רצועת החוף של ישראל נמצאת בתחרות תמידית. יזמים משוועים לקבל עוד קרקע לפיתוח באזור המבוקש בארץ, חקלאים מבקשים לנצל את קרקעות השרון הפוריות והתושבים דורשים יחידות דיור נוספות, סביבת מחייה ירוקה וגישה לים. בתווך נמצאים גופי התכנון, שמנסים למצוא את דרך המלך שבה יישמרו ערכי הטבע הייחודיים של רצועת החוף הצרה של ישראל אל מול לחצי הפיתוח. רק לאחרונה מחו ארגוני הסביבה נגד שינויים בפרק החופים בתכנית המתאר הארצית תמ"א 1, שלטענתם יחלישו את השמירה על שטחים מוגנים ושטחים פתוחים באזור החוף.

מחקר חדש שערכה רשות הטבע והגנים (רט"ג) עשוי לסייע לגופי התכנון בבואם להכריע בשאלות של פיתוח אל מול שמירת טבע. במסגרת המחקר נערך מיפוי שבחן את ייצוגן של היחידות האקולוגיות בישראל בשטחים המוגנים, זאת תוך הצלבת המידע עם נתוני שימושי וייעודי הקרקע בארץ. תוצרי המיפוי מעידים כי חלק מהיחידות האקולוגיות אינן מיוצגות או בעלות ייצוג חסר בשטחים המוגנים. בשטחים המצומצמים שנותרו מאותן יחידות חיים מינים נדירים של צמחים ובעלי חיים, ועל כן קיימת חשיבות להגן עליהן מפני פיתוח. ממצאי המחקר מדגישים אילו יחידות אקולוגיות יש לשמר, והם עשויים להעניק כלי תכנוני לשמירה על ערכי הטבע.

מדינה אחת, 23 יחידות אקולוגיות

מערכות אקולוגיות מורכבות מכלל היצורים החיים – בעלי חיים וצמחים – לצד מרכיבים פיזיים (דוממים) כמו אוויר, קרקע ומים. קיומן של מערכות אלו ויכולתן לשמור על שיווי משקל תלוי ביחסי הגומלין שבין המרכיבים החיים והדוממים שבתוכן. בעשורים האחרונים, פעולות האדם גורמות לערעור יציבותן של אותן מערכות אקולוגיות.

מיפוי הגבול של מערכות אקולוגיות אינו מעשה טריוויאלי. ראשית, שטח המיפוי תלוי במטרת המחקר, וכך, למשל, לא בכל מיפוי נכלול הערכה של מערכות אקולוגיות עירוניות. שנית, המעבר בין מערכת אחת לאחרת הינו הדרגתי, ולכן קיים קושי לתחום אותן באופן חד ומוחלט. מערכות מימיות, למשל, אינן מנותקות מסביבתן, ואגם אולי ייראה כמערכת אקולוגית המנותקת מסביבתה היבשתית – אולם קיימים בו בעלי חיים שיוצאים מסביבתם המימית לצורכי רבייה ותנועה במרחב, בהם יונקים כמו הלוטרה, חרקים ודו-חיים. בנוסף, משום שברוב המקרים התיחום נשען גם על חוות דעת מומחים, תוצריו סובייקטיביים.

במסגרת המחקר, שנערך על ידי דותן רותם, גלעד וייל, מרגרטה וולצ'אק ושמוליק אמיר מרשות הטבע והגנים ויתפרסם בגיליון הקרוב של כתב העת "אקולוגיה וסביבה", הוצעה שיטה המיושמת גם בעולם ומתבססת על מיפוי של יחידות אקולוגיות טבעיות. כל יחידה מבטאת את האינטגרציה בין מכלול של מרכיבים פיזיים ואקולוגיים. תיחומן של היחידות מסתמך על נתונים טופוגרפיים, אקלימיים ואחרים. היחידות האקולוגיות תוחמות את כל פוטנציאל השטח ללא התחשבות בהשפעות האדם.

