בסדרת הסרטים ״פארק היורה״ מדענים מצליחים להשיב לחיים בעלי חיים שנכחדו לפני לא פחות מ-65 מיליון שנה: הדינוזאורים. הכחדת הדינוזאורים נחשבת להכחדה ההמונית החמישית במספר – והיא הביאה למחיקה של 76-55 אחוז מהמינים שחיו באותה העת על פני כדור הארץ.
כיום אנחנו עומדים בפתחה של ״הכחדה שישית״ – אירוע שבו מינים רבים של בעלי חיים מרחבי העולם נמחקים מעל הפלנטה או עומדים בפני סכנת הכחדה בשל פעילות אנושית הרסנית.
עם זאת, לעיתים מתרחשות גם תפניות חיוביות, שמעידות על כך שלעיתים אנחנו גם מצליחים לתקן נזק שגרמנו: מחקר אוסטרלי חדש מצא ש-29 מינים מקומיים הצליחו להשתקם ולצאת מסכנת הכחדה במדינת הקנגורו. איך השינוי החיובי הזה התאפשר, ומה המצב אצלנו בגזרת השיקום?
שיהיה שימור מוצלח
נתחיל בחדשות הרעות: ב-50 השנה האחרונות מגוון המינים שנמצאים בסכנת הכחדה גדל, וכיום קיימים לפחות מיליון מינים של צמחים ובעלי חיים שנמצאים בסיכון גבוה להיעלם מעולמנו. הסיבה לכך טמונה בפעילות אנושית, שכוללת בין היתר ניצול משאבים, פגיעה בבעלי חיים, זיהומים שונים ועוד.
המחקר החדש, שהתפרש על פני 12 שנה, עקב אחר 446 מינים מקומיים באוסטרליה – מזוחלים ועד יונקים – ומצא ש-29 מהמינים הללו השתקמו בעקבות פעולות אנושיות מגוונות. כך למשל, אוכלוסיית הלווייתן גדול-הסנפיר (Megaptera novaeangliae) יצאה מסיכון הודות לאמנה הבינלאומית להגנה על לווייתנים וחקיקה מקומית לאיסור ציד שלהם.
בנוסף, תשעה מיני יונקים – בין היתר, וולבי זנב-מסמר מרוסן (Onychogalea fraenata) דמוי הקנגורו, בילבי ענק (Macrotis lagotis) שנראה כמעין הכלאה בין ארנב לחולדה ובנדיקוט סרוג מזרחי (Perameles gunnii) שמזכיר מעט את הנומבט אוכל הנמלים – הצליחו להשתקם הודות לתוכניות לדילול ולניטור טורפים פולשים כמו חתולים ושועלים, שהממשלה האוסטרלית הובילה יחד עם ארגונים שונים. כחלק מהתוכנית, הוקמו אזורים מגודרים גדולים ששמרו על מיני הבר המקומיים מהטורפים הללו.
גם לחוקים יש חשיבות בשמירה על החי והצומח במדינה. כבר בשנת 2000 הממשלה האוסטרלית העבירה את החקיקה הלאומית הסביבתית שמסדירה את הרישום המקומי של מינים בסיכון במדינה. אגב, המינים שהראו התאוששות במחקר היו רשומים כמינים בסיכון במשך תקופה ארוכה – עוד לפני העברת החקיקה – כך שרבים מהם היו תחת פעולות שימור ממושכות, בתהליך שהעלה את סיכויי ההתאוששות שלהם עוד יותר.
ספר ההכחדה הגדול
גם בישראל קיימים מינים שונים בסכנת הכחדה – וחלקם לא מוגדרים כך במקומות אחרים בעולם. איך זה ייתכן? בשל העובדה שבעלי חיים לא זקוקים לדרכון עבור מעבר בין מדינות, מין אחד שפרטיו מתגוררים בכמה ארצות עלול להיות בסכנת הכחדה רק בחלק מאזורי המחייה שלו – וזאת, בשל פגיעה בבתי הגידול עצמם, שמהווה את הסיבה העיקרית להכחדת מינים בסיכון.
