אחת האנקדוטות הידועות בהיסטוריה של המדע היא על הפעם שבה תפוח שנפל מעץ גרם לניוטון לגלות את קיומו של כוח המשיכה. למזלו ולמזלנו, היה זה רק תפוח בודד שנפל על ראשו, ולא ענף שלם. רבים לא יודעים זאת, אך ענפים מעצים בריאים עלולים ליפול אל הקרקע בימי הקיץ, ללא כל התרעה מראש. במאמר ישראלי חדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "יער" של קק"ל, נסקרת התופעה, שהיא אומנם קטנה יחסית בהיקפה אבל שעשויה להביא לפגיעות בנפש. כותבי המאמר מנסים להעלות את המודעות לתופעה בקרב המומחים והציבור – לפני שתתרחש התאונה הבאה.

בדרך כלל, כשחושבים על תאונות שמתרחשות בגלל קריסות ענפי עצים, עולים מראות של סערה קשה, רוחות משתוללות וברד או שלג שמעמיסים על העצים. התפיסה הזאת נכונה ברובה, ענפים נופלים בעיקר בחורף, אבל לא רק. ענפים מעצים נופלים גם בקיץ – וזה לא פחות מסוכן. בעוד שבסערות החורף אנשים נוטים להישאר בבתיהם, כשענף נופל בקיץ, הסיכוי שיש מישהו שיושב לנוח בצילו של העץ משמעותית גבוה יותר. בשלושה אירועים, שהתרחשו בירדן ההררי ב-2001, בפארק הירדן ב-2010 וב"אקשן פארק" שבחבל לכיש ב-2019, נגרמו אבדות בנפש עקב נפילת ענפים קיצית. בנוסף, מוכרים בישראל מקרים לא מעטים של פציעות שאפשר לייחס לתופעה זו.

עד לאחרונה, האמונה שקריסת ענפים מהווה סכנה רק בחורף לא הייתה רק נחלתו של הציבור, והתפיסה בקרב אנשי המקצוע בישראל, בין אם מדובר במשרד החקלאות או באגרונומים פרטיים, הייתה שנפילת ענפים בקיץ היא לא בעיה שיש לבדוק כשסוקרים את הסיכונים שנשקפים מעץ מסוים.

"אני מודעת לתופעה מזה כשנה וחצי-שנתיים", מספרת אביגיל הלר, ראשת תחום גנים בוטנים וחקלאות יישובים במשרד החקלאות וממחברי המאמר. "לימדו אותי שענפים נופלים בקיץ רק אם העצים נמצאים ליד מקורות מים, אבל ראיתי בכמה מקרים שזה לא בהכרח כך. התחלתי לשאול ולברר על העניין, וברגע שהגעתי לספרות האקדמית הנכונה זה סידר לי את המחשבה".

הסברים סותרים

הלר וצוותה, שכלל אגרונומים פרטיים ואגרונומים מהמחלקה לחקלאות באוניברסיטה העברית, עקבו אחרי הידע האקדמי בנושא נפילות הענפים הקיצית, וגילו שהתופעה מוכרת בעולם עוד מסוף המאה ה-19, שהיא מתרחשת בענפים שקוטרם גדול מ-10 סנטימטרים, ושבישראל היא מופיעה בעיקר במיני אקליפטוס ופיקוס שונים ובאורן ירושלים.

עם זאת, על פי המאמר, ההסברים האפשריים לתופעה הם רבים, ואף סותרים זה את זה – ולא כל הסבר שניתן באירופה ושרלוונטי למיני העצים המקומיים מתאים גם לישראל ולמיני העצים שאופייניים לה. 

שתי הגישות המרכזיות בעולם להסברת התופעה קשורות למושג פוטנציאל המים של הענף: היכולת של מים לעבור מאזור לאזור. הלר ממחישה את רעיון פוטנציאל המים דרך כביסה: "בכביסה רטובה יש פוטנציאל מים גבוה", היא אומרת. "פוטנציאל המים באוויר חם ויבש, לעומת זאת, נמוך. המים עוברים ממקום שבו פוטנציאל המים גבוה למקום שבו הוא נמוך, וכך הכביסה מתייבשת". מסיבה זו, אם האוויר שבחוץ לח, הכביסה לא מתייבשת – כי אין למים שבתוכה לאן ללכת.

על פי הסבר אחד, תופעה דומה מתרחשת בענפים בימי הקיץ. אם האוויר בחוץ חם ויבש, המים שבצינורות ההובלה, הצינורות שמשמשים להובלת מים מהשורשים אל הענפים, מתאדים אל האוויר. "כשזה קורה הצינורות מתכווצים, וכתוצאה מכך נוצרים סדקים לאורך הענפים, שיכולים להביא לשבירתם ולנפילתם".

