טורף העל המדהים ביותר שהתרוצץ אי פעם בכדור הארץ הוא בלי ספק האדם. כושר ההמצאה, הערמומיות וההסתגלות שלנו משאירים את כל שאר הטורפים לאכול אבק. בני האדם צדים, דגים, מדללים אוכלוסיות של בעלי חיים שמטרידים אותם, מדבירים ועוד, ובכך מביאים להכחדת מינים רבים.
האדם שונה משאר הטורפים בשלל תכונות – אין לו שיניים או ציפורניים חדות, הראייה שלו ממוצעת, השמיעה גרועה וחוש הריח גרוע עוד יותר. אנו מפצים על החסרונות האלה באמצעות המוח האנושי: היכולת לייצר כלים כמו סכין וחנית ייתרה את השימוש בשרירים חזקים, בציפורניים ובשיניים חדות. כלי ציד כמו חץ וקשת, רובה וחכה מונעים את הסכנה שבקרב פנים אל פנים עם הטרף. מלכודות ורשתות דיג מאפשרות לצוד בלי להיות נוכחים במקום הציד ומשחררים אותנו לבצע משימות אחרות. הסימביוזה שלנו עם חיות מבויתות אפשרה לנו לרוץ מהר כמו סוס, ולהריח ולשמוע היטב כמו כלב.
ההתפשטות אל כל קצוות הגלובוס אפשרה לאדם להשיג לעצמו טרף באינספור נישות אקולוגיות, שברבות מהן יש בעלי חיים שאינם חוששים מפניו. אמנם המעבר לחקלאות גרם לכך שרוב התזונה האנושית כבר לא התבססה על טרף, אך מכיוון שהאוכלוסייה גדלה במהירות בני האדם המשיכו לצוד גם כשכמות הטרף ירדה. בטבע מספרם של טורפים אחרים יורד עם הירידה בכמות הטרף שהם יכולים להשיג.
מחקר חדש התמקד בטרף של יונקים יבשתיים ובדגים וכלל כ-2,200 יחסי טריפה (יחסי טורף-נטרף), שמתוכם חצי של האדם. תוצאות המחקר הראו שלמרות שבני האדם מסתמכים על חקלאות כמקור המזון העיקרי שלהם, הם עדיין צדים פי 14 יותר חיות ודגים בוגרים ומתרבים (חיות ודגים גדולים עם הרבה בשר) מאשר כל שאר הטורפים יחד!
חלק הארי של שלל זה מקורו בדיג, ורוב הטורפים האחרים מתמקדים בחיות ובדגים צעירים או זקנים וחולים. לכן הנזק שלנו כפול – גם צדים הרבה יותר מכולם, וגם פוגעים בשכבות האוכלוסייה שבהן הושקעה האנרגיה הרבה ביותר ושיש לה הסיכוי הטוב ביותר להגדיל את מספר הפרטים באוכלוסייה. נוסף על כך, בני האדם צדים פי 9 יותר טורפים מאשר טורפים הורגים אלה את אלה.
הבעיה היא שטורפים אינם מותאמים אבולוציונית לקצב טריפה כזה: הם מתרבים בגיל מאוחר יחסית ובקצב אטי. התוצאה של הרג הטורפים הגדולים היא פיצוץ אוכלוסין של חיות צמחוניות שעלולות לכלות את הצמחייה וכך להזיק מאוד למערכת האקולוגית. תוצאה נוספת היא שטורפי העל המתמעטים אינם מדכאים את הטורפים הבינוניים, והעלייה במספרם מסכנת את הישרדותם של מינים קטנים.
מחקר זה יכול לעזור בניהול הדיג העולמי והציד היבשתי כדי למנוע קריסה של אוכלוסיות טרף והכחדות, תוך שהתוצרת שהאדם מקבל לא נפגעת. המסקנה שנובעת ממנו היא שיש לבחון מעבר לדפוסי ציד דומים לאלה של טורפים אחרים, למשל להתמקד בפרטים צעירים וכך להציל אוכלוסיות טרף בסיכון.
