זה לא חדש שהפירות והירקות שאנחנו אוכלים מגיעים אלינו לאחר שעברו ריסוס בחומרים כימיים שונים. חומרי הדברה נמצאים בשימוש בגידולים חקלאיים כבר מתחילת המאה שעברה, והם חלק ממה שאיפשר את המעבר לחקלאות מתועשת בקנה מידה גדול. חומרים מסוימים שהיו בעבר בשימוש התגלו במהלך המאה ה-20 כבעלי השפעה מזיקה על האדם ועל הסביבה; חלקם נאסרו לשימוש בגידול מזון (כמו DDT, למשל, שהיה בשימוש נרחב בשנות החמישים, והתברר בהמשך שהוא גורם למחלות ומומים קשים) ואחרים נמצאים תחת פיקוח ומותרים לשימוש בכמויות שמוגדרות ככאלה שאינן גורמות לנזק לאדם.

גם לגבי החומרים שמותרים לשימוש קיימות עדיין מחלוקות: האיחוד האירופי, למשל, אוסר על שימוש בחומר אטרזין – קוטל עשבים שנמצא כמשבש את המערכת האנדוקרינית בבעלי חיים (לאחר שהתגלה שהוא מסוגל להפוך צפרדעים זכרים לנקבות), שהוא עלול לפגוע בפוריות הגבר, ובנוסף רעיל לבעלי החיים בים; אך בישראל ובארצות הברית השימוש בו עדיין מותר. מחקרים רבים בדקו גם את השפעותיהם האפשריות של חומרי הדברה על המערכות ההורמונליות שלנו, ומצאו שחלקם עלולים לגרום למחלות כמו פרקינסון וסרטן.

כשאנחנו מכניסים לסלט שלנו עגבנייה, מלפפון ושאר ירקות, אנחנו בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה שאף שהם רוססו בחומרים שונים ומשונים, הרי שהשימוש בחומרים אלה נעשה באופן בטיחותי ומפוקח, כזה שמבטיח שהם לא יגרמו לנו כל נזק בריאותי. לכן, אנחנו מעודדים את הילדים שלנו לאכול עוד פירות וירקות – אך האם אנחנו יודעים שכמות חומרי ההדברה ששימשו לגידולם אכן בטוחות עבור הילדים ולא יגרמו להם נזק?

מה עם הילדים?

״ילדים ותינוקות רגישים לחומרי הדברה הרבה יותר ממבוגרים", מסבירה ד״ר ונדי הייגר-ברנייס מביה״ס לבריאות הציבור באוניברסיטת בוסטון, שביקרה לאחרונה בישראל כאורחת של הקרן לבריאות  וסביבה. "ילדים הם קטנים יותר פיזית, ולכן באופן טבעי כאשר אדם בוגר ששוקל כ-80 קילו וילד קטן ששוקל כ-20 קילו אוכלים את אותו תפוח שיש בו ריכוז זהה של חומר הדברה, ההשפעה הבריאותית היא שונה. בנוסף, אצל ילדים המערכות והתאים עדיין נמצאים בהתפתחות, ומחקרים מראים שחומרי הדברה עלולים לפגוע בהתפתחות התקינה של התאים. לכן, ילדים גם חשופים לנזקים התפתחותיים – מה שלא קורה אצל מבוגרים״.

הבעיה לא נגמרת רק בסלט שאנחנו אוכלים. חומרי ההדברה מצויים גם במזון מעובד שאנחנו צורכים. בנוסף, חומרי ההדברה שמרוססים בשדה נספגים בקרקע ומחלחלים למי התהום וכך מגיעים אל מי השתייה שלנו, ובזמן גשמים ושטפונות הם גם זורמים אל הנחלים ואל הים שם הם נספגים בגופם של דגים ובעלי חיים מימיים שונים.

