לפי נתונים שנמסרו  ממועצת הדבש, במהלך חגי תשרי שווקו בישראל כ-1,600 טון דבש, כאשר המחיר הממוצע לקילוגרם דבש עמד על כ-40 שקל. אך סקר חדש מצביע על כך שצרכנים ישראלים מוכנים לשלם אפילו יותר אם יקבלו דבש בריא וסביבתי יותר.

מאחורי קביעת מחירי הדבש עומדים משתנים רבים, זאת בהתאם לתחשיב של כל שלבי שרשרת ייצור הדבש, הכוללים בין היתר גידול דבורים, ייצור והפקת דבש, הצבת כוורות לצרכי האבקה, מכירת דבש, שיווק דבש, רעיית דבורים וייבוא דבש.

השלב הראשון בשרשרת הייצור הוא כמובן גידול הדבורים. כבר למעלה מעשור שאנו שומעים לא מעט תחזיות מדאיגות לגבי גורלן של דבורי הדבש, בשל היעלמותן המסתורית בתופעה המכונה "הפרעת התמוטטות המושבה" (colony collapse disorder). עד היום החוקרים אינם יודעים לבטח מדוע התופעה הזאת מתרחשת, אך חושדים כי הגורמים העיקריים לפגיעה בדבורים הם טפילים ווירוסים, שימוש מוגבר בחומרי הדברה, צמצום שטחי המרעה לטובת שטחי נדל"ן ושינוי האקלים.

הטפיל הבעייתי ביותר שמסכן את ענף הדבורים בארץ ובעולם הוא טפיל בשם אקרית הוורואה (Varroa destructor). טפיל זה ניזון מנוזל הדם (המולימפה) של דבורים וזחלי הדבורים. בנוסף לפגיעה הפיזית, אקרית הוורואה מעבירה וירוסים ופתוגנים הפוגעים במערכת החיסונית של הדבורים וביכולתם להתפתח כראוי. כתוצאה מכך, כוורת נגועה באקרית הוורואה מייצרת פחות נחילים, מכילה בתוכה דבורים חלשות וחולות ומייצרת הרבה פחות דבש.

אזור מוצאה של הוורואה הוא במזרח אסיה, כאשר במקור תפקידה האקולוגי הוא לווסת את גודל אוכלוסיית דבורת הדבש האסייתית (Apis cerana), שלה עמידות חלקית כנגד הטפיל. כלומר, אקרית הוורואה גורמת לתמותה פחותה בקרב הדבורים האסייתיות, מה שמעיד על יחסי טפיל-פונדקאי יציבים.

בישראל אקרית הוורואה הופיעה לראשונה בשלהי שנת 1984. היא התפשטה במהירות לכל המכוורות ברחבי הארץ, וכיום ללא טיפול מתאים נגד אקרית הוורואה סופה של כוורת הדבורים להתחסל.

הדברה ביולוגית לעומת הדברה כימית

הדברת אקרית הוורואה היא משימה קשה אך הכרחית, כיוון שתרומתה הגלובלית האדירה של דבורת הדבש מוערכת במאות מיליארדי דולרים. שיטת ההדברה הנפוצה ביותר כיום משתמשת בחומרי הדברה כימיים. חומרי ההדברה הם ברובם רעלים, הגורמים להרג של המזיקים בדרכים שונות. יעילותו של החומר הכימי בהשמדת המזיקים, קלות השימוש בו ועלותו הנמוכה, הם היתרונות שהפכו את שיטת הטיפול הזו לשיטה המועדפת על הדבוראים בארץ ובעולם.

