על ידי שיינס וד"ר מירי צלוק, מפורטות הדרכים השונות שבהן הפגיעה בבעלי החיים משפיעה על התחזקותן של המחלות הזואונוטיות. מנגנון אחד שבאמצעותו הדבר מתרחש הוא נקודות המגע שנוצרות בין שטחי המחיה של בעלי החיים לסביבה האנושית. ככל שבני האדם חיים קרוב יותר לחיות הבר והאינטראקציה שלהם אתם גדלה, גדל גם הסיכון שמחלה תעבור מבעל חיים נגוע אל האדם.

כך למשל, נמצא קשר חזק מאוד בין בירוא יערות באגן הקונגו שבמרכז ומערב אפריקה להתפרצות מחלת האבולה באותו אזור שנתיים מאוחר יותר, וייתכן שהסיבה לכך היא שעטלפי הפירות, שמעבירים על פי החשד את המחלה ושבתי הגידול הטבעיים שלהם נפגעו, החלו להגיע אל מקומות יישוב אנושיים בחיפוש אחר מזון.

בנוסף לפגיעה בבתי הגידול של בעלי החיים, גם הציד והסחר האנושיים בחיות הבר תורמים להתפשטות המחלות הזואונוטיות. מעבר לנזק הקשה שנגרם למינים השונים ולמערכות האקולוגיות שנשענות על קיומם, המגע עם בעלי החיים, שכולל במקרים רבים את מכירתם בשווקים בעודם בחיים ומגע ואכילה של גופם ואיבריהם הפנימיים, מגביר את הסיכון לזליגת המחלות שבעלי החיים נושאים בגופם אל האדם. מחלות כמו אבולה SARS, MERS, ואף וירוס האיידס עברו מבעלי חיים לאדם בשל סיבות שונות ובראשן מגע קרוב ולא טבעי בין חיות בר לבני אדם, וכאמור, מגפת הקורונה (COVID-19) נקשרת גם היא לחיות בר – עטלפים ופנגולין – וייתכן כי מקורה בשוק הרטוב של ווהאן בו נמכרו חיות בר חיות ומתות בתנאים סניטריים קשים, אם כי עדיין קשה לחוקרים לומר בוודאות אם זהו אכן מקור המחלה.

מעבר לכל זאת, גם משבר האקלים, שמואץ דרמטית בשל פעילות האדם ושפוגע קשות בסביבות טבעיות רבות ובאינספור מיני בעלי חיים מסביב לפלנטה, מחריף את הסיכונים להפצת מחלות זואונוטיות. הדבר עלול להתרחש למשל, דרך הגידול שנוצר באוכלוסיות של חרקים מעבירי מחלות, שמשגשגים ומרחיבים את זמן וטווח פעילותם בעזרת הטמפרטורות הגבוהות שמשבר האקלים מביא עמו. חרקים אלה כוללים בין השאר את זבוב החול, שמעביר את מחלת הלישמניה, ויתושים ממינים שונים שמעבירים את קדחת מערב הנילוס, קדחלת דנגי, צ'יקונגוניה, זיקה ועוד מגוון מחלות ויראליות.

ואכן, החוקרים של PREDICT, מעריכים שיש כ-1.67 מיליון וירוסים שטרם נתגלו אצל יונקים וציפורים (בעלי החיים שסיכויים סביר ביותר להעביר נגיפים לבני אדם), מתוכם, בין 631 אלף ל-827 אלף נגיפים עם פוטנציאל להדבקת בני אדם. זה נשמע הרבה, אבל החדשות הטובות הן שמתוכם שיעור הנגיפים המסוגלים לגרום למחלה קשה באדם הוא קטן מאוד.

