מחזה משונה נראה באחרונה בעיר קרמונה (Cremona) שבצפון איטליה. מחסומי משטרה הוצבו בכניסה לכמה רחובות ראשיים בעיר וחסמו את כניסת כלי הרכב. תושבי העיר, שבימים כתיקונם ממלאים את מרכז העיר, התהלכו ברחובות בשקט ואף נמנעו מנעילת נעלי עקב. אפילו הבריסטות שבבתי הקפה הקפידו למזוג את המשקה הרותח בעדינות יתרה.

הסיבה לכל השקט הזה הוא פרויקט שנועד להנציח את מפעל חייו של אחד מתושבי העיר המפורסמים ביותר: אנטוניו סטרידוורי, שיצר בבית המלאכה שלו בעיר במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה את הכינור שנושא את שמו, ושנחשב לפסגת היצירה האנושית בתחום המוזיקה. מיטב הכנרים והכנריות בעולם אומרים שכינור הסטרדיוואריוס מפיק את הצליל הנעלה ביותר, שאף בונה כינורות אחר לא הצליח לשחזר עד היום.

מוזיאון הכינורות המקומי נרתם כעת לפרויקט מיוחד שמטרתו לתעד באופן דיגיטלי את הצליל הייחודי של הכינור ולשמר אותו לדורות הבאים. שני אתגרים עצומים עומדים בפני מארגני הפרויקט: להספיק לבצע אותו לפני שהכינורות המקוריים ששרדו יאבדו או יתבלו; ולהצליח להשתיק את הרעש הבלתי נגמר שקיים בסביבה העירונית כדי להקליט את הצליל הייחודי הזה באופן מיטבי.

הסוד של הכינור

יותר מ-1,200 כינורות וכלי נגינה נוספים (ויולות, צ'לו, מנדולינות וגיטרות) נבנו בבית המלאכה של סטראדיוורי בקרמונה. לצדו פעלו בעיר בתי מלאכה נוספים, כמו אלה של אמאטי ודל-גסו, שגם כינורותיהם נחשבים לנעלים מבחינת איכות וצליל. סטרדיוורי נחשב כמי שעיצב באופן סופי את צורתו של הכינור המודני, אך חשוב מכך – יצר צליל עמוק, עשיר ומלא יותר מצליליו של כל כינור אחר עלי אדמות. מתוך כלל עבודותיו של סטרדיווארי שנושאות את חתימתו המאומתת שרדו כ-600 כלי נגינה, רובם כינורות, ברמות שימור שונות, והם נסחרים במחירי שיא. ב-2011, למשל, נמכר אחד הכינורות השמורים ביותר תמורת כ-16 מיליון דולרים.

במשך שנים ניסו חוקרים להבין מהו הסוד של כינורות סטרדיוואריוס שמעניק להם את הצליל הייחודי. ניסיונות חוזרים ונשנים של בעלי מלאכה לשכפל את הכינור ואת הצליל שלו לא צלחו, כנראה משום שהסוד של הכינור אינו טמון בצורתו, אלא בחומר הגלם שממנו הוא עשוי.

תיאוריה רווחת בקרב המדענים עד לפני כעשור היתה כי העץ שממנו עשוי הכינור היה חזק מהרגיל בשל "עידן הקרח הקטן" שפקד את אירופה באותן שנים. עידן הקרח הקטן הוא כינוי לשלושה גלים של התקררות חזקה באקלים של אירופה וצפון אמריקה שבאו לאחר העידן החם של ימי הביניים. אין הסכמה מדעית על ההתחלה וסיבותיה, אך על-פי שחזורי אקלים ועדויות תקופתיות, עידן הקרח הקטן התחיל במאה ה-14, והגל האחרון הסתיים בסוף המאה ה-19. לפי תיאוריה זו, הטמפרטורות הקרות יחסית גרמו לעצים לגדול לאט יותר, מה שיצר עץ חזק וצפוף יותר ובעל צליל עשיר יותר. עם זאת, התיאוריה הזו מוטלת בספק ולו בשל העובדה הפשוטה שחומר גלם כזה היה זמין לכל בוני כינורות באירופה באותן שנים, אך הם לא הצליחו להגיע לפסגת הצליל שאליה הגיע סטראדיוורי.