יחד עם זאת, השימוש בחומרי הדברה כימיים הינו שנוי במחלוקת, שכן לצד היתרונות, השימוש בשיטה זו גורם לפגיעה בסביבה. הדברה בחומר כימי אינה ספציפית למין מסויים ופוגעת במינים רבים נוספים באותה סביבה – כך שהרעל אומנם אמור לפגוע באקרית הוורואה, אך הוא עשוי לפגוע גם בדבורים עצמן וגם באורגניזמים נוספים הנמצאים באותה הסביבה (כמו פרפרים, חיפושיות ועוד). וזה לא נגמר שם, כיוון ששאריות של חומרי ההדברה עשויים אף להימצא בדונג ובדבש שמפיקות הדבורים, וכך להגיע אלינו הצרכנים. ומי שנמצא בסכנת החשיפה הגבוהה ביותר לאותם חומרי הדברה כימיים הם הדבוראים עצמם, וכך הם מסכנים את בריאותם. נוסף לכך, אקרית הוורואה מפתחת עם הזמן עמידות בפני החומר הכימי, מה שגורר העלאה במינון ובשימוש בחומר מצד הדבוראים, עד לשלב שבו לחומר כבר כמעט ואין השפעה.

על מנת להתגבר על החסרונות של ההדברה הכימית ובכל זאת להתמודד ביעילות נגד מזיקי החקלאות, התפתחו בשנים האחרונות שיטות הדברה נוספות.  אחת מהן הינה שיטת ההדברה הביולוגית. שיטה זו, בניגוד להדברה הכימית, אינה מתבססת על חומרים כימיים, והיא ספציפית כנגד מזיק מסויים. לרוב בהדברה ביולוגית יש הכנסה של האויב הטבעי של המזיק אותו מעוניינים השמיד, אך לא רק. ישנם מקרים בהם ההדברה הביולוגית נעשת על ידי חומר ביולוגי שפותח כדי לפגוע במין מסויים בלבד. בשל הספציפיות של שיטת ההדברה הביולוגית, היא מאפשרת שמירה על האיזון הטבעי במערכת האקולוגית, ואינה מזיקה לאדם, ובזה היתרון הגדול שלה.

כמה תהיו מוכנים לשלם?

חן בכר ואיתי כנות מבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, ביצעו במסגרת לימודיהם מחקר, תחת הנחייתה של ד"ר שירי צמח שמיר, שבו בחנו את כדאיותן הכלכלית של שיטת הטיפול הכימית אל מול שיטת הטיפול הביולוגית בהדברת אקרית הוורואה. מטרת המחקר היתה לאפשר למגדלי דבורים, לכשייכנס לשוק טיפול הדברה ביולוגי מתאים, לבסס את בחירת הטיפול בו הם משתמשים על סמך נתונים כלכליים. הבחירה בנושא זה למחקר לא היתה אקראית. כנות הוא דור שני למגדלי דבורים, כאשר אביו הוא אחד ממובילי הענף בישראל, כך שהמחקר נועד לענות על דילמה אמיתית שקיימת בקרב הדבוראים.

למחקר יש חשיבות סביבתית רבה. דבורת הדבש היא המאביק החשוב ביותר בטבע כיום. תרומתה לגידולים החקלאיים ולמגוון המינים בטבע היא רבה ולכן בחירת הטיפול הנכון ביותר להתמודדות עם אקרית הוורואה היא קריטית. צמצום אוכלוסיית הדבורים עלול להוביל להיכחדות מינים בטבע ולירידה בתפוקה החקלאית (מחסור במזון).

אולם בסקר שערכו התברר כי לצרכנים יש מוכנות לשלם יותר עבור דבש שיוצר בכוורות שטופלו בחומר הביולוגי. כמה יותר? לפי תוצאות הסקר צרכני הדבש יהיו מוכנים לשלם 6.3 שקלים יותר בממוצע עבור קילו דבש שיוצר על ידי דבורים שטופלו בחומר ביולוגי כנגד אקרית הוורואה לעומת דבש שמקורו בכוורות דבורים שטופלו בחומר כימי. "כלומר, אם מחיר הדבש היום עומד על 40 שקל לקילוגרם בממוצע, ולפי תוצאות הסקר הצרכנים מוכנים לשלם 6.3 שקלים יותר, אז יהיו הצרכנים שמוכנים לשלם סך הכול 46.3 שקל לקילוגרם דבש שמקורו בכוורות שטופלו בטיפול ביולוגי על פני כימי", מסביר כנות. "מכאן, שלהדברה ביולוגית יש פוטנציאל של ייצור רווחים גבוה יותר". יחד עם זאת, כנות מציין כי השאלון שבוצע, לא נערך על מדגם מייצג והוא אינו בהכרח מייצג את עמדותיהם של כלל הצרכנים בישראל.

