אנחנו קוראים להם ״קטלנים״, אבל למעשה, הם אלה שנמצאים בסכנה: כחצי מאוכלוסיות הלווייתנים הקטלנים בעולם נמצאות בסכנת הכחדה חמורה כבר בעשורים הקרובים, כך טוען מחקר חדש. לפי המחקר, הסכנה הנשקפת לקטלנים היא תוצאה של מעשי האדם, ושל שנים של זיהום מצטבר: ריכוזים גבוהים של מזהמים כימיים מסוכנים שנמצאים באוקיינוסים, הנקראים ביפנילים עתירי-כלור (PCBs), גורמים לפגיעה בפוריות אוכלוסיות קטלנים ומונעים מהן להעמיד צאצאים בהצלחה, מה שצפוי להוביל להכחדת כמחצית מהן כבר בתוך 50-30 שנה.
הקטלן (שנקרא גם "אורקה") זכה אמנם בשפה שגורה לשם "לוויתן", אבל למעשה מדובר בדולפין: זהו המין הגדול ביותר במשפחת הדולפיניים. זכר בוגר עשוי להגיע עד לאורך של כמעט 10 מטרים ולמשקל של כעשר טונות (פיל בוגר, לשם ההשוואה, שוקל "רק" כמחצית מזה). הקטלן מסווג כטורף-על, והוא ניזון מדגים גדולים ומיונקים ימיים (כלבי ים, למשל). מדובר בחיה חכמה וחברתית, עם טכניקות ציד מרשימות: להקת קטלנים יכולה לצוד גם כרישים גדולים ואפילו לווייתנים, תוך הפעלת מאמץ חברתי משותף. הקטלנים נפוצים בכל האוקיינוסים ויכולים לעבור מרחקים עצומים בימי חייהם הארוכים (קטלן יכול לחיות 80 שנה).
החיים הארוכים של הקטלנים הם מן הסתם חדשות טובות עבורם בדרך כלל, אך בהקשר לריכוזי המזהמים שבים השנים דווקא משחקות לרעתם: המיקום של הקטלנים בראש מארג המזון מוביל לכך שהם חשופים הרבה יותר מרוב בעלי החיים לזיהומים ממקורות כימיים – זאת כיוון שככל שטורף נמצא גבוה יותר במארג הוא סופג לא רק את הזיהום שנמצא במים ובקרקעית, אלא גם את הזיהומים שהצטברו ברקמות של בעלי החיים שהוא אוכל ושל אלה שאכלו הם. כיוון שהמזהמים שעליהם מדובר הם כאלה שהיו בשימוש בעיקר במהלך המאה שעברה, יש קטלנים שחשופים אליהם – ולמעשה אוכלים אותם בעקיפין – כבר שנים ארוכות.
התמותה עולה והצאצאים פוחתים
המזהמים הכימיים שאליהם מתייחס המחקר, PCBs, הן תרכובות אורגניות שהיו בעבר בשימוש נרחב על ידי האדם במוצרים שונים – למשל בתעשיית הפלסטיק, במוצרי חשמל כמו שנאים וקבלים, וגם נעשה בהם שימוש כחומר חסין-אש וכנוזל קירור. התרכובות האלו נאסרו לשימוש בארה״ב ובמדינות נוספות כבר בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, זאת אחרי שהוכח שמדובר בחומרים רעילים ובעלי זמן חיים ארוך.
חשיפה של האדם לחומרים האלה עלולה לגרום לפגיעה בעור ובכבד, ובחשיפה ממושכת גם במערכת הרבייה ואף לגרום לסרטן. במהלך השנים התגלו השפעות דומות על בעלי חיים, ובמינים שנחשפו לאורך זמן לחומרים הללו דרך המזון שלהם התגלו פגיעות חמורות במערכת החיסון והרבייה.
ב-2004 נחתמה אמנת שטוקהולם, שבה התחייבו מדינות נוספות להוציא את החומרים האלה משימוש ולהשמיד אותם, אך עבור בעלי החיים שבים יתכן שהדבר נעשה מעט מדי ומאוחר מדי: כמויות גדולות של החומרים שבהן כבר הספיקו להשתמש (ההערכות הן שמאז שנות ה-30 של המאה שעברה יוצרו יותר ממיליון טונות של חומרים אלו) כבר מצאו את דרכן אל האוקיינוסים, שם ההתמוססות האיטית שלהם במים גורמת לכך שריכוזים גבוהים עדיין מצויים בימים ברחבי העולם, גם לאחר שנים שהם נמצאים בשימוש מופחת.
במחקר החדש התגלה שריכוז ה-PCBs שבגופם של קטלנים מסוימים הם כה גבוהים, עד שאלה אינם מצליחים עוד להעמיד צאצאים בהצלחה: ברקמותיהם של חלק מהפרטים שנבדקו נמצאו כ-1,300 מיליגרם PBCs לקילוגרם, כשהריכוז המוגדר ככזה שעלול לפגוע בפוריות (כמו גם במערכת החיסון של בעל החיים) עומד על 50 מיליגרם לקילוגרם.
המחקר, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Science, הוא המקיף ביותר שנעשה בקטלנים, והוא בחן אוכלוסיות שלהם בכל רחבי העולם: הוא כיסה נתונים על רמות PCBs בלמעלה מ-350 פרטים ועקב אחר נתוני התמותה באוכלוסיות המחקר לאורך 100 שנה, שלפיהם עיצבו החוקרים מודל שיסייע לקבוע את סיכויי ההישרדות שלהן בעתיד.
