יערות הזעירים שמתפקדים כמעין "מזגנים" טבעיים. קרדיט: הראל עציון
אין בכך ספק: ערים מאופיינות בטמפרטורות גבוהות יותר מאזורי הספר הסובבים אותן. ריבוי האספלט, כלי הרכב, מבני התעשייה והמזגנים הופכים את המרחב העירוני לחם משמעותית. בישראל, בשל אקלים חם וקרינה חזקה, מתעצמת תופעת אי החום העירוני, והטמפרטורות בערים הגדולות עשויות להיות גבוהות ב-3 עד 9 מעלות צלזיוס בהשוואה לסביבתן. על רקע מציאות זו, בעשורים האחרונים חדלו השטחים הירוקים להיות סיסמה והפכו ליעד תכנוני של ממש. אנשי ונשות תכנון, מדע וסביבה מחפשים דרכים חדשות להחזיר את הטבע אל לב העיר, לטובת הורדת הטמפרטורות, ההתמודדות עם משבר האקלים ושיפור בריאות הציבור. כעת, מחקר ישראלי חדש מציע כיוון מפתיע: להקים בלב הערים יערות זעירים, צפופים וממוקדים.
ההשראה למחקר מגיעה מיפן, שם פיתח הבוטנאי אקירה מיאווקי שיטה לייעור אינטנסיבי, המוכרת כיום כ"שיטת מיאווקי" (Miyawaki Method). ביפן נועדה השיטה במקורה לשיקום מהיר של מערכות אקולוגיות באזורים שנפגעו מאסונות טבע, כמו צונאמי ורעידות אדמה. עם השנים, התפתחה הגישה לכלי יעיל להאצת התבססותם של יערות מקומיים בקצב גבוה במיוחד, ולחיזוק המגוון הביולוגי. בישראל, לעומת זאת, כחלק מהמחקר, מקבלת השיטה פרשנות מקומית: כלי להתמודדות עם טמפרטורות קיצון, עומסי חום ושיטפונות בערים הגדולות. החוקרים מציעים להקים ברחבי הערים יערות זעירים בשטח של כ-20 מ"ר בלבד, המקביל בגודלו לשני מקומות חניה קטנים.
שיטת מיאווקי בישראל: יצירת מיקרו-אקלים באמצעות יערות זעירים וצפופים
המחקר החדש נערך על ידי ד"ר יקיר פרייזלר והסטודנטית שירה זוהר ממכון וולקני, בשיתוף אוניברסיטת תל אביב וקרן קימת לישראל שתרמה את העצים, במטרה לבחון את התאמת הקונספט של יער זעיר לתנאים המקומיים. במסגרת הניסוי הוקמו מספר חלקות זהות בגודלן, שבהן ניטעו יערות זעירים מסוג זה ברמות צפיפות שונות, במטרה להשוות את השפעת הצפיפות: החל מכ-40 עצים בחלקה ועד כ-80 עצים בצפיפות קיצונית במיוחד. נקודת המוצא של החוקרים הייתה שדווקא הצפיפות הגבוהה היא המאפשרת יצירת מיקרו-אקלים שמגן על העצים מפני הקרינה החזקה בישראל, שומר על לחות הקרקע, מעודד צמיחה מהירה יותר ואף מצמצם את הצורך בתחזוקה שוטפת. "הבנו שיש פה צורך לנסות ולחשוב באופן יצירתי כיצד ניתן למקסם את היערות הזעירים האלה בתאי שטח קטנים", מסביר פרייזלר, ומוסיף: "יש בערים הרבה אזורים מוזנחים או לא מטופלים, ואפשר להשתמש בהם לצורך הקמת יערות".
היערות הזעירים שנבחנים במחקר מתפקדים, למעשה, כמעין "מזגנים" טבעיים. הם מקררים את סביבתם הקרובה, מפחיתים עומסי חום ומשפרים את תנאי החיים במרחב העירוני – לעיתים ברדיוס מצומצם, אך כזה שיש לו השפעה ממשית על הרחוב כולו. השפעה זו נובעת לא רק מנוכחותם הפיזית של העצים, אלא גם מהתהליכים הביו-פיזיים שהם מפעילים. "מעבר לעובדה שהעצים הרבים משמשים כמעין אלמנט הצללה, בתהליך הגדילה שלהם מתרחשת הסעה של מים מהקרקע דרך העץ אל האטמוספרה. זה יוצר קירור עקיף של הסביבה, שקשה מאוד למדוד", מציין פרייזלר.