ואכן, מספר אנליזות כימיות שבוצעו בשנים האחרונות על דוגמיות עץ זעירות שנלקחו מכינורות סטרדיוואריוס מצביעות על כך שהעץ שממנו עשוי הכינור עבר טיפול שהעניק לו תכונות ייחודיות. מחקר מלפני כעשור הצביע על כך שהלקה שבה נמשח הכינור מכילה חומרים כימיים שונים. מחקר שפורסם לפני שנתיים בכתב העת היוקרתי PNAS מצא שהעץ ממנו עשויים הכינורות טופל ב"קוקטייל" שמכיל אלומניום, סידן ונחושת לצד חומרים נוספים. על פי החוקרים, מדובר במסורת נשכחת של טיפול בעץ שסטרדיווארי היה אחרון המומחים לה, ושלאחריו היא נעלמה מן העולם ולא שוחזרה עוד בידי אף בונה כינורות אחר.

שקט, מקליטים

מלאכת השימור של כינורות סטראדיווריוס הא מורכבת ויקרה. אבל גם לאחר ששומרו, אופק החיים שלהם מוגבל. "אנחנו משמרים ומשקמים אותם, אבל בהגיעם לגיל מסוים, הכינורות הופכים לפגיעים מדי ואי-אפשר לנגן בהם. אז אנחנו 'מרדימים' אותם, אפשר לומר", הסביר פאוסטו קאציאטורי, האוצר של מוזיאון הכינורות של קרמונה, את הרציונל מאחורי פרויקט השימור הנוכחי שמתקיים בעיר.

כדי שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מצלילו של הסטרדיוואריוס, במהלך חודש ינואר מוקלט מה שיהפוך ל"בנק הצלילים" של הכינור המפורסם – הקלטה של כל מנעד הצלילים שהכינורות השמורים באוספי המוזיאון מסוגלים להפיק. מדובר במשימה מפרכת שבמהלכה ינגנו ארבעה מוזיקאים מאות סולמות ואלפי תווים במשך שמונה שעות ביום, כשהם מוקפים ב-32 מיקרופונים להקלטה באיכות גבוהה.

הפרויקט המורכב היה אמור לצאת לדרך כבר לפני שנתיים, אך בדיקת סאונד שגרתית חשפה בעיה שעליה המארגנים לא חשבו. אף שהאודיטריום שבו תוכנן להיערך הפרויקט היה אטום לחלוטין, המיקרופונים הרגישים-במיוחד קלטו ויברציות של רעשים חיצוניים, כמו מנועים של מכוניות ואפילו של נשים שהולכות על עקבים ברחוב, שהפכו את ההקלטה לחסרת ערך. המארגנים הבינו שכדי שהפרויקט יצליח, עליהם לבטל באופן מוחלט את הרעש שיוצרת העיר.

רגישות יתר לרעש, אגב, אינה רק גחמה של טכנאי הקלטות קפדניים. חשיפה ממושכת לרעש שמקורו מכלי תחבורה בסביבה העירונית גורמת לשורה של השפעות בריאותיות, החל מטנטון (הופעת רעש מונוטוני באוזן) והפרעות שינה וכלה במחלות של הלב וכלי הדם. למעשה, במערב אירופה לבדה, חשיפה לרעש שמקורו בכלי רכב גורם בכל שנה לאובדן של מיליון (!) שנות חיים בריאות של בני אדם.

למזלם של תושבי קרמונה, ראש העיר שלהם ג'אנלוקה גלימברטי הוא גם הנשיא של "קרן סטרדיוואריוס", שבבעלותה מוזיאון הכינורות שבו מתקיים הפרויקט. גלימברטי הורה לסגור את הרחובות שמקיפים את המוזיאון למשך חמשת השבועות שבהם מתקיימות ההקלטות, וגם יצא בקריאה נרגשת לתושבי העיר לשמור על השקט.

הפרויקט יצא לדרך לפני כמה ימים ומתקדם בינתיים כמתוכנן. אם הכול ילך כשורה, צלילי הכינור שנוצרו מתערובת ייחודית של חומרי גלם משובחים, מסורת עתיקה וידי אומן, יוכלו לשמש את חוקרי המוזיקה ואת המוזיקאים של העתיד, יזכירו לכולם שבסופו של דבר הכינור של סטרדיוואריוס הוא כלי נגינה שנועד להעשיר את עולמנו התרבותי ולא לעטר את הוויטרינה של אספן עשיר ואולי אפילו יגרמו לתושבי העיר לשמור על השקט בשעות המנוחה.