אין כמו החוף של אילת: המים הצלולים, שוניות האלמוגים הייחודיות, ההרים האדומים שנישאים על קו האופק, האוויר נטול הלחות והאלרגיה האיומה שגורמת לכם לברוח חזרה למלון. כנראה שהמאפיין האחרון לא שייך לרשימת הזיכרונות שלכם מהביקור האחרון בעיר הדרומית – אבל ייתכן שבעתיד הקרוב תתקשו להתחמק מלחוות גם אותו.
בשנים האחרונות הטיילת באילת עוברת שיפוצים משמעותיים, ולפי תוכנית משרד האדריכלות "מייזליס כסיף" שאחראי על המיזם, לאתר יתווספו עצים מסוג ינבוט לבן (Prosopis alba), שיספקו תכשיט ירקרק לסביבה המדברית וצל נעים לנופשים במקום. נשמע כמו תוספת טובה, לא? אם כך, מדוע מאמר חדש שפורסם בכתב העת "יער" של קק"ל – קורא לעצור את נטיעת הינבוטים בישראל? ולמה נשלח לעיריית אילת ולמשרד האדריכלים מכתב שקורא למנוע את שתילתם, בחתימתם של מעל ל-70 מדענים ומדעניות?
אז מסתבר שלצד יתרונותיו של הינבוט הלבן, כמו צמיחה מהירה במיוחד באקלים המדברי וגודל מרשים שמספק צל נרחב – העץ הזה הוא בעל חסרונות רבים עבור בני האדם והסביבה: מדובר במין פולש, מלכלך, אלרגני ומט לנפול. אז איך קרה שעץ בעייתי כל כך התבסס בישראל ולמה במקרה של אילת מדובר על מצב בעייתי במיוחד?
מאוהב לאויב – סיפורו של הינבוט
עץ הינבוט, שמקורו ביבשת אמריקה, הגיע לישראל בתקופת המנדט בעזרתה האדיבה של מחלקת הייעור הבריטית. בתחילת דרכו בארץ, הינבוט קיבל רק שבחים, גם מפיו של אחד מחלוצי הבוטנאים במדינה, אהרון אהרנסון – וזאת, בשל צמיחתו המהירה בסביבה המדברית.
לאחר תקופת המנדט גורמים שונים המשיכו בנטיעתו הנרחבת; עד 2010, קק"ל שתלה 5,600 דונם של ינבוטים מאשקלון ודרומה, בעיקר לאורך כבישים ראשיים, שדרות, גינות ציבוריות וחורשות קטנות.
אך על אף הכוונות הטובות של השותלים – מהבריטים, דרך יערני קק"ל ועד מקימי יערות מאכל – הינבוט התגלה כגורם מזיק למדי: בתחילת שנות ה-2000, בדיקה של קק"ל הראתה שינבוטים ממינים שונים מתפשטים באופן נרחב ומופיעים בשטחים טבעיים שבהם הם לא נשתלו במקור – זאת אומרת, מהווים מינים פולשים בישראל. כמה שנים לאחר מכן, ב-2006 – קק"ל אסרה שתילת מיני עצי ינבוט, כשמהאיסור הוחרג מין אחד: הינבוט הלבן, שנחשב למין שמניב פירות מעטים ולכן לא מתפשט באופן נרחב כמו מינים אחרים.
אך מהר מאוד התברר שאין ינבוט טוב וינבוט רע – יש רק ינבוט, והוא עץ שמגדל לנו בעיות. "אחרי שהתחילו לנטוע בישראל רק ינבוט לבן, הסתבר שבדור השני של העצים האלה גדלו גם ינבוטי מסקיטו (Prosopis juliflora) – המין שמתפשט מהר", מספרת ד"ר ניצן שגב ממו"פ מדבר וים המלח, אחת מכותבות המאמר החדש, שמובילה את המאבק נגד שתילת ינבוטים בישראל . "זה קרה מכיוון שהינבוטים הוכלאו באופן כזה שגרם לכך שאין להם מינים טהורים".
הפולש המצטיין
לדברי שגב, כל הגורמים ששתלו את הינבוט עשו זאת בגלל שהוא צומח מהר. "הבעיה היא שהעץ הזה צומח מהר מדי", היא מסבירה. "ינבוט המסקיטו מוגדר כעץ הפולש מספר 1 בעולם: הוא מתפשט במהירות וגם לא מאפשר לצמחייה אחרת לגדול מתחת לענפיו מכיוון שהוא משחרר חומרים רעילים לקרקע; כך, מהר מאוד הוא הופך להיות העץ היחיד באזור".
ויש סיבות נוספות לכך שעצי הינבוט קטפו את פרס הפולשים המצטיינים: לעצים אלה יש יכולת האבקה עצמית ועל כן הם מסוגלים להפיק פרי גם ללא האבקה זרה, ובמסגרת צמיחתם המהירה הם מייצרים פירות וזרעים רבים כבר בשנה השנייה או השלישית לחייהם. הפרי המתוק נאכל על ידי בעלי חיים וכך זרעיו מתפשטים.