החשיפה לחומרים המסוכנים מתרחשת לא רק באמצעות אכילה ושתיה של מוצרי מזון שמכילים אותם, אלא גם דרך מערכת הנשימה ובמגע חיצוני – כאשר אנחנו נמצאים בסביבה שרוססה. גם במקרה הזה הילדים, שנמצאים יותר בחוץ, משחקים על הדשא ובפארקים – חשופים יותר לסכנה. כך, למשל, תינוקות שזוחלים על משטחים שרוססו עלולים להכניס לפה חפצים שבאו במגע עם חומרי הדברה. לכן, תינוקות נוטים להיחשף לחומרי הריסוס הרבה יותר ממבוגרים.

במחקר שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת Pediatrics ושהתבסס על ניתוח של 16 מחקרים, התגלה שילדים שנחשפים לקוטלי מזיקים בתוך הבית נמצאים בסיכון מוגבר משמעותית לחלות בסרטן מהסוגים לוקמיה ולימפומה. החוקרים מצאו שהסיכון ללוקמיה קיים גם בחשיפה לקוטלי עשבים. מחקרים אחרים מצאו קשר בין התפתחות הפרעות קשב וריכוז בילדים עקב חשיפה לחומרי הדברה, וכן פגיעה מסוימת במנת המשכל שלהם: ילדים בקליפורניה שרמות החשיפה שלהם לחומרי הדברה כעוברים היו גבוהות, היו בעלי מנת משכל ממוצעת נמוכה יותר בשבע נקודות בממוצע מאחרים.

חוק ההגנה על המזון

״ילדים בישראל זכאים להגנה זהה לזאת שקיימת במדינות מתקדמות אחרות בעולם״, אומרת ד״ר רות אסטרין, מנהלת הקרן לבריאות וסביבה. ״הערכת הסיכון שבחשיפה לשאריות חומרי הדברה מתבססת על משקל גוף וכמות הצריכה של ירקות ופירות שונים, לכן הערכת סיכון המתבססת על משקל של אדם בוגר אינה מגנה על ילדים. עלינו לפעול בהתאם לאוכלוסיות הרגישות ביותר. הדיאטה הישראלית, העשירה בירקות ופירות, מחזקת את הצורך הזה עוד יותר".

אסטרין מציינת שהנתונים הדרושים לשם קביעת רמות שאריות חומרי הדברה המגנות על ילדים בישראל לא קיימים כיום. "עדיין אין איסוף נתונים מסודר על הדיאטה של ילדים בישראל, שיכולים לשמש לחישובים של הרמה המומלצת של חומרי הדברה במזון לילדים" היא אומרת. "וצריך לזכור שהדיאטה של ילדים אינה תמיד מגוונת כמו זו של מבוגר, ושיש לכך השפעה ניכרת על הסיכון״.

במקרה הזה, אפשר לקחת דוגמה ממה שמתרחש בארה״ב, שם ציינו השנה 20 שנים לחוק ההגנה על איכות המזון (Food Quality Protection Act) – חוק שמסדיר בין היתר את נושא חומרי ההדברה ומקנה את הסמכות בנושא לסוכנות להגנת הסביבה (EPA). החוק הזה העניק בעצם הגנה מיוחדת לילדים מפני חומרי הדברה, זאת על ידי שימוש בנתונים שבדקו את הרגלי התזונה של ילדים ותינוקות והתחשבות בכך בעת קביעת המינון המותר של חומרי הדברה במוצרי המזון שהם צורכים.

במסגרת החוק האמריקאי מוסדרים לא רק כמות וריכוז חומרי ההדברה המותרים לשימוש כמו שנהוג בישראל, אלא גם נבדקת נוכחות החומר בצמח עצמו – מה שמשפיע כמובן על כמות החומר שעוברת אל האוכלים אותו. וחשוב לא פחות, בארה״ב מותאמות ההגבלות שנקבעות בחוק לאוכלוסייה בעלת סף הרגישות הגבוה ביותר – קרי ילדים ותינוקות: החוק מתיר כברירת מחדל שימוש רק ב-10 אחוז מריכוז חומרי ההדברה הנחשבים בטוחים למבוגרים. הרעיון הוא להעריך את הסיכונים לאוכלוסייה הרגישה ביותר, ולפיה לקבוע את רמת השימוש לכלל האוכלוסייה – זאת כדי לא להסתכן בפגיעה באוכלוסייה הרגישה.

