אין ספק שדיג הוא נושא סוער. כך למשל, במפרץ קליפורניה שבמקסיקו אירעו לאחרונה עימותים אלימים בין דייגים לבין פעילי סביבה שניסו להגן על דולפיני מפרץ (ואקיטות), יונקים ימיים נדירים מאוד שחיים באזור זה בלבד ושנפגעים מרשתות הדיג. במהלך העימותים, הדייגים השליכו בקבוקי תבערה לעבר הפעילים, ודייג אחד אף נהרג כשהתנגש עם סירתו באחת מספינותיהם של הפעילים.
הקונפליקטים שנוצרים בין האינטרסים הכלכליים של הדייגים ושל חברות הדיג לבין הרצון להגן על הדגים ועל המערכות האקולוגיות שבהן הם חיים, יוצרים צורך חשוב לקבוע מגבלות לדיג – ולאכוף אותן. הפיקוח על הדיג הוא בעייתי במיוחד במים בינלאומיים: שטחי הימים והאוקיינוסים שלא נמצאים תחת שליטתה של אף מדינה. עקב כך, מתקיימות באזורים אלה הפרות של תקנות הדיג, חריגות רבות ממכסות הדיג המותרות ואף פגיעה בזכויות אדם.
במחקר חדש, פרי שיתוף פעולה בין חוקרים מארצות הברית ומשוודיה, נעשה שימוש בנתונים לווייניים כדי לחשוף את זהותן של החברות שמבצעות דיג במים בינלאומיים (שמהווים כ-60 אחוז משטחי האוקיינוסים בעולם), במטרה לשפוך אור על התופעה ולשפר את הפיקוח עליה.
"רוב הדיג במים בינלאומיים מבוצע באוקיינוס השקט, ומרביתו הוא של דגי טונה", אומר ד"ר דור אדליסט, אקולוג ימי באוניברסיטת חיפה ויועץ לאגף הדיג במשרד החקלאות. "דגים אלה נמכרים בעיקר בארצות הברית ובאירופה, כשרוב הדיג במים בינלאומיים מתבצע על ידי מעט מדינות: סין, דרום קוריאה, טייוואן וקצת על ידי צרפת וספרד". בעבר, פעלה במים הבינלאומיים גם חברת הדיג הישראלית "אטלנטיק", שהפעילה ספינות מכמורת גדולות באוקיינוס האטלנטי, אך היא פורקה סופית ב-1991.
המערב הפרוע של האוקיינוסים
בהגדרתם, המים הבינלאומיים לא כפופים לחוקיה של אף מדינה – אך בכל זאת פועלים בהם Regional Fisheries Management Organizations (RFMOs), ארגונים בינלאומיים שתפקידם הוא לנהל את הדיג באזורים אלה. "בכל RFMO נערכת פעם בשנה ישיבה, שבה מחליטים כמה דגים אפשר לדוג מהמינים העיקריים באזור שבאחריותו", מסביר אדליסט.
האחריות לעמידה במכסות דיג אלה מוטלת על המדינות השונות שספינות הדיג מניפות את דגלן, והן מחויבות לדווח לאו"ם על היקפי הדיג שהספינות מבצעות בפועל. עם זאת, עצם העובדה שהמים הבינלאומיים הם סוג של "מערב פרוע", גורמת לכך שקל יחסית לחברות הדיג שלא להתנהל לפי הספר. "ספינה עם דגל של מדינה אחת מעבירה את הדגים לספינה עם דגל של מדינה אחרת, ספינות מקרר ענקיות שעוברות בין ספינות הדיג לבין היבשה פעמים רבות לא בדיוק מניפות את דגל הלאום הנכון ולא בדיוק פורקות במדינה שמדווחת עליהן – יש כל מיני טריקים", אומר אדליסט.
עבדות מודרנית בלב ים
לדיג במים הבינלאומיים יש, באופן טבעי, השפעה נרחבת על מצבם של הדגים ושל המערכות האקולוגיות. סיבה עיקרית לכך היא שכיחותו הגבוהה של דיג-יתר: מצב שבו כמות הדגים שנתפסת גדולה מיכולת ההתחדשות של האוכלוסייה הטבעית, מה שגורם לכך ששלל הדיג יורד ולא עולה, גם כשמעלים את מאמץ הדיג (באמצעות שימוש ביותר סירות ובסירות גדולות יותר שפועלות יותר שעות וכו'). דיג-יתר מקטין את אוכלוסיות הדגים בים ופוגע בכושר ההתרבות שלהן – ופוגע גם בדייגים, שעלולים למעשה לפגוע בפרנסתם במו ידיהם. במקרים רבים, המינים שנפגעים ממלאים תפקידים חשובים במערכת האקולוגית, ולכן ירידה משמעותית במספר הפרטים ממין מרכזי עלולה גם לפגוע באוכלוסיותיהם של מינים אחרים ובחוסנה של המערכת האקולוגית כולה.