בנוסף, מסתבר שגם למתיקות הזאת יש מחיר כבד: מפיציו של הינבוט, בעלי החיים השונים שניזונים מפרותיו – עלולים להיפגע. בקניה קהילות מקומיות תבעו את המדינה על שתילת העץ שפוגע בבעלי החיים שלהן; לדברי שגב, למשפט הן הביאו עז ששיניה נרקבו בשל צריכת הפירות המתוקים של הינבוט – וזאת כדי להוכיח עד כמה המצב בעייתי. זאת ועוד, צריכתם של עלי הינבוטים הרעילים היא מסוכנת במיוחד: היא עלולה לגרום לנזקים במערכת העצבים של בעלי החיים שאוכלים אותם.
כאמור, הינבוט הוא בעייתי גם עבורנו. "הינבוט אלרגני וגורם לבעיות של נזלת, אסתמה, קוצר נשימה וגירויים בעיניים ובעור", מעידה שגב. לדבריה, מתוצאותיו של מדגם קטן שבוצע לאחרונה במרפאה באילת התגלה שכ-70 אחוז מהחולים שדיווחו על אלרגיה – נמצאו כאלרגיים לינבוט.
בנוסף, מדובר בעץ שביר במיוחד ולכן מסוכן לסביבתו. במדד השבירות של משרד החקלאות הינבוט הלבן מקבל את הציון הגבוה והבעייתי 8.5 (מתוך 10). לדברי שגב, הענפים של הינבוט נשברים ברוח והשורשים שלו רדודים יחסית כך שהעץ עצמו נוטה ליפול. "לכן, כמעט כל הינבוטים הבוגרים גדלים באלכסון והגננים נדרשים לספק להם תמיכה כדי שלא יקרסו; התכונות הללו הופכות את הינבוטים לסכנה לציבור".
ויש גם אלמנט אסתטי בעייתי: הינבוטים מפרישים חומר צמיגי כהה שקשה לנקות אותו, ולכן הוא עלול להכתים קשות את המרחב שבו הוא נמצא; למשל, את הטיילת החדשה באילת, שמשאבים ומאמצים רבים כל כך מושקעים בהקמתה.
במקרה של אילת, הינבוט יוצר בעיה נוספת. "ים סוף עשיר באלמוגים בין היתר מכיוון שהמים שלו דלים בחומרי הזנה (נוטריינטים); אך עצים שגדלים קרוב לחוף עלולים לשחרר למים חומרים אורגניים מעין אלה – שיגרמו לפריחת אצות שתעכיר את המים הצלולים הללו, כך שאלמוגים לא יוכלו יותר לחיות בתוכם", מסבירה שגב. לדבריה, כשרוצים לייצר צל במיקומים רגישים, כמו לצד שוניות אלמוגים – קיימות חלופות רבות לעצים; למשל, סככות.
עשרות מדעניות ומדענים מתנגדים
בעשור האחרון המשיכו להתבסס והתרחבו מוקדים חדשים של ינבוטים בנגב, לאורך בקעת הירדן ובערבה. בנוסף, העץ עדיין נמכר במשתלות בארץ, והוא חביב על מקימי יערות מאכל בשל צמיחתו המהירה ויכולותו לספוח חנקן מן האטמוספרה.
במקביל, ההתנגדות לינבוט צברה תאוצה: מעל ל-70 מדענים ומדעניות הצטרפו לקריאה של שגב לעצור את המגמה ולא לנטוע עצי ינבוט בטיילת החדשה באילת.
"בנוסף לנזק הסביבתי, על הטעות שעושים היום ישלמו התושבים והמבקרים הרבים שפוקדים את אילת באביב מדי שנה – שהאלרגיות עלולות להפוך את החופשה שלהם לסיוט", היא מסבירה. "צריך לעצור את הנטיעה המתוכננת של הינבוטים – שמסוכנים לסביבה הטבעית ולבני האדם".
מעיריית אילת נמסר בתגובה:
"חופי אילת עוברים בימים אלה שדרוג רחב היקף החל משבילי גישה לאורך החופים, נגישות, הצללה, מערך הגנות מפני סערות, חיבור לשירותים ומקלחות, גינון ועוד. קדם לעבודות הליך תכנון ארוך וקפדני המלווה בחוות דעת מקצועיות בכל התחומים על מנת להבטיח רגישות לסביבה בכלל ולמפרץ אילת בפרט, כאחד מנכסי הטבע החשובים של העיר. לעניין עצי הינבוט נציין כפי שצוין בחוות הדעת המקצועית המפורטת והמנומקת שהועברה למדענים וגם לכם, כי מכתבם של המדענים היה מבוסס על נתון שגוי, שכן עץ הינבוט המוצע לשתילה אינו מהסוג הפולשני, כי אם ינבוט לבן שיש לו תרומה משמעותית וארוכת שנים לנוף בחופי אילת ואף כלול ברשימת הצמחייה הלא פולשנית, שאושרה על ידי מומחה למינים פולשים – ז׳אן מרק דופור.
בנוגע לנטיעות בקרבת הים, נציין כי בהתאם להיתר הבניה שבמסגרתו מבוצעות העבודות, נושאי התאורה והגינון יבוצעו בתיאום עם רט"ג. לא מיותר לציין, כי תכנון הנוף כחלק משדרוג החופים הוא בעל ערך נופי ביצירת הצללה שחיונית באקלים האילתי הקיצוני ומהווה חלק מהותי בנוף המקומי".