וכמה יקבלו המגדלים?

עבודתם של בכר וכנות מדגימה כי גם אם על פניו, השימוש בטיפול הביולוגי יקר כמעט פי שניים ואינו משתלם כלכלית, הרי שבסוף המחיר שמגולגל לצרכן יעלה רק ב-25 אגורות לקילו דבש והמוכנות של הצרכן לשלם עבור דבש שמטופל בהדברה ביולוגית, תחזיר לדבוראים את ההשקעה ותוביל לעליית רווחיהם.

עם זאת, לדבריהם של בכר וכנות, יש לזכור שהדבוראים למעשה לא יקבלו את מלוא הסכום שהצרכנים מוכנים לשלם, כיוון שכיום משלמים הצרכנים 40 שקל בממוצע לקילו, אך הדבוראים מקבלים רק כ-18 שקל. לכן יש להניח כי הסכום אותו מוכנים הצרכנים לשלם ישתקף במידה חלקית בלבד במחיר שמקבלים הדבוראים. אם נתייחס ליחס שקיים כיום בין המחיר לצרכן והמחיר ליצרן, נקבל כי המחיר שיקבל הדבוראי (על פי מוכנות הצרכנים לשלם) יעלה למעשה בכ-2.8 שקלים. עדיין מדובר בעלייה המכסה פי 10 את עלותו הגבוהה יותר של הטיפול הביולוגי והופכת את השימוש בו לכלכלי עבור הדבוראים.

מעבר לתחשיבים כלכליים אלו, לחומר ההדברה הביולוגי יש יתרונות נוספים בעלי ערך רב, שמגדילים משמעותית את ערכו עבור הדבוראים. אופיו הביולוגי של החומר מאפשר שימוש ע"פ צורך, במהלך השנה כולה וללא תלות בעונת אגירת הדבש. כמו כן, הדבוראים לא ייאלצו להיחשף לחומרים כימיים וגם בריאות הדבורים בכוורת לא תיפגע. ובנוסף לכך תכשיר ההדברה הביולוגי שמבוסס על הגנטיקה של אקרית הוורואה, מבטיח שהיא לא תפתח עמידות לחומר.

עבודתם של בכר וחן יכולה להוות בסיס ואמצעי לקבלת החלטות עבור דבוראים בארץ ובעולם, שירצו לבחור בשיטת הטיפול האופטימאלית כנגד אקרית הוורואה. היות וכיום עדיין אין תכשיר הדברה ביולוגי בשוק, אנו רק יכולים לקוות שתוצאות עבודה זו יספקו מוטיבציה לזירוז פיתוח תכשירי הדברה ביולוגיים כנגד אקראית הוורואה, כך שאולי התשע"ט לא תהא רק שנה טובה ומתוקה, אלא גם נקייה מחומרי הדברה.

ועד שתכשיר שכזה ייכנס לשוק, במועצת הדבש מנסים לצמצם את הפגיעה בדבורים בחזיתות אחרות. בשיתוף עם קק"ל הם מנסים לספק לדבורים כמה שיותר מקורות מזון על ידי נטיעות צופניות (נטיעות של פרחים בעלי צוף, שממנו ניזונות הדבורים), שלא כמו נטיעות של צמחים כמו ברוש (חסר צוף) שאינן תורמות לדבורים.