הדיג במים הבינלאומיים הוביל להצטמצמות משמעותית של אוכלוסיותיהן של מינים רבים, ביניהם דגי טונה, דגי חרב ומפרשניים (marlin) . בהערכה שהתבצעה על 48 אוכלוסיות שונות של דגים שחיים במים הבינלאומיים, נמצא ששלושה רבעים מהן סבלו מהידלדלות משמעותית או מדיג יתר.
השלכותיו של מיעוט הפיקוח במים הבינלאומיים לא מוגבלות לפגיעה בטבע, ובאזורים אלה מתרחשת גם תופעה שמהווה הפרה חמורה של זכויות אדם: עבדות מודרנית. על פי מחקר שפורסם בשבועות האחרונים בכתב העת המדעי PNAS, מודל שנעזר בלמידת מכונה (Machine learning) מצא כי ב-26-14 אחוז מהספינות שעוסקות בדיג במים הבינלאומיים (שמספר העובדים הכולל בהן עומד על כ-100-57 אלף איש) קיים חשד גבוה לקיומן של עבודות כפייה בהיקף נרחב – עבודות שלא מתבצעות על ידי האדם מרצון, אלא תחת איומי אלימות או אף מוות.
מסדר זיהוי לחברות הדיג
במחקר החדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת One Earth, התמודדו החוקרים עם הקושי למצוא את האחראים לדיג במים הבינלאומיים בכך שהם בחרו שלא להתמקד במדינות שאליהן משתייכות ספינות הדיג – אלא בזיהוי חברות הדיג עצמן. לשם כך הם השתמשו בנתונים שנאספו בין יוני 2018 לנובמבר 2019 ממערכות AIS (Automatic Identification System): מערכת איתור לוויינית שמשדרת מידע על זהותו של כלי השיט שבו היא מותקנת, מיקומו, מהירותו ומסלולו. מערכות אלה מסייעות לצוות הספינה בניווט ובמניעת התנגשויות עם ספינות אחרות, וחובה להתקין אותם ברבים מכלי השיט. על פי הערכות החוקרים, מערכות AIS מותקנות בכ-80 אחוז מספינות הדיג במים הבינלאומיים. עוד עשו החוקרים שימוש במידע ממעל 20 רישומי כלי שיט פתוחים לציבור.
החוקרים איתרו כ-3,600 כלי שיט מסחריים ששימשו לדיג במים הבינלאומיים, שכמות שעות הדיג הכוללת שהתבצעה על ידם ב-2018 עמדה על 6.8 מיליון שעות (שווה ערך לכמעט 800 שנה במצטבר), והצליחו לזהות את בעליהם של כ-3,050 מתוכם. כשליש מכלי השייט שזוהו היו בבעלותן של קבוצה מצומצמת של 100 חברות.
החוקרים מצאו שכ-69 אחוז מהדיג התבצע על ידי תאגידים, כשהפעיל ביותר היה התאגיד הקוריאני Sajo Group, שהצי שלו כלל 41 ספינות ושביצע מעל 160 אלף שעות דיג במים הבינלאומיים ב-2018. במקומות הבאים ברשימת התאגידים הפעילים ביותר נמצאים מספר תאגידים סיניים, ואחריהם, במקום השישי, נמצא התאגיד הקוריאני Dongwon Group – הבעלים של מותג הטונה הפופולארי סטארקיסט, שהצי שלו כלל 23 ספינות ושצבר כ-77 אלף שעות דיג במים הבינלאומיים ב-2018.
לדברי החוקרים, המחקר החדש מציף את פערי הידע שקיימים בנושא הדיג במים הבינלאומיים. בנוסף, לדברי אדליסט, המחקר עשוי גם לסייע למאמצי הפיקוח על המתרחש באזורים אלה, למרות התחבולות שכאמור מתבצעות בהן. "ברגע שמשייכים את הספינות למספר קטן יחסית של חברות ומתחקים אחריהן, אפשר לדעת כשהמדינות שאחראיות עליהן דגות מעבר למכסות שלהם", הוא אומר.
ממצאים כמו אלה מהמחקר החדש עשויים להוביל להגברת הפיקוח על חברות הדיג, וכך להקשות עליהן לפעול באופן לא-חוקי. "בעשורים האחרונים, מאז שכבר לא רואים עלייה בשלל הדיג העולמי אלא דווקא סטגנציה, יש מגמה משמעותית של קביעת תקנות והכלת רגולציה הרבה יותר מחמירה ממה שהיה לפני כן – ואחת הסיבות לכך היא מאמרים ומחקרים כמו זה", מסכם אדליסט.