חלקת מיני יער. צילום: ד"ר יקיר פרייזלר
יערות זעירים ככלי למניעת הצפות וספיגת מי גשמים במרחב העירוני
היער הזעיר אינו משמש רק פתרון להצללה ולהפחתת עומסי חום, אלא גם ככלי יעיל להתמודדות עם הצפות – תופעה שהפכה שכיחה יותר בעשורים האחרונים. הקרקע המטופלת, העשירה בחומר אורגני, והצמחייה הצפופה מסוגלות לספוח כמויות גדולות של מים, להאט את זרימתם ולהפחית סחף ונזקי נגר (נזקים הנגרמים עקב מי הגשמים שזורמים על פני הקרקע). כך משתלבים היערות הזעירים בגישת "עיר הספוג", המיושמת כיום בערים רבות בעולם, וששואפת להפוך את המרחב העירוני מאזור "דוחה מים" למערכת גמישה וסופגת, המסוגלת להתמודד טוב יותר עם אירועי אקלים קיצוניים.
פרייזלר מסביר כי "צריך להבין שהחלקות האלה כוללות כמות גדולה של חומר אורגני בקרקע, וכאשר מתכננים אותן בצורה חכמה בתוך הערים, הן יכולות לשמש ככלי יעיל לספיגת מים גם באירועי הצפות". את הדברים אפשר לראות באופן ברור גם בתוצאות הניסוי: "בניסוי שאנחנו מבצעים ראינו באופן מפורש שבחלקות שעברו טיפול אינטנסיבי לא נוצרו מים עומדים, בעוד שבחלקות סמוכות שלא טופלו כלל נוצרה ממש שלולית עומדת".
ממצאים נוספים שעלו מן הניסוי מצביעים על כך שבחלקות המטופלות קצב הצמיחה של העצים גבוה משמעותית, עד פי שניים וחצי מזה שנמדד בחלקות שלא עברו טיפול. עם זאת, פרייזלר מדגיש כי המחקר עדיין מצוי בעיצומו, ושמוקדם להסיק מסקנות חד-משמעיות. לדבריו, נדרש מערך רחב יותר של מחקרים משלימים, לאורך זמן ובתנאים שונים, כדי לבסס את הממצאים ולהבין לעומק את הפוטנציאל של היערות הזעירים במרחב העירוני.
הניסוי מתקיים בימים אלה בשטח מכון וולקני, אך כבר כעת הוא מעורר עניין גובר: ערים כמו באר שבע ורמת גן פנו לחוקרים בבקשה לבחון הקמת יערות זעירים בתחומן. "אנחנו עדיין בשלב שבו צריך להבין איפה נכון למקם אותם, ואיך להתאים את הפתרון לבעיות המקומיות", אומר פרייזלר, "אבל אם נעשה את זה בצורה מושכלת, יערות זעירים יכולים להפוך לכלי תכנוני משמעותי – כזה שמאפשר ליצור איים ירוקים קטנים וצפופים גם באזורים שבהם זה כמעט לא היה אפשרי, לסייע בניהול נגר ולהגדיל את המגוון הביולוגי. זה דורש הרבה ידע ותכנון, אבל הפוטנציאל כאן הוא אמיתי".
"במידה והשיטה [של נטיעת יערות זעירים] תוכיח את עצמה, היא תסייע בנטיעות של יערות עירוניים, במיוחד בערים שבהן השטח לנטיעה מצומצם", אומר חגי יבלוביץ', מנהל מדור זרעים ומשתלות באגף הייעור, קק"ל. "זוהי דוגמה לניסוי אחד מתוך ניסויים ושיתופי פעולה רבים שקק"ל מבצעת בתחום היער על מנת לקדם ולשפר את הייעור בישראל".
