מאמר שראה אור בתחילת חודש אפריל האחרון בכתב העת היוקרתי "הניו יורקר" ושעסק בסוגיית המאבק בשינויי אקלים ובהשפעתו ההרסנית של המאבק הסביבתי על בעלי החיים עורר סערה גדולה בקרב פעילים סביבתיים, מדענים וגופים ממשלתיים שונים. הדיון חרג מגבולות השיח המדעי בעיקר בגלל זהות המחבר: ג'ונתן פראנזן, אחד הסופרים האמריקאים הידועים בדורנו ("התיקונים", "חירות") ואדם שכבר רגיל לעמוד במרכזם של פולמוסים תקשורתיים וקרבות פומביים עסיסיים.
בין פרובוקציה לפרובוקציה, מאמרו מעורר המחלוקת של פראנזן ניסה לעסוק בסוגיה החשובה של השפעת האדם על הטבע, והדיון שהתפתח אחרי פרסומו עימת שתי גישות שונות ומנוגדות: הגישה האחת טוענת שלצלו של השינוי המואץ שעובר העולם, יש לגיטימציה מלאה לאדם לעשות כל שעולה ברוחו על מנת לשמר סביבת מחייה הולמת לעצמו וזאת בכל מחיר. על פי הגישה השנייה, שימור הטבע הוא חובתו הראשונית של האדם בהיותו עליון על הטבע ועליו לקחת אחריות על הנזקים שהוא גורם.
קירות שקופים
הכול התחיל כשפראנזן, אוהב טבע ידוע, עקב אחר מאבק של אוהבי ציפורים נגד בנייתו של איצטדיון הפוטבול הגדול של המינסוטה ויקינגס, שעתיד להיפתח במהלך שנת 2016. לטענת הפעילים הסביבתיים באזור, קירות הזכוכית של האיצטדיון עלולים לגרום למותן של אלפי ציפורים מדי שנה, משום שהציפורים לא מבחינות בקירות השקופים ועלולות להתנגש בהם במהירות גבוהה. באותו הזמן, פורסמה הצהרה של ארגון סביבתי ללא מטרות רווח בשם "אגודת אודובון העולמית" שטען שההתחממות הגלובלית היא האיום העיקרי על אוכלוסיית הציפורים. בהצהרה נטען שכתוצאה משינויי האקלים כמחצית ממיני הציפורים בצפון אמריקה יאבדו את בתי הגידול הטבעיים שלהם עד שנת 2080. במקביל, העיתון הגדול ביותר במינסוטה, Star Tribune, פרסם כתבה שטענה שהנזק שעלול ליצור האצטדיון לציפורים מתגמד לעומת הנזק שמסבה להן ההתחממות הגלובלית. מקבלי ההחלטות בעיר התייחסו לטענות אלו (כמו גם לעובדה ששינוי בתכנוני הבנייה עלול היה לגרור אחריו עלויות נוספות לבעלי האצטדיון) והחליטו להמשיך בבנייתו כמתוכנן.
פראנזן, שכבר כתב על המאבק להצלת ציפורים ברומן רב המכר שלו "חירות", לא אהב את ההחלטה הזאת והחליט לעשות מעשה (ובמקרה שלו: לכתוב כתבה עיתונאית) כדי להסב את תשומת הלב לעובדה שדווקא עניין שינויי האקלים – הסמל המובהק למאבק בפגיעה בסביבה – הוא זה שמכשיל, לדעתו, את הסיכוי להגן על הציפורים מפני פגיעה.
פראנזן כתב שמה שהסעיר אותו יותר מכל בסיפור האיצטדיון היתה העובדה ש"נבואה קשה כמו זו של אגודת אודובון עלולה להוביל לאדישות כלפי ציפורים בהווה". הוא טוען שנושא שינויי האקלים מאפיל על יתר הבעיות הסביבתיות ואף גורם לעתים להתעלמות והתכחשות מוחלטת מהן. במאמר הוא כתב בכישרון רב שלכל מטבע יש שני צדדים, ושבמעבר לשימוש באמצעים ידידותיים לסביבה, כאלה שיאטו את ההתחממות הגלובלית, קיים צד שני ופחות יפה, שטומן בחובו גם נזקים מיידים לטבע. לדוגמה, אחת הדרכים להפקת חשמל "ירוק" היא רתימת אנרגיית השמש, ולכן שטחים נרחבים נלקחים מהטבע לטובת הקמת שדות קולטנים סולאריים, ואגב כך נפגעים החי והצומח שבית הגידול שלהם ממוקם באזור. דוגמה אחרת היא שימוש בטורבינות רוח גבוהות לייצור חשמל, שגם בהן ציפורים נודדות עלולות להתנגש ולקפח את חייהן. אוהד הצופה, אקולוג ברשות הטבע והגנים בישראל, מסכים במידה רבה עם פראנזן ומוסיף בכאב רב ש"אני איש שמירת טבע וכשאני רואה מה שהניסיונות לייצור אנרגיה עושים לטבע, אני לא חושב שזה מוצדק. בטח לא במקום כמו ישראל". המרה של שטחים נרחבים לטובת ייצור אנרגיה חלופית כגון שדות קולטני שמש או שדות טורבינות רוח גורמת על פי הצופה לא רק לתמותה ישירה של בעלי חיים, אלא גורמת גם לחסימת בתי גידול ונטישת בתי הגידול על ידי בעלי החיים. "ובכלל, למה לרוץ ולייצר עוד ועוד אנרגיה?" הוא מוסיף. "מה שבאמת צריך לעשות זה לחסוך באנרגיה".
