עולם האופנה של השנים האחרונות מתאפיין בצרכנות אינטנסיבית: תחלופת הקולקציות המהירה ומחירי הבגדים הזולים מובילים את הצרכנים לקנות כמויות אדירות של בגדים שנלבשים פעמים מעטות בלבד. על פי הנתונים שבספרן של שלי גרוס ומיכל לוי-ארבל, "החיים קצרים, אל תקני את הנעליים", ב-20 השנה האחרונות גדלה כמות הבגדים שנקנית בעולם המערבי בכ-400 אחוז, יותר ממחצית מפריטי האופנה המהירה (פריטים זולים שמיוצרים באופן המוני ונמכרים ברשתות הביגוד הגדולות) נזרקים תוך שנה מרגע הקנייה, וכמות הבגדים שמושלכים לאשפה או שנשרפים בעולם בשנייה בודדת יכולה למלא משאית. 

לתופעה זו יש גם חותם סביבתי משמעותי. תעשיית האופנה משתמשת בכ-2.5 אחוזים מהקרקע המעובדת בעולם, בכ-13 אחוזים מקוטלי החרקים בעולם ובכ-1,540 ליטר מים לכל קילוגרם כותנה. הבדים ואריזותיהם מכילים במקרים רבים פולימרים סינתטיים, ניילון ופלסטיק, והם נצבעים תוך שימוש בצבעים סינטטיים שחלקם מזיקים מאוד לסביבה האקווטית (מיימית). חומרי הגלם והבגדים משונעים למרחקים עצומים, ולאחר השימוש נקברים הפריטים השונים בכמויות גדולות במטמנות.

גרוס ולוי-ארבל מאמינות שגם פעולות פשוטות יחסית תורמות רבות להקטנת טביעת הרגל האקולוגית המשמעותית של תעשיית האופנה. צעדים כאלה מוצגים בצורה פרקטית וצבעונית בספרן, שמככב כיום ברשימות רבי המכר.

להסתכל אחרת על קניית הבגדים

בספרן מציעות גרוס, עיתונאית ובלוגרית אופנה, ולוי-ארבל, כתבת אופנה לשעבר ומומחית לצריכה ואקולוגיה, להוריד את הקצב. ההמלצות השונות שבספר עוסקות בקניית כמויות קטנות יותר של בגדים, השקעת מחשבה בכל פריט שאנחנו בוחרים לקנות ושמירה על הבגדים שכבר יש לנו לאורך זמן. המידע מוצג בצורה עניינית וקולחת, ובליווי ציורים צבעוניים של נשים אופנתיות וחתולים אפרפרים.

לוי-ארבל מספרת שהעבודה על הספר החלה בימים שבהם היה מאתגר יותר לפנות אל הציבור עם נושאים סביבתיים. "בשנה האחרונה משהו קורה, היחס לקיימות ולסביבה משתנה מאוד ולטובה, אבל זה לא היה ככה לפני שנתיים-שלוש", היא אומרת. "המקום שהקיימות תפסה בשיח המיינסטרימי אז לא היה משמעותי כמו עכשיו".

לדברי לוי-ארבל, העבודה על הספר לא הייתה פשוטה. "התלבטנו איך לגרום לקיימות ולאופנה ללכת יחד, זו הייתה ממש נוסחה שניסינו לפצח", היא אומרת. "היה חשוב לנו לכתוב ספר נעים וכיפי לקריאה עם צעדים פשוטים לצד המידע ה'מטרחן', בלי שהוא יהיה מתייפייף, מטיפני או פריבילגי".

לוי-ארבל מספרת שהיא שאבה השראה בחיבור הספר מהמאבק נגד נזקי תעשיית המזון מן החי של עמותת "יום שני ללא בשר", שדוגלת בהימנעות מאכילת בשר יום אחד בשבוע. "לדעתי העמותה הזו מנגישה בצורה מדהימה מידע סביבתי – אבל בלי להפוך לאנשים את העולם", היא אומרת. "זה מה שרצינו לעשות בספר: שאנשים כן ימשיכו לקנות בגדים אם בא להם, אבל לא באותה צורה".

לקנות פחות, לשמור יותר

אז איך הופכים את הארון שלנו לסביבתי יותר? לדברי לוי-ארבל, ניתן לצמצם משמעותית את כמות הבגדים שאנחנו קונים אם רק מסתכלים פנימה, ומבינים מהו הסגנון האישי שלנו – ומה אנחנו באמת אוהבים ללבוש. "גילינו שתוצר הלוואי של מציאת הקול הייחודי שלנו הוא אקולוגי, כי ברגע שאנחנו מחפשים השראות מתוך מה שנכון לנו, אנחנו לא צריכים לצאת החוצה ולראות מה קורה בחנויות ומה רוצים שנקנה", היא אומרת. "כך, אנחנו לא סתם קונים שמלת פייטים שראינו אתמול על ג'יי לו בהופעה כי זה נראה לנו מגניב, אלא את מה שתואם לסגנון ולאורח החיים שלנו".

לפני קניית בגד, לוי-ארבל מציעה לעשות לו את "מבחן 30 הלבישות". "אנחנו קונים בגד לאירוע, לובשים אותו פעם אחת, ואחרי זה אין לנו מה לעשות אתו יותר: לפי מחקר של מובילת מיזמי האופנה האקולוגית ליביה פירת', נשים לובשות חולצה שנקנתה לאירוע בממוצע 1.7 פעמים לפני שהן זורקות אותה", היא אומרת. "פירת' קונה בגד רק אם היא יכולה לדמיין את עצמה לובשת אותו 30 פעם: בארוחת ערב עם חברים, בשבת בבוקר, ועוד – כלומר, רק אם הבגד יכול לתת עבודה".

.

אחד הנושאים שמודגשים בספר הוא הפוטנציאל שטמון בביגוד יד שנייה. "שווה לבדוק מה קורה בחנויות יד שנייה, זו מגמה עולמית אקולוגית מאוד שהולכת ומתחזקת", אומרת לוי-ארבל. "מדובר לא רק בחנויות אלא גם באפליקציות ובקבוצות פייסבוק".

הספר כולל גם טיפים רבים לשמירה על הבגדים שכבר ברשותנו. אחת הדרכים לעשות זאת היא לכבס אותם לפי ההוראות שעל תווית הבגד. "חלק גדול מהבגדים נהרס והולך לאשפה פשוט כי לא מכבסים אותם כמו שצריך", אומרת לוי-ארבל. "כשז'קט שעל התווית שלו מצוין שאסור לייבש אותו במייבש מגיע למייבש, הוא נקרע או נהרס במקום להאריך ימים".

לוי-ארבל מציעה גם לחשוב פעמיים לפני שנפטרים מבגד. "לא צריך לזרוק את הבגד בגלל כל כתם", היא אומרת. לדבריה, במקרים רבים ניתן להמשיך ולהשתמש בבגדים עם כתמים נסתרים או לא בולטים. "יש בזה משהו קצת משחרר", היא מסכמת. "בואו נירגע".

בעקבות הכתבה בזווית הסיפור פורסם גם באתר "בחדרי חרדים".