מה מסתתר בארון שלנו? מפלצות? הרבה יותר גרוע – חולצות. בעוד שהמפלצות לא באמת יכולות לפגוע בנו לרעה, ייתכן שהחולצות דווקא כן. כשאנחנו מתחדשים בחולצה, בדרך כלל שני דברים עיקריים מנחים אותנו: המראה והמחיר. לא רבים מאיתנו טורחים להסתכל על התווית ולבדוק אילו חומרים שימשו לייצורה, וברוב המקרים גם אם נטרח ונבדוק – התווית לא תאמר לנו הרבה.
בשנת 2012 התחוללה סערה בעולם האופנה בעקבות פרסום של דו״ח ארגון גרינפיס, שסקר את החומרים השונים בעלי פוטנציאל לגרום לבעיות בריאותיות וסביבתיות, אשר משמשים בייצור בגדים של עשרות מותגים מובילים כדוגמת זארה, מנגו, ליווייס, ארמאני ועוד. בין החומרים שנסקרו בדו"ח נמצאים פורמלין – המשמש כמחליק קמטים ומעניק לחולצה שלנו מראה מגוהץ כשאנחנו קונים אותה, ומשמש גם כחומר דוחה כתמים ומעכב בעירה – והוכח כחומר שעלול לגרום לסרטן, לבעיות התפתחותיות ולבעיות בפוריות. חומרים אחרים שנמצאו בבגדים הם פתאלאטים, שעלולים להימצא בבגדים בעלי תכונות דוחות מים כמעילי גשם ומגפי גומי, ועלולים גם הם לגרום לסרטן ולבעיות בפוריות; וצבעי אזו (Azo) – המשמשים לצביעת הבגדים באופן סינתטי, ומגבירים את הסיכון להתפתחות סרטן בשלפוחית השתן, ועוד.
חשיפת הדו״ח ב-2012, לצד מודעות הולכת וגוברת למחיר הסביבתי והבריאותי הכבד של תעשיית האופנה, הביאו מותגים שונים כמו אדידס, ליוויי׳ס ו-H&M להתחייב ו״לנקות״ את פס הייצור שלהן מחומרים שמזיקים הן ללובש והן לסביבה ולעבור למדיניות ייצור אחראית יותר עד לשנת 2020; אבל מה זה אומר על כל הבגדים שאנחנו קונים בינתיים, ממותגים מוכרים יותר ופחות?
הבגד מוצא את עצמו בפח
כשמדובר במותגי ענק, לחץ בינלאומי עובד בדרך כלל, והיצרניות שחוששות מדעת קהל שלילית ומהפסד לקוחות עושות מאמצים להפחית את השימוש בחומרים מסוכנים ומזהמים. אבל מה קורה כשהבגדים מגיעים ממקורות שאינם בעלי שם, ויותר מזה – כשהבגד שקניתם מגיע ממקור רחוק שלא חייב תשובות לאף אחד? או במילים אחרות – מה נכנס לבגדים שאנחנו קונים ברשת? הבעיה העיקרית היא שאף אחד לא יודע – ואין ממש למי לפנות כדי לשאול.
״בנושא של קניות באינטרנט אפשר לזהות שני כשלים מרכזיים: הראשון קשור להעברת מידע בין יצרן וצרכן ביחס להליך הייצור של המוצר״, מסבירה ד״ר דפנה דיסני מבית הספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. ״לרגולציה יש יכולת להתמודד במידה מסוימת עם בעיית האינפורמציה, ולנתב את היצרן והצרכן למקום הנכון – כלומר, לייצר תמריץ לספק מידע אמין ביחס לאופן הייצור ואיכות הייצור של המוצר, ובין היתר על תביעת הרגל הסביבתית והחברתית שלו. אבל כשאנחנו קונים באינטרנט באתרים בינלאומיים שאינם מפוקחים, רגולציה לחשיפת מידע לא בהכרח קיימת. במצב כזה של אינפורמציה חלקית היצרן בעצם מנצל את זה שהצרכן לא יודע מה בדיוק הוא רוכש". דיסני תשתתף באירוע "ירוק הוא השחור החדש" שיעסוק בקשר בין אופנה לסביבה ב"טוקהאוס" – נמל תל אביב, ביום ראשון הקרוב.
״הכשל השני קשור להסתברות גבוהה יותר שהבגד הנרכש לא יתאים, וימצא את עצמו מהר יותר בפח: כשקונים באינטרנט הסבירות שהמוצר לא יתאים לצרכן גבוהה יותר, וההתקשרות חזרה עם היצרן מורכבת. גם אם יכולת ההתקשרות קיימת, בדרך כלל אין הרבה מה לעשות – כי פעמים רבות הבעיה נולדה מאי התאמה בין מה שהצרכן חשב שהוא מזמין לבין מה שהוא הזמין בפועל, וזו למעשה 'טעות' של הצרכן. אין כאן מקום להלין על היצרן שהטעה אותו אם היצרן סיפק את המידע הבסיסי ביחס למידה/גזרה וחומר גלם. אבל כאמור, במקרה כזה, המוצר שנרכש לא ייכנס לשימוש וימצא את עצמו במהרה בפח האשפה, והעלות החברתית והסביבתית שלו תגדל״.
"למוצרי טקסטיל אין תקנים"
בשנת 2016 שברו הישראלים שיאים של קניות באינטרנט, כשהוציאו – על פי סקר של PayPal – כ-12 מיליארד שקל במהלך השנה על קניות ברשת. מדובר בעלייה של 188 אחוז ביחס לשנה הקודמת, ולפי הצפי ב-2017 עתיד להשבר שיא חדש. על פי הסקר, 58 אחוז מהמוצרים שאנחנו קונים ברשת הם פריטי אופנה, ו-53 אחוז מתוך כלל הרכישות מתבצע מאתרים סינים.