״היתרון בשבילכם בישראל היא שאתם לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש כדי להטמיע חקיקה כזאת״, אומרת הייגר-ברנייס. ״יש חקיקה מוסדרת בתחום גם באיחוד האירופי וגם בארה״ב – אתם יכולים לקחת את הטוב מכל מקום. גם שיטות המחקר לקביעת בטיחות החומרים – כמו, למשל, לבדיקה האם כימיקל מסוים משפיע על המערכת האנדוקרינית – כבר קיימות ומוכנות להכנס לשימוש. המדע נמצא כיום צעד אחד לפני הרגולציה, ואין סיבה שלא להשתמש בידע המדעי העדכני ביותר על מנת לדאוג לבריאות האזרח והסביבה. בנוסף, אתם גם מדינה קטנה מספיק כדי לבדוק באופן שיטתי מה ילדים אוכלים, ובהתאם להבין את רמת החשיפה שלהם ולקבוע מהן הרמות המסוכנות של חומרי הדברה עבורם״.

ומה קורה בישראל?

״חומרי הדברה שמשמשים בישראל להגנת הצומח דורשים היום את אישורו של משרד החקלאות״, מסבירה שרית כספי-אורון, ראש תחום מים, כימיקלים ובריאות בארגון אדם טבע ודין. ״יחד עם זאת, המינהל לשירותים להגנת הצומח מבסס את ההחלטה האם לאשר חומרי הדברה לשימוש על המלצות של ועדה בין-משרדית, שמורכבת מנציגים ממשרד החקלאות, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הכלכלה ונציג הצרכנים. ועדה זו אמורה להכריע אם יש בחומר ההדברה סכנה לבני אדם או לסביבה".

״באדם טבע ודין פועלים בנושא הזה כבר מספר שנים,״ אומרת כספי-אורון. ״עמדת הארגון היא שיש לאמץ את הגישה בהתאם לחוק האמריקאי, ואף ניסינו לשלב את עקרונותיו במהלך הרוויזיה לחוק המזון שהייתה בשנה שעברה. לצערנו, משרד הבריאות לא הסכים לשינויים האלה וטען שהוא לוקח בחשבון את כלל האוכלוסייה בעת ביצוע הערכת סיכונים. בפועל, עדיין אין בידי משרד הבריאות נתונים אודות הדיאטה של ילדים בישראל, כך שהערכת הסיכונים שהם מבצעים אינה מתייחסת כלל לילדים – אלא למבוגר הממוצע, על בסיס נתונים שיווקיים של התוצרת הגולמית בישראל״.

אדם טבע ודין ניסחו הצעת חוק שביקשה להסדיר את השימוש בחומרי הדברה ולהפחית את הסיכונים מהשימוש בהם, זאת, בין היתר, על ידי קביעת מרחק מגן בין הריסוס בחקלאות לבין היישובים כדי להגן על בריאות התושבים, הפחתת השימוש בחומרי הדברה בתוך הערים (בפארקים וגינות), הקמת תכנית פעולה לאומית להפחתת השימוש בחומרי הדברה, השקעת משאבים בחינוך, הסברה וניהול בר-קיימא של משקים חקלאיים, הקמת מאגר מידע ארצי אודות השימוש בחומרי הדברה ועוד. כמו כן הם פועלים לשנות את הדרך שבה מאשרים חומרי הדברה וקובעים תקנים לשאריות במזון על מנת שתהיה התחשבות מיוחדת באוכלוסיות רגישות – ובמיוחד ילדים – בעת קבלת החלטות.

מה עושים בסופרמרקט?

