אלו מאיתנו שמתגוררים בחיפה או מבקרים בה לעיתים, מכירים היטב את סמלה הבלתי-רשמי של העיר: חזירי הבר. בראשית היכרותי עם חיפה, מפגש עם חזיר בר היה פסגת שאיפותיי, ולא הייתה מאושרת ממני כשערב אחד פגשתי בלהקת חזירים שהתהלכו וחיפשו מזון בין הפחים. בפעם אחרת, בדרכי ברחוב בשעת לילה, חוויתי דווקא אימה רגעית, כשחזיר ענק הופיע לפניי ללא אזהרה מוקדמת והישיר מבט אל תוך עיניי.

על אף תחושת הפחד שגודלו של החזיר עלול לעורר בעוברי אורח, ככלל, חזירים הם לא תוקפניים כלפי בני אדם (למעט מקרים נדירים שבהם הם חשים מאוימים). עבור החקלאות בישראל, לעומת זאת, החזירים הם גורם מזיק משמעותי, ולכן הם ניצודים כיום בישראל ובעולם. עם זאת, על אף הציד הנרחב, אוכלוסיית החזירים בישראל רק הולכת וגדלה מדי שנה. במחקר ישראלי שהוצג בשבוע שעבר בוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה נמצא הסבר אפשרי לסתירה הזו – וממצאיו מראים כיצד הציד עלול אף להגדיל את כמות החזירים.

שגשוגם של חזירי הבר נובע מזמינות של מזון, מים ומחסה. "באופן טבעי, הקרקע בישראל הייתה קשה ויבשה רוב השנה, והחזירים לא יכלו לנבור בה כדי להשיג אוכל – אך מאז קום המדינה, בגלל התרחבות גידולי החקלאות באזורים שלא הוקדשו לכך בעבר, הקרקע לחה לאורך השנה כולה", אומר ד"ר אחיעד דוידסון מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה, שערך את המחקר, בהנחיית פרופ' אורי שיינס ופרופ' דן מלקינסון. "בנוסף, יש לחזירים גישה לאוכל גם בערים, והתרחבות אזורי החורש הצפוף מספקת להם מחסה טבעי. מעבר לכך, גם הטורפים שהיו מדללים בעבר את אוכלוסיית החזירים – נמרים, צ'יטות ואריות – נכחדו". המחקר החדש מומן בעיקרו על ידי רמת הנדיב, שגם סייעה באספקת הציוד; סקירת הספרות עבורו נעשתה בהוצאתה וחלק ממנו בוצע בשטחה.

פגיעתם של החזירים בחקלאות נובעת מכך שהם נוהגים לאכול ולרמוס גידולי שדה, לאכול פירות מעצים תוך שבירת ענפיהם, וכן לנבור בקרקע במטעים ובכרמים. חזיר הבר הוא בעל חיים מוגן בישראל, ואסור לצוד אותו ללא אישור מיוחד – אך בניסיון למזער את הנזקים לחקלאות, רשות הטבע והגנים מחלקת היתרים לציד חזירים הן לפקחים מטעמה והן לציידים מן השורה. בחוף הכרמל, לדוגמה, ניצודים מעל 1,000 חזירים מדי שנה.

בגרות מינית מוקדמת בצל הרובים

דוידסון, שעוסק במחקר וייעוץ אקולוגי בתחום חזירי הבר ובמיזמים של מדע אזרחי וחינוך סביבתי, מסביר שציד נרחב של חזירי בר לצד אוכלוסייה שהולכת וגדלה הוא לא תופעה ייחודית לישראל. "בצרפת, לדוגמה, צדו ב-1988 כ-100 אלף חזירי בר בשנה – וכיום המספר כבר עומד על 800 אלף בשנה", הוא אומר. במחקר צרפתי שבחן את התופעה נאספו במשך כעשרים שנה נתונים שמשווים בין חזירי בר שנמצאים תחת לחץ ציד – כלומר, שחיים בסביבה שבה ציד חזירים מתבצע לעיתים קרובות  – לבין חזירים שלא נתונים תחת לחץ ציד. "החוקרים הצרפתים מצאו שאצל נקבות שחשופות ללחץ ציד גבוה גיל הבגרות המינית יורד – ובמקום שהן יגיעו לפוריות לקראת גיל שלוש, זה קורה כבר בגיל שנה", מספר דוידסון.

דוידסון ראה בממצאים אלו הסבר אפשרי לסתירה שקיימת לכאורה בין הציד האינטנסיבי לבין הגידול באוכלוסיית החזירים. ברגע שהן מגיעות לבגרות מינית, חזירות מסוגלות להמליט פעם-פעמיים בשנה, וכל המלטה כוללת 6-4 גורים בממוצע – אם כי המספר יכול להגיע גם ל-12 גורים. "אם גיל הבגרות המינית יורד, החזירות מתחילות להתייחם מוקדם יותר וגם ההריונות שלהן מוקדמים יותר – וכך האוכלוסייה יכולה לגדול בקצב גבוה מאוד", אומר דוידסון. הוא החליט לבחון במחקר משלו את מה שעומד מאחורי ממצאיו של המחקר הצרפתי – ולחפש את הסיבה לירידה בגיל הבגרות המינית של החזירות.

