התפרצות מגפות ומחלות המוניות שמשמידות את רוב אוכלוסיית כדור הארץ נשמעות לרוב כמו חומר לסדרות עתידניות-בדיוניות או עניין לדרמה היסטורית. במאות ה-14 עד ה-17, למשל, השתוללה באירופה מגפת הדבר – שכונתה המגיפה השחורה, וחיסלה לפי ההערכות כ-50 אחוז מאוכלוסיית היבשת באותה תקופה. עם זאת, מאז המצאת הפניצילין במאה ה-19 ועם התפתחות הרפואה המודרנית – שהצליחה לפתח חיסונים לתחלואים כה רבים, להעלות במאות אחוזים את כמות התינוקות השורדים את השנה הראשונה לחייהם ולהעלות את תוחלת החיים – קשה לדמיין תרחיש שבו אוכלוסיית כדור הארץ כולה תיפגע ממחלה או מגפה שהרפואה של ימינו לא תצליח למנוע את התפשטותה.

האם באמת כך הם פני הדברים, או שמא זו אמונה נאיבית בכוחה של הרפואה המודרנית? בשנים האחרונות צצים מדי פעם וירוסים ומחלות שמתפשטים במהרה ושגורמים לבהלה המונית בקהילה הגלובלית: הסארס שהלחיצה אותנו בתחילת שנות ה-2000, שפעת החזירים שהפחידה אותנו לפני כעשור, האבולה שגרמה לנו לרעוד לפני כשלוש שנים ובשנה האחרונה הכרנו גם את הזיקה שגורמת לפאניקה בציבור העולמי, ושברחבי יבשת אמריקה בעיקר נערכים לאפשרות של התפרצות שלה בקיץ הקרוב.

החשש הוא שההשפעות של שינוי האקלים שפוקדות אותנו יותר ויותר בשנים האחרונות, ושלפי כל התחזיות רק ילכו ויתעצמו במהלך העשורים הבאים, מסייעות מאוד להתפשטות המחלות האלה ומחלישות את היכולת שלנו להתמודד אתן. זאת בעיקר משום שטמפרטורות חמות הן כר פורה להתפשטות חיידקים, וירוסים, נשאים ומעבירי מחלות שונים, אך גם מכיוון שאירועי קיצון כמו גלי חום וקור, בצורות, סערות והצפות שצפויים לפקוד אותנו יותר ויותר בשנים הקרובות יקשו על מערכת הבריאות – גם במדינות מערביות ומתקדמות מבחינה רפואית – לתפקד תחת עומס החולים, בעיקר אם אירועים כאלה יהיו מלווים בקריסת תשתיות שישביתו את בתי החולים.

דנגי בים התיכון

בשנה שעברה הוציא הבית הלבן דו״ח של תכנית המחקר האמריקאית לשינוי עולמי המזהיר מהשפעותיו הצפויות של שינוי האקלים על בריאות האדם. בין היתר, מזהיר הדו״ח מתחלואים הקשורים לירידה באיכות האוויר, לפגיעות מאירועי קיצון כמו סופות, בצורות והצפות, מזיהומים של מי השתייה שלנו במי ביוב, כימיקלים שונים וכן ממחלות שמועברות במי השתייה כמו כולרה למשל, וכן ממחלות המועברות על ידי נשאים – כדוגמת קדחת מערב הנילוס, מלריה, קדחת דנגי ונכון לשנה-שנתיים האחרונות – גם נגיף הזיקה.

מחלות שמועברות על ידי נשא, בדמותו של יתוש או קרצייה בדרך כלל, נישאות לרוב על ידי יצורים שניזונים מדם. הם עוברים מחיה אחת לאחרת בין סעודה לסעודה, ועלולים להעביר ביניהן גם מחלות. בדרך זו, עוברות חלק מהמחלות גם מבעלי חיים אל האדם. הזיקה היא מחלה שמועברת כיום על ידי יתוש מסוג האדס המצרי, שאינו קיים בישראל. היתוש אחראי גם להעברתן של קדחת הדנגי וקדחת צהובה, והוא קרוב משפחתו של יתוש הטיגריס האסיאתי – שהגיע בשנים האחרונות גם אלינו ונחשב למין פולש בישראל. החשש כיום הוא שכיוון שהנשאים האלה משגשגים בטמפרטורות חמות ובקרבה למקווי מים, שינוי האקלים הולך להפוך את העולם שלנו לכר פורה להתפרצות של המחלות הללו.