"כולנו צריכים להיות מודעים יותר לגבי המזון שאנחנו צורכים ובעיקר לחומרי הדברה שמצויים בו", אומרת הייגר-ברנייס. "יש כאלה שטוענים שאם נפרסם יותר מדי מידע על סכנות אפשריות בתחום המזון אנחנו ניצור פאניקה בציבור, אבל הניסיון שלי לימד אותי שככל שאנשים שואלים יותר שאלות הם יודעים יותר ומקבלים החלטות טובות יותר. יש כוח חשוב מאוד לבחירות הפרטיות של הציבור על הפעולות של הממשל ושל הגורמים העסקיים בתחום המזון. כבר היום רשתות שיווק גדולות מקפידות יותר על איכות המוצרים שהן מוכרות כי הן יודעות שלצרכנים אכפת מזה".

אז מה יכול לעשות האזרח הקטן שניצב מול מדפי המזון בסופרמרקט? "אני מעדיפה לקנות אוכל שמגיע ממקומות שבהם אני יודעת שיש פיקוח ראוי על חקלאות", אומרת הייגר-ברנייס. "בכל מקרה, גם אני סומכת על החקלאי או היצרן ואפילו על מי שפיקח עליו, תמיד צריך לשטוף את הפירות ואת הירקות במים וקצת סבון לפני השימוש, לכל מקרה שלא יהיה".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:

"משרד הבריאות פעל במסגרת הוועדה בין-משרדית לאישור חומרי הדברה בחקלאות לביטול השימוש של חלק מתכשירי ההדברה מקבוצת הזרחנים האורגנים שנמצא שהם עלולים לסכן את הבריאות של כלל האוכלוסייה ושל הילדים בפרט. כמו כן, צומצם השימוש של שאר החומרים מקבוצה זו. בנוסף, נעשתה רוויזיה לחומרים מקבוצת הטריאזינים (העלולים לזהם מקורות מים). בוטלו מספר חומרים מקבוצה זו וצומצם השימוש באטרזין.

משרד הבריאות ממשיך את פעילותו, במסגרת הוועדה,  לצמצום השימוש בחומרי הדברה בחקלאות.

מידת החשיפה הפוטנציאלית של ילדים לחומרי הדברה ממזון הינה חלק בלתי נפרד מהערכת הסיכונים המתבצעת בקביעת השאריות המותרות של חומרי הדברה.

בנוסף, משרד הבריאות מעורב במחקרים הבוחנים את מידת החשיפה של ילדים לחומרי הדברה ממזון.

לגבי הקביעה ש"אין איסוף נתונים מסודר על הדיאטה של ילדים בישראל, שיכולים לשמש לחישובים של הרמה המומלצת של חומרי הדברה במזון לילדים", ברצוננו לעדכן כי איסוף נתוני הדיאטה של ילדים במסגרת מב"ת (סקרי בריאות ותזונה לאומיים) הסתיימו לאחרונה וכעת אנו נמצאים בשלב של עיבוד הנתונים".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה:

"תזונת הילדים הינה אחד מהמרכיבים הנלקחים בחשבון  לאישור תכשירים לשימוש חקלאי. תקנות בריאות הציבור (מזון, שאריות חומרי הדברה) המשותפות למשרד החקלאות והבריאות לוקחות בחשבון את סל המזון, הדיאטה הישראלית, דפוסי הצריכה אצל הקהל הרחב, בדגש על קבוצות חלשות ומיוחדות של ילדים, מבוגרים ועוד.

אכן עולה ממחקרים בשנים האחרונות כי ישנו צורך לשים יותר משקל לדיאטת הילדים בקביעת התקנים להתרת חומרי הדברה. על כן, פועל המשרד לשיפור ניכר בתקינה על מנת להגן על ילדי ישראל ולשפר את בריאותם.

מלבד התקנות של שני המשרדים, קביעת רמת השארית, הכוללת גם טווח ביטחון שמונע כל מצב של סיכון, הינה בהתאם לנהוג בעולם, ובהתבסס על עיקרון של הערכת סיכונים ומובהקות סטטיסטית. החלטות אלה, נקבעות על ידי ארגון הבריאות העולמי וארגון האו"ם למזון ולחקלאות, ובהתאם לדעיכת חומרי ההדברה ואופן היישום".