במסגרת המחקר אופיינו 23 יחידות אקולוגיות, מתוכן 17 הוגדרו כיחידות יבשתיות ושש הוגדרו כגופי מים הנמצאים ביבשה. לאחר מכן, באמצעות שימוש במערכת למיפוי מרחבי (GIS) ותוך קבלת מידע ממקורות שונים (המכון הגיאולוגי, החברה להגנת הטבע, משרד החקלאות, המרכז למיפוי ישראל, אוניברסיטאות ועוד), פילחו החוקרים את היחידות האקולוגיות תוך התייחסות לשימושי וייעודי הקרקע. מיפוי זה אפשר לעמוד על מידת הייצוג של היחידות האקולוגיות בשטחים שנחשבים מוגנים ברחבי הארץ.

ייצוג חסר

לפי המלצות אמנת המגוון הביולוגי, 17 אחוז משטחי המדינה היבשתיים ועשרה אחוזים משטחי המדינה הימיים צריכים להיות מוגנים ולייצג אזורים שיש בהם מגוון ביולוגי גבוה. לדבריו של דותן רותם, מעורכי המחקר, "תוצרי המיפוי מגלים כי חלק מהיחידות האקולוגיות כמעט ואינן מיוצגות  בתחום השטחים המוגנים". מניתוח שימושי השטח עולה כי חלקים נרחבים משטחיהן של היחידות האקולוגיות מאזור באר שבע וצפונה לאורך מישור החוף, השפלה והעמקים משמשים שטחים בנויים, חקלאיים או מופרים (כלומר, שנפגעו כתוצאה מפעילות האדם). כך, למשל, ביחידה האקולוגית של קרקעות קלות וכורכר בשרון ובמישור החוף, 85 אחוז מהשטח משמש שטח בנוי או חקלאי, ופחות מחמישה אחוזים מהשטח (!) נכללים בשמורות טבע או גנים לאומיים.

ממצאי המחקר תואמים את המגמה העולמית שלפיה ככל ששטח אטרקטיבי יותר לשימוש האדם, כך הפגיעה במערכות האקולוגיות המצויות בו גדולה יותר. לאורך השנים תהליך איתור והכרזת שמורות הטבע הושפע מלחצי התכנון והבנייה, ולכן שמורות הטבע כיום מייצגות היטב בעיקר יחידות אקולוגיות המרוחקות משטחים אטרקטיביים.

יעזור למקבלי ההחלטות

ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בשמירת ייצוגן של היחידות האקולוגיות כבסיס לשמירה על המגוון הביולוגי הייחודי של הארץ. לדבריו של רותם, "אין פתרונות קסם, אך יש כמה אפשרויות שבאמצעותן ניתן להגביר את הביטוי של המגוון הביולוגי". אפשר, למשל, להגביר את הביטוי של המגוון הביולוגי בשטחי יער נטוע וחורש טבעי באמצעות דילול של עצים שיאפשרו חדירת אור רב יותר, מצב שייתן ביטוי למגוון רחב יותר של מינים. ניתן גם להשתמש בשטחים חקלאיים לשימור המגוון הביולוגי: במסגרת ניסוי שנערך בשנים האחרונות במועצה האזורית לב השרון פוזרו זרעים של מיני צמחים טבעיים בין שורות המטעים. החזרתם של מינים טבעיים לאזורים החקלאיים יכולה להועיל לא רק להגדלת המגוון הביולוגי, אלא גם לחקלאים שייהנו משירותי האבקה איכותיים יותר ומהדברת מזיקים טבעית.

תוצרי המיפוי עשויים לספק מענה תכנוני למקבלי החלטות בעת הגדרתם של שטחים פתוחים כשטחים מוגנים. בשונה מארצות אחרות, מרבית הקרקעות בארץ נמצאת בבעלות המדינה, על כן המדינה יכולה לייעד קרקעות המוגדרות כבעלות חשיבות לשמירת המגוון הביולוגי לטובת שמירת טבע. לדעת החוקרים, יש צורך בעבודות המשך שיפצלו את היחידות האקולוגיות ליחידות משנה המייצגות תנאי סביבה מקומיים, וכך יעניקו הבחנה מדויקת יותר לשונות של היחידות האקולוגיות בישראל.