בפאנל שהתקיים היום במסגרת הוועידה השנתית למדע וסביבה במרכז הבינתחומי הרצליה, נפגשו לראשונה מאז האסון האקולוגי בנחל אשלים כמה מהשחקנים הראשיים בפרשה – התעשייה, ארגוני הסביבה, המשרד להגנת הסביבה והאקדמיה. בדיון בהנחיית אביב לביא, שכותרתו הייתה "סביבה, תעסוקה וכלכלה באזור ים המלח", תפס האסון האקולוגי בנחל אשלים מקום מרכזי.
"אנחנו לוקחים אחריות על שיקום הוואדי"
מ"מ מנכ"ל כימיקלים לישראל (כי"ל), אשר גרינברג, טען בפאנל שמאז האסון האקולוגי בנחל אשלים עסוקים בחברה 24 שעות ביממה בטיפול באירוע. "זוהי הפעם הראשונה שבה אירוע כזה קורה לנו מאז ש'רותם אמפרט' החלה את פעילותה", הוא אמר, "עד כה התגאינו בהובלת המהפכה הסביבתית-תעשייתית בישראל, ונמשיך להשקיע מאמצים סביבתיים ואף נגביר אותם. אנחנו לוקחים על אחריותנו את שיקום הוואדי. אנחנו רוצים לחזור ולהתגאות במעשים שלנו, ולתרום לא רק לתל"ג ולייצור אלא גם בתחום הסביבתי. התקרית נמצאת כעת בחקירת המשרד להגנת הסביבה, ואנו עושים את המקסימום כדי שלא יקרה שוב – אם מדובר בסיקרי סיכונים או בהשגת האישורים המתאימים".
"כי"ל לא יקבלו שום הנחה"
שולי נזר, סמנכ"לית בכירה באשכול תעשיות במשרד להגנת הסביבה, הוסיפה כי מבחינת המשרד להגנת הסביבה, הנושא נמצא בחקירה ובטיפול. "יש חקירה פלילית שנפתחה, ובמקביל אנו פותחים בתחקיר של המשרד על ידי גורמים שלא היו מעורבים בקבלת ההחלטות, ותוצאות התחקיר יפורסמו לציבור," אמרה נזר. "אנחנו גורם מקצועי ובראש ובראשונה התפקיד שלנו הוא לשמור על רווחת ובריאות התושבים בישראל. הדבר שהכי קל לנו לעשות הוא להוציא מיד צו סגירה או הפסקת פעילות, אבל אני לא חושבת שמי הציבור בישראל חושב שלא צריכה להיות כאן תעשייה. התפקיד שלנו הוא לדאוג שתהיה תעשייה, אך שהציבור יהיה מוגן. אנו נעשה כל מה שאפשר כדי להבין מה בדיוק קרה במקרה אשלים, וכי"ל לא יקבלו שום הנחה".
נזר הוסיפה כי אחד הדברים העיקריים שמבדילים את ישראל משאר העולם היא התחושה שיש פער מאוד גדול בין מה שקורה בשטח לבין מה שהציבור חושב שקורה. "משלחת שלנו שהיתה בגרמניה לאחרונה חזרה עם מסקנה מאוד פשוטה: ההבדל העיקרי הוא ששם הגורם המרכזי שנמצא בקשר עם הציבור הוא המפעלים, ולא הרגולטור. כאן התחושה היא שאין מספיק שקיפות ואין תקשורת פתוחה; כשיש בעיה או תקלה, הציבור פונה אלינו ולא אל המפעלים. התעשייה בישראל משקיעה מאות מיליונים בשנה בזיהום האוויר לדוגמה, אבל הציבור לא מודע לזה".
"להביא תקווה לאזור"
ניר פפאי, סמנכ"ל שימור סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע, אמר בנושא שיקום ים המלח: "יש מודעות גדולה בציבור הישראלי לנושא ים המלח ולירידת המפלס. כולם רוצים להציל את ים המלח, אבל אף אחד לא אומר איך. צריך לשנות את השיח: במקום לקרוא למקום 'אזור אסון' ולהכריז עליו כנטוש צריך להתחיל להתייחס אליו כאזור הזדמנות, להשקיע בשיקום הירדן, התיירות ועוד – להביא תקווה לאזור".
"הציבור איבד אמון"
פרופ' עדי וולפסון ממכללת סמי שמעון טען שהבעיה המרכזית היא אדישות של החברה הישראלית לנושא הסביבתי. "האסון האקולוגי הכי גדול שקרה בישראל הוא מה שקרה לים המלח", הוא אמר, "יש פה רגולציה שעבדה – או לא עבדה – וציבור ששותק. נושא הסביבה אף פעם לא באמת במרכז בישראל, לא אצל התעשייה, לא בציבור ולא בממשלה. אני לא משוכנע בכלל שלדוגמה במקרה של אשלים, לפי מה שהוצג בפאנל, לאורך כל הדרך כולם באמת בדקו שעושים את כל מה שצריך. מתמקדים אצלנו בכיבוי שרפות במקום לדאוג שבאופן שוטף הנושאים האלה יטופלו. הציבור היום לא מאמין – לא לרגולטור ולא לתעשייה, בין היתר בגלל שאין מספיק שקיפות. יש במגזר התעשייתי יותר הבנה ויותר לקיחת אחריות, אך זה עדיין לא מספיק".
בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-דבר ראשון