הקטסטרופה האנושית
"בני האדם הם הרוצחים האוניברסליים של עולם הטבע", כתב פראנזן. "בקרוב יגיע יום חם בצורה איומה, הוא יום הדין, ואלא אם כן נחזור בתשובה ונתקן את דרכינו, כולנו נהיה חוטאים בידיו של כדור הארץ הזועם". למעשה, הוא טוען שלא ניתן יהיה למנוע את "הקטסטרופה האנושית", אלא רק לדחות אותה. כלומר, אי אפשר לעצור את שינויי האקלים, אלא רק להאט אותם. הוא אף הגדיל לעשות וערך השוואה מעניינת אך שנויה במחלוקת בין כדור הארץ לחולה סרטן סופני, שניתנות לו שתי אפשרויות טיפול: הראשונה היא טיפול אגרסיבי, שאולי יאריך את חייו של המטופל אך יגרום לו לייסורים בדרך, והשנייה היא טיפול סימפטומטי בלבד, שיקל עליו את איכות החיים בזמן הקצוב שנותר לו. על פי פראנזן, המקבילה של הטיפול האגרסיבי בתחום הסביבה הוא להרוס כל חלקה חקלאית וחלקת פרא לשם ייצור דלק ביולוגי, חוות סולאריות, טורבינות רוח וכו', וזאת כדי להאט את קצב ההתחממות. הגישה השנייה, והמועדפת עליו, היא לשמור על הטבע הפראי ועל החי והצומח הטבעי שבו, וכל זאת במחיר שאולי יחיש מעט את ה"קטסטרופה האנושית", אך יאפשר לנו יותר ליהנות ממשאבי העולם כל עוד ניתן.
לא מוסרי ולא אחראי
הביקורת נגד פראנזן לא איחרה לבוא, כמובן. פוליטיקאים, מדענים, ארגונים סביבתיים וכתבים סביבתיים טענו שגישתו איננה מוסרית ואינה אחראית, ושבניגוד לדבריו אפשר לעצור את שינויי האקלים באמצעים שלא יגרמו להפרת האיזון האקולוגי. גורמים בארגון הבריטי, "האגודה המלכותית להגנת הציפורים" (RSPB), טענו בבוטות שפראנזן כתב שטויות גמורות, וש"הגידול המסיבי בשימוש באנרגיה מתחדשת, שנועד לנטרל את השפעות שינוי האקלים, כל עוד מתוכנן כראוי, אינו מאיים על הציפורים".
ג'ון גאמר, יו"ר הוועדה לשינוי האקלים של ממשלת בריטניה, הגיב אף הוא בנחרצות, וטען שדבריו של פראנזן מטופשים, ושהוא מייצג למעשה גישה נהנתנית ובלתי מוסרית ביותר. "אנחנו מסוגלים לעצור לחלוטין את הצמיחה בשינוי האקלים על ידי אמצעים הגיוניים שלא בהכרח יעוותו את העולם", כתב גאמר. היו גם שטענו שפראנזן איננו מספק פתרון מעשי, אלא רק מטיף על חזון אחרית הימים, ושאין כל ביסוס מדעי לדבריו של פראנזן. ג'וזף רום, פיזיקאי ומומחה אקלים, כתב ש"אם פראנזן רוצה לפעול לטובת הציפורים והאדם, הוא צריך קודם לכן להקדיש זמן לדבר עם מומחים למדעי האקלים, ורק אז הוא צריך להשתמש בפלטפורמת הפרסום שלו כדי לדחוף אנשים לפעולה, במקום לדחוף אותם לחוסר מעש".
מנכ"ל אגודת אודובון העולמית אמר בתגובה לביקורת שהעביר פראנזן על הארגון שהוא עומד בראשו, ש"פראנזן אינו מחובר למציאות", וש"אודובון מסוגלת לעזור לציפורים בטווח הקצר ובטווח הארוך באופן מלא". עוד הוא הוסיף כי "עלינו להגן על מקומות שציפורים צריכים בהווה ובמקביל להפחית את זיהום האוויר הגורם לשינויי האקלים".
עד כה לא נשמעה תגובתו של פראנזן להתכתשות התקשורתית ולביקורות הקשות שנמתחו עליו מאז פרסם את עמדתו הנוקבת, אך גם בהעדרו הדיון הציבורי ממשיך לגעוש ולסעור סביב הנושאים המרכזיים שעלו לדיון בעקבות המאמר שלו: האם נכון לשלם מחיר סביבתי בהווה בכדי להבטיח את עתיד האנושות, או שצריך לקדש את הטבע היום, גם אם זה על חשבון העתיד – או שמא דרך הפעולה הנכונה נמצאת דווקא באיזון בין שתי הגישות הקיצוניות האלו.
