מורשת מעץ

חי וצומח
מזה 30 שנה שהעצים הוותיקים והמיוחדים של ישראל מתועדים במיזם שמסייע בשימורם ושמספק תשובות לחלק מהשאלות המסקרנות ביותר על העצים שלנו. אז האם אתם יודעים איפה נמצא העץ הגבוה ביותר בארץ?

במשך שנים שמעתי מחברים ומעמיתים לענף הגינון על העצים המרשימים והעתיקים שהם ראו במהלך טיוליהם בעולם. "אתה חייב לנסוע ולראות איך שומרים בחו"ל על עצים ותיקים, שמספרים את תולדות המקום", אמרו לי שוב ושוב. עם זאת, לא צריך לטוס רחוק כדי לפגוש עצים יוצאי דופן. בעקבות שנים רבות של עבודה בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות, מסיורים רבים בגנים שמקשטים את ההתיישבות הכפרית והערים ומתוך היכרות עם נופי ישראל, גיליתי שגם בארצנו יש הרבה עצים בוגרים ותיקים מיוחדים ומרשימים, שמספרים את ההיסטוריה הישראלית בירוק וחום.

לכן, יזמתי ב-1990 את ביצועו של "סקר עצים בוגרים בישראל", שמתקיים ברציפות כבר כשלושים שנה עד ימים אלה. בסקר, שמתבצע במסגרת משרד החקלאות, מתועדים "עצי מורשת": בעיקר עצים ותיקים שניטעו לפני קום המדינה, עצים מיוחדים ונדירים או עצים שקדושים לפחות לאחת מהדתות המונותאיסטיות. המידע שנאסף בסקר כולל את מין העץ, מיקומו המדויק, ממדיו, תנאי גידולו, סיפורו ההיסטורי וכמות העצים באתר שבו הוא ממוקם. רוב הסקר התבצע על ידי מתנדבים – גננים ואוהבי טבע, וחלק נכבד מהמידע אומת על ידי אנשי מקצוע.

ינבוט לבן בגן הבוטני חוות הנוי. תצלום: ישראל גלון

2,400 עצים במאגר

מאגר המידע של עצי המורשת כולל כיום כ-2,400 עצים, ואפשר ללמוד ממנו מיהם מיני עצי התרבות והבר שניטעו בשכיחות גבוהה בישראל בגנים ובשטחים הפתוחים מראשית המאה ה-19 ועד שנות ה-80 של המאה ה-20. עץ המורשת הבולט ביותר בתפוצתו ברחבי ישראל הוא איקליפטוס המקור, שנשתל החל מסוף המאה ה-18 ושליווה את ההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ. עץ זה אף מכונה בפי תושבי ישראל הערבים "עץ היהודים". העצים הראשונים הובאו לארץ בעזרת בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ב-1898, וחורשת האיקליפטוסים הראשונה מפארת עד היום את חצר בית הספר.

העץ השני בתפוצתו הוא פיקוס השדרות, שנשתל כעץ רחוב בהיקפים גדולים מאוד בכל היישובים העירוניים בשנות ה-40. ארבעת העצים הבאים ברשימה הם אלון התבור, פיקוס השקמה, ברוש מצוי וחרוב מצוי – כולם עצי בר חשובים, אך רק חלק קטן מהם תועדו בשטחים פתוחים, ורובם נטועים בשטחי גינון. 

משתנה נוסף שנבדק בסקר הוא גיל העץ. קביעת גילם של עצים ותיקים היא לא פשוטה, אך קיים קשר בין גיל העץ לבין קוטר הגזע, ולכן כשגובהו של העץ עומד על 130 סנטימטר לפחות מעל הקרקע וקוטר הגזע עומד על 20–100 סנטימטר, אפשר להשתמש בקוטר כהערכה טובה לגיל העץ: גילו המשוער של עץ שקוטר הגזע שלו עומד על 80 סנטימטר, לדוגמה, הוא כ-80 שנה.

