לא צפרדע ולא קרפדה: חפרית מצויה. צילום באדיבות פרופ' שריג גפני
לא מדובר בצפרדע, וגם לא בקרפדה. בעבר היא נקראה חפרית עין החתול בשל אישון העין המאונך שלה, ואילו כיום היא קרויה חפרית מצויה, למרות היותה בסכנת הכחדה חמורה. עם זאת השם חפרית דווקא הולם היטב את הדו-חי המסקרן הזה; רוב הסיכויים שלא פגשתם בבעל החיים הזה מעולם כיוון שהוא פעיל רק בלילות גשומים וברוב ימות השנה הוא מתחפר עמוק מתחת לפני הקרקע. שוחחנו עם פרופ' שריג גפני, בעבר ראש התוכנית למוסמך מדעי במדעי הים במרכז האקדמי רופין, על החיה שמטילה אלפי ביצים בשנה אבל עומדת בפני סכנת הכחדה חמורה, בין היתר בשל משבר האקלים.
איפה אפשר למצוא בארץ את החפרית המצויה?
"התפוצה של החפריות בעולם היא די נרחבת – מהקווקז בצפון ועד ישראל בדרום. ישראל נחשבת לקצה הגבול הדרומי של החפריות. בישראל המין נפוץ משמורת בריכת רוברטס, דרומית לאשדוד – שזה בעצם האתר הכי דרומי בעולם כיום שיש בו חפריות – ומשם צפונית לעוד מספר נקודות כמו מישור החוף, השומרון ועד הגליל התחתון והעליון ורמת הגולן. התפוצה נחשבת רחבה אבל בישראל החפריות עדיין נחשבות מין נדיר והן מופיעות באוכלוסיות בודדות. בסך הכול, ב-44 שנות מחקר, החזקתי בידיים בסדר גודל של בערך 150 חפריות, מה שאומר שהן די נחבאות אל הכלים".
איפה הן מסתתרות?
"רוב השנה החפרית מתחפרת מתחת לפני הקרקע, לעיתים בעומק רב של מטר ויותר. היא יוצאת החוצה רק בלילות גשומים, אבל רק כשהוא [הגשם] לא חזק מדי. המשמעות היא שהחפריות בישראל שוהות במחילות בקרקע כ-345 ימים בשנה ויוצאות בממוצע רק 20 לילות בשנה. באותם הלילות הן שוהות רק בבריכות חורף, שם הן ניזונות ומתרבות. הן אוכלות בעיקר חלזונות שדה וחסרי חוליות אחרים שנמצאים מתחת לאבנים כמו נמלים, חיפושיות ותולעים. במחילה הן לא אוכלות ולא זזות".
איך החלטת שאתה רוצה לחקור דווקא את החפרית המצויה?
"זה היה קצת מקרי. בתואר הראשון בביולוגיה עשיתי פרויקט (עם פרופ' אלי גפן, שהיה אז גם סטודנט) על טריטונים בבריכות אפקה, איפה שחוצים היום נתיבי איילון. באחד הלילות, מתחת לאבן גדולה, מצאתי פרט של דו-חי ממין שלא הכרתי. גיליתי שקוראים לו חפרית, התחלתי לשאול עליו והתברר שלא יודעים עליו כמעט כלום. התלבטתי בתואר השני בבחירת נושא המחקר בין זאבים לחפריות והלכתי על המין הפחות מוכר. הנחתי שכל מה שאני אמצא יהיה חדש".
"באמת היו הפתעות לא קטנות. כך, למשל, גיליתי את מערכות היחסים שהן מנהלות עם המחילות שלהן. עקבתי אחריהן בלילות וראיתי שכשמתחיל לרדת גשם הן יוצאות מהמחילה לכיוון השלולית. בסוף הלילה הן חוזרות לאותה המחילה. כעבור שבוע-שבועיים שוב יורד גשם, והמסלול כמעט זהה, הלוך וחזור. בסוף עונת הגשמים – אז בריכת החורף מתייבשת – הן הולכות להתחפר במחילה אחרת, בדרך כלל עמוקה יותר".
"החפרית נצפתה לראשונה בישראל לפני למעלה ממאה שנה בשלולית חורף באזור הצ'ק פוסט בחיפה". פרופ' שריג גפני. צילום באדיבות המצולם
מה מצב החפריות בארץ?
"בעולם החפרית מוגדרת כמין 'least concern' (מין שאינו עומד בפני הכחדה). לדעתי זו הגדרה מקלה מאוד כי אנשים לא אספו מספיק נתונים עליה. בישראל קבעתי בעבר, על סמך סקרים שנערכו במשך שנים רבות, שזה מין שנתון בסכנת הכחדה חמורה. יש התמעטות מהירה של אוכלוסיות ורואים כל הזמן בתי גידול שמתמעטים. הסיבה העיקרית היא הצמצום המשמעותי של בריכות החורף".