הסבר מקביל לתופעה מדבר על כך שדווקא פוטנציאל מים חיובי גורם לשבירת הענפים. על פי הסבר זה, כשחם ולח אין לאן למים שבצינורות ההובלה לאן "לברוח" לאוויר. במצב כזה, העץ סוגר את הפיוניות שלו, הפתחים המיקרוסקופים בעלים שדרכם מתבצעים הפוטוסינתזה ואידוי המים. "כך, המים נשארים בתוך הענף", מסבירה הלר. "כשהעץ ממשיך להוביל מים מהשורשים כלפי מעלה, נוצר בענפים עודף של מים, משקל הענף עולה והוא נשבר". 

לצפות את הנפילה מראש

בין אם ענפי העצים נופלים בשל פוטנציאל מים גבוה או נמוך, חשוב להבין שמדובר בסכנה לציבור. בדרך כלל לא נראים בענפים פגמים משמעותיים לפני שבירתם, ולכן קשה לזהות מראש איזה ענף ייפול ומתי – אך יש כמה כללי אצבע לגבי סוגי הענפים המועדים לנפילה. 

המאמר החדש כולל הנחיות למניעת סיכונים מנפילת ענפים, שמופנות לקהילת האגרונומים ואנשי המקצוע שאחראיים לניהול סיכונים בתחום ולגיזום עצים, אבל רלוונטיות גם לציבור ככלל. "חשוב להכניס לתודעה את הצורך לחפש את הפגמים ואת הענפים הבעייתיים כשסוקרים עצים", אומרת הלר. פגמים אלה כוללים כאלה שמוכרים יותר לסוקרים, כמו ריקבון, אך לא רק. "כיום, כשאני מלמדת סוקרים כיצד לבצע הערכת סיכונים בעצים, אני מנחה אותם גם לשים לב לענפים ארוכים, אופקיים וקשתיים, שהם אלה שנוטים יותר ליפול בקיץ. כשמוצאים ענפים כאלו, יש לבדוק האם אפשר לקצר אותם ולהפחית את משקלם". 

החוקרים כוללים במאמר גם הנחיות שרלוונטיות יותר לרשויות עירוניות ולפארקים לאומיים, ומציעים להגביל את הפעילות באתרים קולטי קהל שבהם נטועים עצים רבים בימים חמים ויבשים, בדיוק כמו שהכניסה לאזורים אלו מוגבלת בימי סערה. לחלופין מציעים החוקרים שמלכתחילה לא יינטעו באזורים כאלו עצים שמועדים לנפילת ענפים קיצית, ושהעצים שכבר ניטעו בהם בעבר יעברו סקירה להערכת סיכונים (במיוחד באתרים שבהם יש מספר גדול של עצים מבוגרים ומזדקנים מהסוגים ומהמינים שמועדים לתופעה). 

למנוע מוות מיותר

עם זאת, ההנחיות שמציעים מחברי המאמר לא מחייבות. ברמה הארצית, במשרד החקלאות לא קיים מערך סוקרי עצים, ולא קיים חוק שמסדיר את הטיפול בעצים ושמחייב את בדיקתם פעם בכמה שנים. במידה ונערכות סקירות הדבר נעשה ביוזמת העירייה המקומית או על ידי גופים פרטיים. 

משרד החקלאות פרסם ב-2019 מסמך כללי לניהול סיכונים בעצים, שחובר על ידי הלר כחלק מתפקידה ושנועד לעזור לסוקרים השונים לבצע את עבודתם נאמנה. ובאמת, ברמה המוניציפאלית, לחלק מהעיריות יש נהלים משלהן בנושא, שנסמכים על הנחיות משרד החקלאות. עם זאת לא לכל עירייה יש מסמך נהלים עירוני, וכמות העצים הרבה מקשה לבדוק כל אחד ואחד מהם (בתל אביב-יפו לבדה, לדוגמה, שתולים כ-150 אלף עצים).

לדברי הלר, יש להקדיש תשומת לב לתופעה, על אף שמספר האנשים שהיא קוטלת קטן בהשוואה לגורמי סיכון אחרים. "לאורך עשרים השנה שבהם אני נמצאת בתפקידי, היו כ-10 פגיעות בנפש מסיבות שונות שקשורות לעצים", היא אומרת. "זה אולי 'רק' מקרה אחד כל שנתיים, אבל חייבים למנוע גם את המוות המיותר האחד הזה".