מחלות זואונוטיות אחרות צפויות להופיע, להתגבר ולהתפשט יותר ויותר כל עוד הפגיעה בסביבות המחייה הטבעיות של בעלי החיים תימשך. תצלום: roya ann miller – unsplash

"רוב הווירוסים שנישאים על יד בעלי חיים ממש לא יצליחו לעבור לבני אדם", אומר דיסקין. "הווירוסים צריכים למצוא את הדלת – מבחינתם הדלת זה סוג של מולקולה שנמצאת על פני התאים, שנקראת 'הרצפטור התאי' וזה בעצם סוג של חלבון שהם חייבים להיקשר אליו כדי להצליח להיכנס לתא. זה שהם מכירים את החלבון הספציפי בבעלי חיים לא אומר שהחלבון בגרסה האנושית הוא מספיק טוב עבורם. אם אכן הוא מספיק טוב, אז הם יצליחו להיכנס לתא – אבל זה רק הצעד הראשון וגם זה לא מספיק. אחר-כך יש את המערך המאוד גדול שנקרא מערכת החיסון ואיך הווירוס מותאם כדי להתמודד איתה".

על פי דיסקין, מסיבה זו הרבה וירוסים לא יגרמו למחלה בכלל או שיגרמו למחלה מאוד קלה כי מערכת החיסון תתמודד איתה בהצלחה יתרה. עם זאת, מובן שיש וירוסים שמערכת החיסון פחות מצליחה להתמודד איתם ואז הם יכולים לגרום למחלה מאוד קשה ואפילו למוות.

מה יהיה עם התקציב?

בסוף 2019, כמה שבועות לפני התפרצות מגפת הקורונה, הסתיים המימון של מיזם PREDICT. בתחילת אפריל 2020 קיבל המיזם הארכה למימון בסך 2.6 מיליון דולר, כדי שחוקריו יוכלו לעזור לזהות את בעל החיים ש"מארח" את נגיף COVID-19. "באופן כללי כמות הכסף שהולכת למחקר הזה היא מאוד מצומצמת", אומר דיסקין. "אני יכול להגיד מניסיון אישי שלי, שקשה להשיג מימון למחקר שכזה. יש המון גופים שמממנים מחקרים על מחלות כמו סרטן, פרקינסון ואלצהיימר, בעיקר כי זה מאוד מעניין את האוכלוסייה, אבל להשיג כסף למחקר על וירוסים זה עניין קשה מאוד".

PREDICT" זה מיזם חשוב, אבל הוא לא יכול להועיל לבדו, כי הוא לא מציע את הפתרון", מדגיש דיסקין. "זה לא יעזור שיגידו שווירוס X הוא בעל הסיכוי הכי גבוה למגפה הבאה ואז נחכה כמה שנים ואכן הוא יגרום למגפה. צריך מחקר נוסף על הווירוסים האלה היום וצריך לפתח תרופות כנגדם, אבל אין לזה כמעט כסף ייעודי ובהתאמה גם כמות המחקר הבסיסית שנעשית היא מוגבלת".

"אני חושב, באופן אישי, שכן אפשר לפתח היום תרפיה או אמצעי מניעה כנגד משפחות של ווירוסים או תת-קבוצות של וירוסים בתוך משפחה. גם אם זה לא יהיה 100 אחוז אפקטיבי כנגד הווירוס הבא שיתגלה זה ייתן לנו נקודת פתיחה טובה וזה הרבה יותר טוב מאפס. הבעיה היא שמחקרים על ווירוסים כמו הקורונה, עד לרגע ההדבקה וההפצה שלהם, נחשבים אזוטריים. רואים את ההתייחסות הזאת כל הזמן אבל כמובן שמרגע שהמגפה פרצה כל תשומת הלב השתנתה. אנחנו אמנם לא יודעים מה יהיה הווירוס הבא, אבל זה ברור שתהיה עוד מגפה בעתיד".

בישראל, ובמדינות שונות בעולם, מתרגלים לאט ובזהירות לשגרת קורונה חדשה ולהנחיות המקלות, אך מה יקרה כשגם הקורונה תחלוף? האם גם אז ימשיכו במימון מחקרים על נגיפים שעלולים להיות קטלנים בעתיד? "לדעתי, ברגע שהמגפה תסתיים ידברו על המחיר הכלכלי וכמה שצריך לשקם את הכלכלה, לא ידברו על להוסיף כסף למחקר", מסכם דיסקין. "להפך, נראה לי שהולכים להיות קיצוצים מאוד גדולים בתקציבי המחקר כי מדינות רק ירצו להפנות את הכסף שלהן לשיקום הכלכלה".



אולי יעניין אותך