אי ביטחון תזונתי הוא לא תוצר של מחסור במזון. צילום: Pixabay
ב-2024, לפי דו"ח הביטוח הלאומי, חיו בישראל 2.6 מיליון בני אדם באי-נגישות למזון בריא, ובאותה השנה בדיוק, לפי דו"ח העשור שפורסם לאחרונה על ידי לקט ישראל ו-BDO, הושלכו 2.6 מיליון טון מזון. זה לא צירוף מקרים אלא עדות למערכת שאינה מצליחה לספק מזון למי שזקוקים לו ושמאפשרת השמדה של כמויות מזון אדירות. המספר זהה, אבל זו לא משוואה.
אי-ביטחון תזונתי אינו תוצר של מחסור במזון; הוא תוצר של מחסור בנגישות, מחסור בתכנון וחוסר יכולת כלכלית. במקביל, בזבוז המזון אינו תוצאה של "שפע", אלא של כשלים מבניים: חוזים נוקשים, היעדר רשתות שיווק אזוריות, עלויות תפעול שמגולגלות לצרכן, וחוסר בראייה מערכתית של ניהול ביקושים.
מה שחסר ביותר הוא מה שנזרק ביותר
אי-ביטחון תזונתי בישראל הוא בראש ובראשונה מחסור במזון מזין ובריא. לפי דו"ח הביטוח הלאומי, ב-2024 כ-968 אלף משקי בית (כ-2.8 מיליון נפשות) חיו באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות, ולכ-963 אלף משקי בית (כ-2.6 מיליון נפשות) לא הייתה נגישות למזון איכותי. מחקר בריטי שפורסם ב-2021 מצא קשר ברור בין אי-ביטחון תזונתי לצריכת פירות וירקות: ככל שמצבם הכלכלי של משקי הבית גרוע יותר, כך הם צורכים פחות פירות וירקות, עם ירידה של 11 אחוז בסיכויים לצריכה גבוהה עבור כל החמרה במצב. במקביל, לפי דו"ח העשור, בחקלאות הישראלית יש אובדן של 583 אלף טון של פירות וירקות בשנה, לא כולל 337 אלף טון בזבוז בשלבי ההפצה והקמעונאות. וכאן נחשף אחד האבסורדים הגדולים של המערכת: תוצרת שלא נקטפת בשל שיקולי מחיר, יבוא מתחרה או רצון לשמור על רמות מחיר גבוהות פשוט נשארת בשדה ונרקבת. המזון הבריא ביותר, זה שהמשפחות זקוקות לו ביותר, נעלם עוד לפני שהגיע לשוק.
גם בקמעונאות, מזון איכותי שמתקרב לסוף חיי המדף כמעט אף פעם לא מוצע במחיר מוזל – אלא נזרק. במקום להפוך מזון מזין לנגיש למשפחות שחיות באי-ביטחון תזונתי, הוא מתויג כלא-כלכלי ומושמד. תמחור דינמי, מודל שבו מחיר המוצר יורד ככל שתאריך התפוגה שלו מתקרב, היה יכול להפוך מזון בריא לנגיש וזול יותר. בהיעדרו, מזון שהיה יכול להיאכל הופך לפסולת יקרה, לא מוסרית ולא הגיונית.
משקי בית שחיים בלחץ כלכלי דווקא מבזבזים יותר. קרדיט: Pixabay
אי-ביטחון תזונתי גם מייצר בזבוז ולא רק נגרם ממנו
הקשר הדואלי שבין בזבוז מזון לאי-בטחון תזונתי מופיע גם בצד המפתיע שלו: מחקרים רחבי היקף בבריטניה מראים שמשקי בית שחיים בלחץ כלכלי דווקא מבזבזים יותר. הם קונים "כשאפשר" ולא "כשצריך"; הם בוחרים מזון זול או פג תוקף שחיי המדף שלו קצרים; ולעיתים חסרים להם מקרר תקין, זמן או ידע בסיסי. כך נוצר מעגל שמעמיק את המצוקה: לחץ מוביל לחוסר תכנון, חוסר תכנון מוביל ליותר בזבוז, ויותר בזבוז מביא עוד לחץ. במילים אחרות, אי-ביטחון תזונתי ובזבוז מזון הם לא שתי תופעות אלא לולאה אחת. כדי לשבור את הלולאה, לא צריך לגדל יותר מזון אלא צריך להפסיק לאבד את מה שכבר מיוצר. הפחתת אובדן בחקלאות, אופטימיזציה לוגיסטית, חוזים גמישים וכאמור, תמחור דינמי, יכולים לשנות את המציאות התזונתית של מאות אלפי משפחות. החדשות הטובות הן שזה עובד בעולם, ובגדול.
