לצערנו, כתבות רבות שמתפרסמות הן קודרות, מנבאות רעות, מדכאות ושליליות. אז על מנת לגוון מעט, הנה שני מחקרים שמצביעים על ירידות מחממות לב ברמות של מספר נרחב של מזהמים ברחבי אירופה.
במחקר הראשון נמדדו ריכוזי חנקות וזרחן ב-88 אגני ניקוז ברחבי אירופה. חנקות וזרחן משמשים כדשנים בחקלאות ומצויים ברמות גבוהות בביוב. זיהומי ביוב או דשנים גורמים להפרת האיזון האקולוגי במקווי מים ואף בים. אף על פי שחומרים אלה חיוניים לחיים וגורמים לשגשוג של יצורים חיים, נוכחותם היא לא תמיד דבר חיובי. כמו שכתבנו בכתבה קודמת על שינוי בזרמי הים החופיים, כאשר יש עודף חומרי מזון כמו חנקות וזרחן באזורים שאינם רגילים לרמות גבוהות כאלו, המערכת הטבעית בדרך כלל לא יכולה לנצל עודף זה בקצב גבוה. פלנקטון או אצות חד-תאיות יכולים לגדול מהר בזכות עודף כזה בחומרי מזון, אבל אין מספיק יצורים שיאכלו אותם. התוצאה היא שהפלנקטון או האצות מחסלים את החמצן במקווי המים והחיידקים שגדלים עליהם מחסלים את החמצן שם, עובדה שפוגעת ביצורים רבים אחרים.
המחקר הראה שבשנים 1985-2011, ירד הסיכון מזיהומי הזרחן והחנקן במקורות המים של אירופה בעשרות אחוזים. הדבר מוכיח שרגולציה וצמצום זיהומי הדשנים והביוב משפרים את מצב המערכות האקולוגיות באירופה. עם זאת, יש עדיין מה לשפר, משום שהרמות הממוצעות של זרחן וחנקן עדיין גבוהות מהמצב הטבעי במקומות רבים.
המחקר השני מדד רמות מתכות כבדות וחנקות בטחב ב-6,800 אתרים באירופה. טחב הוכח בעשורים האחרונים ככלי טוב ואמין למדידת ריכוזי מזהמים באוויר, שמקורם בפליטות של כלי רכב, תחנות כוח ומפעלים. משנת 1990 ועד 2010, ריכוזי רוב המתכות הכבדות ירדו בעשרות אחוזים. שוב, גם כאן תהליך זה הוא תוצאה של רגולציה אפקטיבית. במדינות פחות מתקדמות מבחינה סביבתית, בעיקר בדרום מזרח אירופה, נרשמו ריכוזי מתכות כבדות גבוהים יותר. ריכוזי החנקן באוויר כיום נשארים גבוהים גם במרכז אירופה, זאת למרות המודעות הגבוה לסביבה שם.
לקריאת מחקר הזרחן והחנקות לחצו כאן.
לקריאת מחקר המתכות הכבדות לחצו כאן.