שני מינים שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה בישראל הם גרביל דרומי (Gerbillus gerbillus) ושממית בשם ישימונית תמנע (Stenodactylus doriae), שחיים בחולות סמר שבערבה. ״מינים אלה לא נמצאים ברשימה העולמית של מינים בסיכון", מסביר פרופ׳ אורי שיינס, חבר סגל בחוג לביולוגיה וסביבה בקמפוס אורנים של אוניברסיטת חיפה, "אך הם בסיכון מקומי בארץ – בשל צמצום בית הגידול היחיד שלהם״.
אם קלקלנו – אנחנו יכולים גם לתקן?
כדי שלא נצטרך להחיות מינים שנכחדו כמו בסרטי ״פארק היורה״, עלינו לנקוט בפעולות לשמירת בתי הגידול שבאזורנו. ״עיור, קיטוע של בתי גידול וזיהום – כל אלה גורמים להכחדת מינים ברחבי העולם", מעיד שיינס. "בישראל הבעיה הגדולה סביב נושא זה היא קצב גידול האוכלוסייה האנושית: בעוד באוסטרליה קצב גידול האוכלוסייה הוא 0.1 אחוזים, אצלנו הוא עומד על 1.6 אחוזים – ואוכלוסייה שגדלה בקצב גדול דורשת בתים נוספים, תשתיות נוספות וכבישים נוספים, שפוגעים שבשטחים הפתוחים ובבתי הגידול של בעלי החיים".
עם זאת, לדברי שיינס, קיימים פתרונות רבים שעשויים לשפר את המצב. ״המיקוד העיקרי שלנו צריך להיות יצירת שמורות טבע גדולות ורבות יותר, כולל מסדרונות אקולוגיים (רצועה רציפה של שטח פתוח שמאפשרת מעבר בעלי חיים בין אזורי מחייה – ר"א) – ויותר מעברי כבישים מסוגים שונים לבעלי החיים״, אומר שיינס.
בנוסף, לדברי שיינס, גם לטורפי על יש חשיבות גדולה מכיוון שהם שומרים על המאזן האקולוגי ומונעים מאוכלוסיות שונות להתרבות יתר על המידה. ״קיומם של טורפי על ש'עושים סדר' במערכת הוא חשוב מאוד", הוא מסביר. "למשל, אצלנו מדובר בזאבים שחיים בגולן – יש לנו מעט מהם ועלינו לדאוג לכך שהם יתפשטו בארץ; מכיוון שהם צריכים בתי גידול גדולים – קיימת חשיבות רבה לשמורות טבע נרחבות גם עבורם״. יתרה מכך, לדברי שיינס, בישראל אין חקיקה שמחייבת את הרשויות המקומיות להגן על חיות הבר שבשטחן – מצב שיכול היה לשפר את סיכויי ההישרדות שלהן.
עם זאת, ולמרות הקשיים, גם לישראל יש סיפורי הצלחה משלה: הדוגמה המוכרת ביותר היא הקמפיין המוצלח למניעת קטיפת פרחי בר משנות ה-60, ששולבה בו גם חקיקה – ושכלל התגייסות חינוכית נרחבת של מורים וגננות. דוגמה נוספת היא של שיקום אוכלוסיית היעל הנובי שעבר ציד נרחב, כמעט ונעלם מהנוף הישראלי, ובעזרת החוק להגנת חיית הבר מ-1955, חינוך והסברה נרחבת – הוא לא רק ניצל מהכחדה, אלא קיבל מעמד של כבוד. ״מדובר בהצלחה מדהימה מכיוון שבתקופת הקמת המדינה היעל כמעט נכחד לגמרי – והיום הוא הסמל של רשות הטבע והגנים״, אומר שיינס.
לאור כל אלה, המחקר האוסטרלי יכול לחזק את ההבנה – שהולידה גם קמפיינים ישראליים מצליחים – שפעולות אנושיות ברמה המדינית והאזרחית גם יחד יכולות להציל מינים בסיכון ולשקם טבע מקומי; ואולי, אם נעזור לטבע לחזור לעצמו – הוא יימצא את דרכו לשגשג שוב.