פרוגסטרון, קורטיזול וחששנות

החוקרים השוו בין חזירות שהיו נתונות תחת לחץ ציד גבוה, לבין כאלה שהסתובבו באזורים שבהם לחץ הציד היה נמוך. כדי לבדוק איך לחץ הציד משפיע על החזירות, דוידסון בחן אצל החזירות 3 גורמים. השניים הראשונים היו הורמונליים: רמת הפרוגסטרון (הורמון רבייה) ורמת הקורטיזול (הורמון סטרס), ששניהם הופקו מפרוותן של החזירות. השלישי היה התנהגות של חששנות (שמעידה על תחושה של סטרס) – מקרים שבהם החזירות עוצרות את פעילותן ומרימות את הראש, קופאות או סורקות את השטח ליותר מכמה שניות, למשל, ושתועדו באמצעות מצלמות שהחוקרים הציבו. המחקר נערך באזור שמשתרע מחיפה ונשר, דרך חוף הכרמל ועד לפרדס חנה.

במחקר נמצא שאצל חזירות שהיו נתונות תחת לחץ ציד גבוה, רמות הפרוגסטרון היו גבוהות יותר באופן מובהק. לדברי דוידסון, הדבר תואם את הירידה בגיל הבגרות המינית שנצפתה אצל החזירות באירופה, שכן הפרוגסטרון הוא ההורמון שאחראי על בגרות מינית, ייחום והיריון.

ממצאי רמות הקורטיזול לא היו מובהקים, אך המעקב באמצעות המצלמות הראה באופן מובהק שהתנהגות של חששנות רווחת יותר אצל חזירות באזורים עם לחץ ציד גבוה מאשר אצל חזירות שחיות בשמורות טבע, שם לא מתקיים ציד.

תוצאות המחקר מעידות על קשר מעניין בין הסטרס בקרב החזירות לבין הירידה בגיל הבגרות המינית. בדרך כלל נהוג לראות בסטרס גורם שפוגע ברבייה בקרב בעלי חיים (כולל האדם), אך דוידסון מספר שיש גם ממצאים הפוכים. "במחקר קנדי מ-2015 עלה שגם בקרב זאבות, קיים קשר בין לחץ ציד לרמת פרוגסטרון גבוהה יותר – כלומר, שהסטרס עשוי לתרום לרבייה", אומר דוידסון. "גם בקרב חזירים מבויתים, שמשתייכים למעשה לאותו המין כמו חזירי הבר, ידוע שסטרס מתון ומתמשך גורם לעלייה בהורמוני הרבייה. נראה שכאן אנחנו רואים תופעה דומה בקרב חזירות הבר".

לדברי דוידסון, מלבד הסטרס, קיימת אפשרות נוספת לכך שנרשמת עלייה בפרוגסטרון אצל החזירות שחיות באזורי הציד. "במחקר אחר שערכתי, מצאתי שבאזורים עם לחץ ציד גבוה, החזירים הזכרים הצעירים נוטים יותר להישאר עם עדרי הנקבות, במקום שהזכרים הבוגרים יגרשו אותם בסתיו", הוא אומר. בקרב חזירים מבויתים, פרומונים ברוק של הזכרים גורמים לנקבות שנמצאות בנוכחותן להיות פוריות מוקדם יותר – תופעה שמכונה "אפקט חזיר הבר" (Boar effect). תופעה זו משמשת חקלאים שמעוניינים להקדים את גיל הפוריות של חזירות. "התופעה טרם נחקרה בחזירי בר, אך אין זה מופרך לשער כי גם אצלם, הפרומונים ברוק של הזכרים הצעירים גורם להקדמת גיל הבגרות המינית של הנקבות", אומר דוידסון.

ציד הוא לא פתרון יעיל

לדברי דוידסון, תוצאות המחקר שלו, וכן מחקרים אחרים מהעולם, מעידים שציד לא משיג את המטרה של צמצום האוכלוסייה והגנה על השדות החקלאיים – ואף מוביל לתוצאה ההפוכה. "האוכלוסייה רק הולכת וגדלה," הוא מסביר. "כדי להקטין אותה, היה צריך לצוד כ-90-80 אחוז מהחזירים – מה שלא ריאלי מבחינת המשאבים שנדרשים לכך".

אם כך, מה כן אפשר לעשות כדי לצמצם את גודלה של אוכלוסיית החזירים? לדברי דוידסון, פתרונות יעילים ישאפו לצמצם את הגורמים שמקלים על חיי החזירים. "קודם כל, יש לצמצם את גישת החזירים למקורות מזון בערים ובשטחים חקלאיים: אפשר לעשות זאת בעזרת גידור או צמחים קוצניים", הוא אומר. בנוסף, חשוב להקפיד שלא להשאיר מזון או שאריות מזון בחוץ בישובים השונים. "מעבר לכך, כדאי להחליף באזורי המחיה של החזירים דשא וצמחים שדורשים השקיה בצמחי בר שיכולים לשרוד בקיץ גם בלעדיה: אם האדמה לא תהיה לחה, החזירים לא ינברו בה, תהיה להם פחות גישה למזון – והאוכלוסייה שלהם תלך ותקטן".

דוידסון מדגיש שלא מדובר בפתרון פשוט, שכן יש להחיל אותו באופן נרחב בכל אזורי המחיה של החזירים. לצורך כך יש להסביר לציבור בנושא, וכן לייצר שיתוף פעולה בין רשויות שונות – עיריות, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות ומועצות אזוריות – כדי למצוא פתרונות. בנוסף, לדבריו, הכרחי להמשיך ולבצע מחקרים בנושא. "לרשויות ישנה נטייה לרצות למצוא פתרונות מיידים, אך כל פעולה לפתרון הבעיה חייבת להיות מלווה במחקר – כדי שנדע האם היא באמת עוזרת", הוא מסכם.