השיזף העתיק בעין חציבה בן 2000 או בן 700. תצלום: ישראל גלון

כ-20 אחוז מהעצים שנכללו בסקר הם בני יותר ממאה שנה, והם משתייכים למינים פיקוס השקמה, אלון התבור, איקליפטוס המקור, אלון מצוי, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, חרוב מצוי וברוש מצוי. מעל 70 אחוז מהעצים הוותיקים הם בני 70–100 שנה, והשאר הם עצים צעירים יותר, שהם מיוחדים, היסטוריים או נדירים.

מי הכי גבוה ומי הכי זקן?

נתוני הסקר מספקים תשובות לכמה מהשאלות המסקרנות ביותר על עצי ישראל. העץ הגבוה בישראל, למשל, הוא איקליפטוס לימוני שגובהו עומד על כ-50 מטר, שניטע לפני כ-100 שנה ברחוב שפירא 8 בפתח תקווה. הצמרת הגדולה בישראל שייכת לפיקוס בנגלי שנשתל בשנת 1888 במקווה ישראל, והיא משתרעת על פני כדונם. הגזע הרחב ביותר שייך לאדנסוניה מאוצבעת (באובב) שנשתלה בקיבוץ עין גדי ב-1960, והיקפו עומד על כ-10 מטרים.

שאלת השאלות היא, כמובן, מיהו העץ העתיק ביותר בישראל – אך בנושא זה קיימת מחלוקת גדולה בין החוקרים. העצים המועמדים לתואר הם שיזף מצוי ששתול בעין חצבה, שגילו מוערך ב-600–2,000 שנה; זית אירופי במטעי צומת ראמה שבגליל התחתון, שגילו מוערך ב-600–900 שנה; אלה אטלנטית בבקעת קדש, זית אירופי בכנסיית גת שמנים שבירושלים ואלה אטלנטית בקדיתא, שגיל שלושתם מוערך ב-600–800 שנה; אלון מצוי בגוש עציון (שמכונה "האלון הבודד") – 500–700 שנה; ופיקוס השקמה בנתניה – 600 שנה.

באמצעות תיעוד עצי המורשת אפשר לסייע לשימורם, כך שהם יוסיפו להיות חלק מנופיה של ישראל, וימשיכו לתרום לאיכות החיים והסביבה, לסייע במאבק במשבר האקלים ולהקטין את אי החום העירוני (התופעה שבמסגרתה חם הרבה יותר בתוך הערים מאשר מחוץ להן). עלינו להכיר את העצים הללו, ללמוד עליהם ועל ההיסטוריה שקשורה אליהם, ולחקור ולהפיק מידע על ממדיהם, משך חייהם ועוד, שבו אפשר יהיה להשתמש למטרות טכנולוגיות-חקלאיות וגנניות.

פיקוס השקמה בנתניה אום חאלד. תצלום: ישראל גלון

הכרת העצים והמורשת שלהם עשויים במידה רבה להוות 'תעודת ביטוח' כנגד פעולות פיתוח ובנייה, שהובילו לכריתתם של חלק גדול מעצי המורשת, למרות החקיקה שקיימת בישראל. מעבר לכך, לצערנו, חלק מהעצים מתחילים להתנוון, והדור שמשולב בחלק מהסיפורים ההיסטוריים שאנחנו "שומעים" מהעצים הולך ונעלם. לכן, חשוב להמשיך ולתעד את עצי המורשת הוותיקים של ישראל.

המאמר המלא יתפרסם בגיליון אביב של אקולוגיה וסביבה.

ישראל גלון היה פקיד היערות ומנהל אגף פרחים והנדסת הצומח בשה"מ במשרד החקלאות, והוא כיום אגרונום ומרצה בכיר בטכניון. הוא קורא למי שמעוניינים לדווח על עצים עתיקים ומיוחדים ולסייע במיפוי העצים לפנות אליו בדואר אלקטרוני, לכתובת [email protected].



אולי יעניין אותך