בריכות חורף בישראל הן מבתי הגידול המאוימים ביותר. הפגיעה החמורה ביותר בבריכות החורף היא כתוצאה מהרס פיזי בעקבות הסבת שטחים לבנייה, לסלילת כבישים או לחקלאות. "עד לפני כמה שנים הייתה בריכת בזלת יפהפייה בכניסה למושב דלתון עם בית גידול נהדר שתמיד היה מאוכלס בחפריות", אומר גפני. "רשות הטבע והגנים נלחמה אבל מה שנשאר כיום זו בריכה קטנטנה מוקפת בגדר, ללא חפריות. וזה ממש לא המקרה היחיד. גם ברמת הגולן יש לא מעט בריכות שנעלמות כתוצאה מחקלאות ונטיעה של כרמים ומטעים".
נשמע שהחפריות משלמות מחיר כבד.
"הנה עוד סיפור עצוב שממחיש את התהליך. החפרית נצפתה לראשונה בישראל לפני למעלה ממאה שנה בשלולית חורף באזור הצ'ק פוסט בחיפה. השלולית הזו הייתה קיימת עד לפני מספר שנים, עד שנבנה שם מרכז מסחרי. רגע לפני, בשנת 2013 נערך מבצע הצלה של חפריות מהבריכה שנותרה שם ומאז כמובן נעלמה".
התמעטות הבריכות מצטרפת לשורת האתגרים העומדים בפני החפריות שאמורות להתרבות. גפני מציין כי גודל ממוצע של הטלה של חפרית עומד על 9,500 ביצים ויש גם יותר. "ספרתי פעם למעלה מ- 19,000 ביצים להטלה אחת. אבל זה ממש לא אומר שבסוף התהליך משהו ישרוד. רוב הביצים בוקעות אבל לאחר מכן בשלב הראשנים יש ירידה גדולה מאוד בכמות, בעיקר בשל טריפה ובשל התייבשות מוקדמת מדי של הבריכה. פעם אחת ראיתי בריכה מלאה בראשנים של חפריות. במקביל, בכל רגע נתון היו כ-20 נחשי מים שפשוט זללו אותן. יש גם אנפיות ואנפות ומלא טורפים אחרים. גם מי שהצליח לעבור את השלב הזה ולהגיע למה שנקרא "שלב הגלגול" צריך מייד להתרחק מהבריכה ולמצוא מקום להתחפר עד עונת הגשמים הבאה, אז הוא יוכל לצאת ולחפש מזון. לא כולם שורדים, וזה עוד לפני שדיברנו על חומרי הדברה שהורגים את החפריות באופן ישיר או דרך החיידקים שהן אוכלות".
מה התפקיד של החפרית המצויה במערכת האקולוגית?
"קשה להצביע על תועלת ספציפית מובהקת לאדם שיש לחפרית במערכת האקולוגית. עם זאת, החשיבות שלה טמונה בעצם העובדה שהיא מין טורף שמהווה חלק ממארג המזון ואוכל ונאכל כמו כל מין אחר. התפיסה ביחס לתפקידים השונים של המינים שמרכיבים את המגוון הביולוגי לעיתים מוטעית. המגוון הביולוגי בנוי כמו אריג, ככל שפוגעים בו יותר ויותר בסוף הוא עלול להתמוטט. זאת בשונה משרשרת שאם חולייה אחת נהרסת, אז כל השרשרת נקרעת. אריג רק קצת נהרס ונחלש, ולא רואים את התוצאה מייד. גם אנחנו בני האדם תלויים ביציבות של המארגים האלה; ככל שהם נכחדים, כך היציבות הכללית מתערערת".
איך משבר האקלים משפיע על החפריות?
"כדי להתקיים לאורך זמן החפריות צריכות שני דברים: האחד לילות של גשם והאחר שהגשם לא יהיה חזק מדי. שתי תוצאות של שינוי האקלים עושות בדיוק את ההפך – ימי הגשם מתמעטים והעוצמה שלו מתחזקת. התוצאה היא חד משמעית. בשנת 1945 כשבדקו את תפוצת המין בישראל גבול התפוצה הדרומי היה באזור דיר אל-בלח ברצועת עזה. כשעשיתי את המאסטר שלי ב-1986 הוא היה בדרום אשקלון, ועכשיו הוא כבר נמצא ליד אשדוד. יש תזוזה עקבית של גבול התפוצה העולמי צפונה. כלומר, המקומות שבהם אפשר למצוא את החפריות הולכים ומתמעטים".