אין מה לומר, קשה לעמוד בפיתוי: אוברול לתינוק שעולה בישראל כמה עשרות שקלים ניתן למצוא באתרים הסינים במחיר של פחות מדולר אמריקאי אחד. אבל מה המחיר האמיתי של לקנות כל כך בזול? גם אם נניח בצד את המחיר החברתי שנגבה מייצור של פריט זול כל כך (המחיר הרי משקף בסופו של דבר גם את שכרו של הפועל שעמל על ייצורו), קשה לשער שמוצר שנמכר כל כך בזול עבר בדיקות בטיחות כלשהן בארץ הייצור. וגם בישראל, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא לא עבר כל בדיקה.
״למוצרי טקסטיל אין תקנים רשמיים, ולכן הם לא עוברים כל בדיקה במכון, בין אם מדובר בייבוא רגיל ובין אם באינטרנט״, מאשרים במכון התקנים. ״מאחר ובמקומות אחרים בעולם מתקיימות בדיקות, בעיקר למוצרי טקסטיל המיועדים לילדים, אנו משערים שעשויה להיות פגיעה בבריאות הציבור. ניתן לראות מוצרים שנבדקו ונפסלו על ידי המועצה האירופית, למשל, באתר RAPEX".
מעבר לעובדה שאיכות המוצרים הללו מוטלת בספק (כל מי שהזמין פריט לבוש מאתר דוגמת עלי אקספרס יודע שמדובר בסוג של משחק ניחושים: באיזה צבע ומידה הוא באמת יתקבל, ועד כמה הוא באמת יזכיר את הפריט היפה שראינו בתמונה), ומעבר למחיר הסביבתי הכרוך בשינוע סחורה מארץ רחוקה כל כך, הנושא הבטיחותי והבריאותי הוא שצריך אולי לשכנע אותנו לחדול ממשחק ההימורים הזה. הסוגיה קריטית עוד יותר מאחר ששליש מסך הקניות של הישראלים ברשת הם מוצרים המיועדים לילדים ולתינוקות, כך לפי תחקיר ערוץ 10. לכן, נושא הבטיחות והחומרים שנכנסים לייצור המוצרים הללו – שאף אחד לא ממש יודע מה הם, בלי לקחת אותם לבדיקות מעבדה – צריך אולי להטריד אותנו אף יותר.
במסגרת התחקיר נלקחו פריטים שהוזמנו מאתרי סחר אסיאתיים למעבדה לכימיה וטקסטיל במכון התקנים. הפריטים נקנו במחירים של החל מחצי דולר ועד שלושה וחצי דולרים אמריקאיים. בבדיקות נמצא שרבים מהפריטים לא רק שצבעו במהלך כביסה את כל הבגדים האחרים במכונה – אלא גם החלו להוציא סיבים ו״כדורים״ לאחר הכביסה, שהם לכל הפחות מכוערים כשמדובר בבגדים למבוגרים, אך מהווים סכנה של ממש כשמדובר בבגדים לתינוקות. ״דבר אחד כאן הוא חשוב ואותו צריך לזכור״, נאמר בתחקיר, ״על סחורה בשווי של כ-12 מיליארד דולרים שנכנסת לישראל מאתרי הסחר הבינלאומיים – אין שום פיקוח.״
האם אני באמת צריך את זה?
אז מה הצרכנים יכולים לעשות? קודם כול – להימנע מלקנות באתרי סחר שאינם מפוקחים, ושבהם כל מי שרוצה יכול למכור פריטים שלא נבדקו. אתרים של יצרנים בעלי שם, שנמצאים במדינות בהן קיימת רגולציה (כמו מדינות האיחוד האירופי וארצות הברית), הם בעלי תמריץ גבוה יותר לייצר מוצרים בטיחותיים יותר שעומדים בסטנדרטים המוגדרים במדינות אלה.
בנוסף, כדי להימנע מכימיקלים מסוכנים בבגדים – אלה שהזמנתם באינטרנט, וגם כאלה שקניתם בחנויות – היזהרו מהצהרות כמו ״עמיד נגד מים״, ״לא מתכווץ״, ״לא דליק״ וכו׳, כיוון שאלה יכולים לרמוז על הימצאות כימיקלים המזיקים לבריאותכם ולסביבה. כמו כן, השתדלו לקנות בגדים המיוצרים בעקר מבדים טבעיים כדוגמת כותנה, קנבוס (hemp) ופשתן (flax).
וחשוב לא פחות – ודאו שאתם מכבסים את הבגדים החדשים לפחות פעם אחת לפני שאתם לובשים אותם או מלבישים אותם לילדיכם. חומרים מסוימים שבהם השתמשו במהלך הייצור, או כאלה שנדבקו אל הבגד במהלך השינוע והאריזה, עלולים במקרה הטוב לגרום לפריחה בעור, ובמקרים טובים פחות להפריש חומרים מזיקים שחודרים את העור ונספגים במערכת הדם.
ולפני כל זה, אל תשכחו לשאול את עצמכם: האם אני באמת צריך את זה? לפי הקמפיין הבריטי Love Your Clothes, אם כל אחד מהבריטים היה לובש את הבגדים שלו תשעה חודשים נוספים במקום לזרוק ולקנות חדש, היתה הכלכלה הבריטית חוסכת 5 מיליארד ליש"ט בשנה. דמיינו לא רק כמה כסף זה היה חוסך לנו כאן בישראל, אלא מה יכולה להיות ההשפעה הסביבתית של זה: כמה אשפה, כימיקלים שמגיעים לקרקע ולמקורות המים ומפריעים לבריאות שלנו, זה היה חוסך מאיתנו.