הצעד הראשון הוא להכיר בכך שבזבוז מזון ואי-ביטחון תזונתי הם אתגר אחד. בכיוון זה נעשה צעד חשוב. המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות פרסמו תוכנית לאומית לצמצום אובדן ובזבוז של מזון. אך היא חייבת תקציבים ומשאבים בשביל לשנות את המציאות. במדינות אחרות, ההכרה בקשר הדואלי הזה הובילה למדיניות מתואמת ויעילה יותר. בקנדה, למשל, היא יצרה אסטרטגיית מזון לאומית ששילבה רווחה, חקלאות ובריאות תחת מטרייה אחת.
לאחר מכן יש למקד מאמצים בצמצום אובדן ובזבוז המזון במעלה הזרם. הקמת מרכזים אזוריים שינגישו תוצרת מקומית, כפי שמוגדר בתוכנית הלאומית כמאמ"ות (מערכים אזוריים למזון אבוד), יכולה להפחית אובדן, להוריד מחירים, ולאפשר שיווק של תוצרת "סוג ב'" או בעלת מראה "לא מושלם". שילוב של תמחור דינמי במרכזים אלה יסייע בו זמנית לצמצום בזבוז ולהנגשת מזון טרי לאוכלוסיות החיות באי-ביטחון תזונתי.
מחקרים מראים שנגישות פיזית והפחתת מחיר מגדילות באופן משמעותי את צריכת הפירות והירקות בקרב משקי בית באי-בטחון תזונתי. בפועל, בבריטניה הרחיבו שווקים ייעודיים לתוצרת "לא מושלמת" את הנגישות למזון טרי במחיר נמוך. בארה"ב ארגון Feeding America מציל מדי שנה כ-4.3 מיליארד פאונד של מזון עודף, מהם כ-1.3 מיליארד פאונד של פירות וירקות טריים, ומפיץ אותם דרך בנקי מזון ליותר מ-50 מיליון אנשים החווים אי-ביטחון תזונתי.
תמחור דינמי או סלי ירקות לא מושלמים
על ישראל לאמץ מדיניות שכבר עובדת במדינות מובילות: תמחור דינמי למוצרים מתכלים, רגולציה שמונעת השמדת מזון ראוי למאכל וחובת תרומות. תמחור דינמי מונע השלכה של מזון שמתקרב לסוף חיי המדף. במקביל הוא מנגיש אותו לאוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה וכך מהווה פתרון מוכח לשתי הסוגיות יחד. לחלופין, ניתן לאמץ מודלים נורמטיביים של "סלי פירות וירקות לא מושלמים" ברשתות השיווק עצמן, בדומה למודל הנהוג ברשת ASDA בבריטניה.
ישראל יכולה לאמץ גם טכנולוגיות של בינה מלאכותית וניתוח נתונים לניהול חכם של שרשרת האספקה. הטכנולוגיות הללו יוכלו לשמש לחיזוי מוקדם של שיבושים, של עודפים או של מחסור בזמן אמת ובכך למנוע השמדה מיותרת, לאזן מלאים ולתכנן בצורה יעילה את היצע המזון לכלל האוכלוסייה.
כדי שכל זה יקרה, נדרשת הנהגה מערכתית: פלטפורמה שמשלבת את כלל הגורמים, כפי שנעשה בפינלנד, המתאמת בין עבודת משרדי הממשלה השונים ומאפשרת יישום מדיניות מתואמת ויציבה. ישראל אינה מדינת מחסור, אלא מדינה עם מערכת שלא מנוהלת נכון. החסמים קיימים, אך המחיר של חוסר פעולה גבוה בהרבה. הזמן לפעול הוא עכשיו: לא כדי לייצר יותר מזון, אלא כדי להפסיק לבזבז את מה שכבר יש.
ד"ר מיכל ביטרמן היא מנכ"לית ומייסדת The Natural Step ישראל.