״מחקרים שונים מרחבי העולם מצביעים על קשר מובהק בין עליית הטמפרטורה כתוצאה משינויי האקלים לבין הפצה של מחלות שמועברות על ידי יתושים״, אומרת פרופ' שלומית פז, ראש החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, ״מחלות שכאלה מגיעות גם לאזורים שבהם הן לא היו בעבר. את אחת הדוגמאות העיקריות לכך ראינו בפרויקט של המרכז האירופי לבקרת מחלות (ECDC) שעמדתי בראשו ובו חקרנו את הגורמים להתפשטות קדחת הנילוס המערבי באירופה: הוירוס מופיע בשנים האחרונות באזורים שבהם הוא לא היה בעבר למשל, בדרום אירופה ובמזרחה – ומתבסס בהם, כלומר, המחלה מופיעה באזור מדי שנה לאחר שעברה תהליך של אנדמיזציה (התאמה לאזור). גל חום כבד מעודד את התפרצות המחלה באזור, ולאחר מכן היא שם כדי להישאר״.

״קיימות כיום התפרצויות של מחלות שמועברות ע"י יתושים באזורים חדשים, שהופכים להיות מתאימים לכך מבחינת תנאי האקלים שלהם,״ מספרת פז. ״למשל קדחת הדנגי: יש בכל שנה באירופה מקרים של דנגי שהם מיובאים – כלומר מגיעים לאזור עם תיירים – אבל בשנים האחרונות היו מספר התפרצויות מקומיות של דנגי – בעיקר בצפון אגן הים התיכון – ויש היום חשש שהיא תופיע בדרום אירופה. כיום התנאים באירופה עדיין לא מתאימים לכך, אבל לדברי גורמי בריאות באירופה יש חשש גדול שבחלקים החמים של היבשת – כמו למשל דרום אירופה וצפון הים התיכון – תהיה במהלך השנים הבאות התפרצות של המחלה.

״מדובר אמנם במחלות שמושפעות מגורמים רבים ושונים״, היא מוסיפה, ״ואנחנו לא טוענים ששינוי האקלים הוא הגורם היחידי. אבל הוא גורם שיש לו משמעות מאוד מאוד גדולה, והצלחנו להראות בכמה מחקרים ועבודות שהטמפרטורה היא הגורם הסביבתי בעל המשמעות הרבה ביותר על התפרצות מחלות אלה ועל התפשטותן. גם לגבי מחלת הזיקה, שהתפרצה בשנה שעברה בדרום אמריקה, הראנו את הקשר בין הטמפרטורות הגבוהות ותנאי אקלים נוספים להתפרצותה״.

בלי מים עומדים

גם בישראל, מדינה חמה שאקלימה מתאים ליתושים, נראה שיש סיבה לדאגה. ״ממחקרים שערכנו בשנים האחרונות אנחנו רואים עליה בקדחת הנילוס המערבי בישראל בעקבות גלי חום״, אומרת פז, ״יש עלייה בתפוצת היתושים בעקבות גלי חום, לעיתים, כאלה שמתרחשים בתחילת האביב. זאת אומרת שמספיק גל חום במרץ – דבר שקורה בשנים האחרונות – ואחר כך ניכרת עלייה בהתפרצויות של המחלות שמועברות על ידי היתושים, כמו קדחת הנילוס המערבי. בהתאם, אנחנו רואים בשנים האחרונות הופעה של המחלה בעונות מוקדמות יותר. ההופעה של קדחת הנילוס המערבי למשל היתה מצומצמת בעבר בעיקר לאוגוסט וספטמבר, אבל כיום היא מופיעה כבר באביב, ונשארת ממש עד סוף הסתיו״.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? כדי להתגונן מיתושים, ממליצים במשרד להגנת הסביבה ובמשרד הבריאות למרוח בעת השהייה בחוץ בשעות הערב תכשירים דוחי יתושים על כל חלקי הגוף ולהשתדל ללבוש לבוש ארוך קל; בשטח הבית, הם ממליצים להתקין מכשירים דוחי יתושים ולהקפיד להשתמש בהם בהתאם להוראות, להתקין רשתות צפופות על החלונות שימנעו כניסת יתושים ולהקפיד לסגור את פתחי הבית בשעות החשכה, וכן הם ממליצים להשתמש במאווררים או במזגנים בשעות אלה.

״בנוסף, חשוב לשים לב לצמצם את מקורות המים העומדים בסביבתנו״, אומרת פז. ״אנחנו לא מדינה משופעת באגמים, אבל מספיק שיש לנו עציץ בחצר שהשקינו ונותרו מים בבסיס שלו, כד עם שאריות מים בגינה או צמיג זרוק שבחלק הפנימי שלו נותרו מים עומדים, כדי שהיתושים יתרבו בהם. המשרד להגנת הסביבה מבצע ריסוסים נגד יתושים, אבל לריסוס יש בעיות סביבתיות. היום אין חיסון לרוב המחלות האלה – וביניהן קדחת הנילוס המערבי – ולכן חשוב להיות ערניים ולשים לב לא להשאיר מקורות מים עומדים בסביבה״.