תוצאות המודל מראות שיש סיבה לדאגה: החוקרים גילו שב-10 מ-19 אוכלוסיות הקטלנים שנבדקו במסגרת המחקר, מספר הפרטים נמצא במגמה מהירה של ירידה – מה שיוביל, לפי הערכתם, להיעלמות של כחצי מהאוכלוסיות הקיימות כיום כבר בעשורים הקרובים. האוכלוסיות הנמצאות בסיכון כזה הן בעיקר אלה החיות באזורים שבהן ריכוזי ה-PCB במים הם גבוהים (כמו ברזיל, בריטניה ומיצרי גיברלטר), וכן כאלה שבהם הקטלנים ניזונים בעיקר מבעלי חיים גדולים – כאלה שנמצאים גם הם גבוה יחסית במארג המזון (באזור גרינלנד, למשל).
גם הדולפינים נפגעים
אף על פי שהמחקר הספציפי התמקד בקטלנים, הם ממש לא היחידים שסובלים מהימצאותם של המזהמים הכימיים בים. גם דולפינים (טורף ימי הנמצא גבוה יחסית במארג המזון) סובלים מהצטברות של PCBs ברקמותיהם באזורים שבהם ישנם ריכוזים גבוהים יחסית.
על פי דו״ח חקר ימים ואגמים לישראל (חיא״ל) מ-2016 בישראל ריכוז ה- PCBs במי הים התיכון היה נמוך מסף הגילוי של מכשירי המדידה. בקרקעית של נמלים ומעגנות נמצא זיהום PCBs בריכוז שהיה קטן מהסף האקולוגי להשפעות מזיקות שצפויות לעיתים נדירות, אך בנמל חיפה נמצא זיהום גבוה החורג מסף זה. בעבר נמצאו שאריות PCBs גם ברקמות דולפינים שנבדקו בישראל.
״לצערי, אנו לא עורכים בדיקות PCBs בדולפינים מקומיים באופן שוטף, מסיבות תקציביות״, אומרת ד״ר מיה אלסר – יו״ר ארגון מחמל״י (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל), שמשמשת גם כחוקרת בארגון ומרכזת את נושא המזהמים ביונקים ימיים לאורך החוף הישראלי, ״אבל בין השנים 2004-2006 נבדקו ריכוזי PCBs בשבעה דולפינים ממין דולפינן ים-תיכוני. הריכוזים שנמצאו היו נמוכים בסדר גודל מריכוזים שנמצאו בדולפינים ממערב הים התיכון, מה שיכול להצביע על הזרמה נמוכה יותר של שפכי תעשייה".
״עם זאת״, מחדדת אלסר, ״יש לזכור כי חומרים אלו לא אמורים להימצא באופן טבעי בשום ריכוז ביצורים חיים, ושהריכוז שלהם עשוי לעלות עם הגיל. חומרים אלו מצטברים בגוף החי, ובשלב מסוים מתחילים להשפיע על תפקוד מערכות מסוימות כמו המערכת החיסונית, מערכת הרבייה ומערכת העצבים. דוגמה להשפעה ההרסנית של החומרים הללו על יונקים הם ריכוזי האורגנוכלורינים (מזהמים אורגנים שנמצאים בשימוש האדם, ביניהם חומרי הדברה, למשל DDT – מ.פ.) שמצאנו בחלב מקיבתו של גור דולפינים. הריכוזים אמנם היו נמוכים, אבל הצביעו על כך שדולפינים מתחילים את חייהם עם אורגנוכלורינים בגופם, עוד לפני שהחלו לצבור חומרים אלו דרך מזונם״.
תכנית פעולה ליונקים ימיים
במסמך תכנית הפעולה ליונקים הימיים בישראל שפירסם מחמל"י בשנה שעברה, הם מסבירים את הסכנה הנשקפת לדולפינים והיונקים הימיים האחרים שפוקדים את אזורנו, כמו גם את החשיבות הרבה שבשמירה עליהם. ״בעוד שכל מיני היונקים הימיים בישראל מוגנים באופן רשמי על ידי החוק, ההגנה מוגבלת לאיסור על פגיעה מכוונת. מעט מאוד נעשה על מנת למנוע נזק בלתי מכוון, כגון צעדים להפחתת תמותה נלווית של יונקים ימיים בציוד דיג, הגנה יעילה על בית גידולם וטרפם, או הפחתת רעש תת-ימי בעוצמות גבוהות", נכתב במסמך. "כתוצאה מכך, עלולות אוכלוסיות שלמות להיעלם, עוד לפני שהכרנו את המספרים המקוריים שלהם ותפוצתם ובטרם הערכנו את תפקידם במערכת האקולוגית״.
״טורפי-על כמו היונקים הימיים עוזרים לשמור על הפונקציונליות של המערכת האקולוגית ועל עמידותה״, אומרים במחמל"י. ״פעולות שתעזורנה בשימורם ובשימור בית הגידול שלהם" – כגון אכרזה על שמורות טבע ימיות באזורים בהם קיימת אוכלוסייה משמעותית של דולפינים לאורך החוף הישראלי (למשל שמורת ים אבטח שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום שבמינהל התכנון, החליטה לקדם תוכנית להקמתה) – "יכולות להועיל למגוון הביולוגי הימי באופן כללי ולהוסיף לסביבה הימית ערך אקולוגי, תרבותי ואסתטי. מלבד היותם משאב לתיירות טבע, חברת יונקים ימיים בריאה יכולה להעלות את המוניטין הבינלאומי של ישראל כאומה המודעת לחשיבות ההגנה על מורשתה הטבעית״.
