21 מעלות צלזיוס לא נשמעות כמו משהו יוצא דופן. זו יכולה להיות הטמפרטורה ביום אביבי נעים מאוד. נהדר לטיול בטבע, או לפעילות גופנית בפארק, אבל כשהטמפרטורה הזאת נמדדת בארכיפלג סבאלברד, לא רחוק מהקוטב הצפוני, זה סימן שמשהו חריג מתרחש.
ואכן, ב-29 ביולי 2020 נמדדה בארכיפלג סבאלברד טמפרטורה של 21.7 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הכי גבוהה באזור מאז יולי 1979 אז נמדדו שם 21.3 מעלות צלזיוס. בסבאבלרד, שנמצא תחת ריבונות נורווגית, נמדדות טמפרטורות הגבוהות מהממוצע הרב שנתי כבר יותר מ- 100 חודשים ברציפות, ומאז שנות השבעים עלתה הטמפרטורה השנתית הממוצעת ב-4 מעלות צלזיוס, כאשר רק בעונת החורף התרחשה עליה ממוצעת של 7 מעלות צלזיוס מאז.
באזור זה פעלו במשך כ-100 שנים מכרות פחם תחת ריבונות נורווגיה ורוסיה. ב-2017, החליטה נורווגיה לסגור את כל המכרות שנמצאים בשליטתה. זה היה צעד משמעותי בשורה של פעולות שממשלת נורווגיה מיישמת בשנים האחרונות להפסקת שימוש בדלקים מאובנים, ביניהן ההחלטה להפסיק את קידוחי הנפט שלה.
הרעיון מאחורי הגמילה מדלקי המאובנים (נפט, פחם וגז טבעי) הוא כמובן להפחית את פליטת גזי החממה המאיצים ומחריפים את משבר האקלים.
מבין המכרות הרבים שהיו פעילים בארכיפלג סבאלברד, נותר רק מכרה אחד פתוח, מכרה מספר 7. מכרה זה, הממוקם כ-15 קילומטר מהעיירה לונגירביין, מספק 30 אלף טון פחם בשנה לשימוש מקומי ועוד 80 אלף טון לייצוא לשימוש בתעשיות כימיות ובייצור מתכות במדינות אחרות באירופה. המכרה ממוקם למרגלות הר המכוסה בקרחון, שהתחיל להפשיר בשנים האחרונות בעקבות העלייה ההדרגתית בטמפרטורה באזור. הטמפרטורות הגבוהות יחסית גורמות לכך שהאדמה והקרח הולכים ומפשירים וביולי 2020, המים שחלחלו מהקרחון על ההר אל תוך הקרקע, הציפו את המכרה.
ההנחה הראשונית של מנהלי המכרה היתה כי הם יחזרו לעבוד עד אוגוסט, אך כעת הנהלת המכרה הודיעה כי חדירת המים חמורה אף יותר מכפי שסברו תחילה והמכרה יישאר סגור לזמן רב יותר.
האירוניה כאן גדולה עד מאוד. נדמה כאילו הטבע מחזיר מלחמה בכלי הנשק שסיפק לו האדם: לאחר מאה שנות כריית וייצור פחם, המקור העיקרי באזור לזיהום האוויר ולפליטת גזי חממה, הגיעה ההצפה שגרם שינוי האקלים שסגרה את מכרה הפחם האחרון.
מושפעים יותר משינוי האקלים
למרבה הצער, לא רק המכרה נמצא בקשיים, בעיירה לונגירביין הסמוכה, שבה חיים 2,500 איש, הפשרת הפרמפרוסט (קפאת עד, בעברית – שכבת אדמה הקפואה מזה אלפי שנים ואף יותר) גרמה לכך ש-250 בתי אב צריכים להעתיק את מיקומם.
"האזור הארקטי מושפע פי כמה וכמה מרוב אזורי העולם משינוי האקלים", אומר ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ מדעי בתחום אנרגיות חלופיות ושינוי אקלים. "האדמה שהייתה קפואה שנים רבות מתחילה להפשיר, ועדיין מדינות כמו נורווגיה, רוסיה וגם ארצות הברית בשלטון טראמפ, חושבות על הפקת דלקי מאובנים נוספים באזור הארקטי, כדי לחזק את שליטתן הפוליטית באזור ולצורך הגדלת הון קופת המדינה".
למרות שארכיפלג סבאלרד סובל מהשפעות שינוי האקלים (הקשורות באופן ישיר לשימוש בפחם) נורווגים רבים לא רוצים לסגור את מכרות הפחם. חלק מתושבי האזור רואים בכך פגיעה בתרבות ובמורשת שלהם ואחרים, כמו פייר ארנה טוטלנד, כלכלן נורווגי, טוענים שהעלויות של סגירת מכרות הפחם גבוהות יותר מאשר המשך הפעלתם. טוטלנד אומר שהסגירה והניקוי של המכרות תגרום למדינה להוצאה שיכולה להגיע לכ-100 מיליון דולר בעוד שהמשך הפעלת המכרות מגדילה את הכנסות המדינה.
"יש לקוות כי ההכרה בסיכון שבהקמת מתקנים חדשים שיכולים להתמוטט תחת הקרקע המפשירה והלא יציבה, או לסבול מהצפות כמו במקרה הנוכחי, תגבר על הרצון לנסות להעשיר את קופות המדינות השונות והמימון לכך יופסק", אומר מדר.
אז מה יקרה לתושבי האזור המועסקים במכרות הפחם? תכנית לאומית של ממשלת נורווגיה מעודדת את התושבים המקומיים לזנוח את תחום כריית הפחם ולהתמקצע בתחום התיירות. באזור שוכנת מושבת דובי קוטב גדולה ויש ביקוש של תיירים, כמו גם חוקרים, לבקר באזור.
ואם לא תיירות, כורי הפחם יוכלו לעשות הסבה להפקת אנרגיה מתחדשת ונקייה. מחקר חדש של אוניברסיטת ברגן הנורווגית שפורסם בתחילת 2020, מציג מודל להפקת אנרגיה מתחדשת באזור, בעיקר באמצעות אנרגיית הרוח וייצור מימן מקומי או יבוא שלו. החוקרים בדקו באזור סבאלברד את ממוצע הרוחות ליום בשנים 2017-2015, במטרה לבדוק האם האנרגיות המתחדשות הקיימות ומתופעלות כיום על ידי נורווגיה יכולות לייצר את אותה כמות החשמל שיוצרה באמצעות פחם באותו זמן.
ממצאי המחקר הראו כי מקורות אנרגיה מתחדשת אכן יכולים להחליף את הפקת החשמל באמצעות פחם בסבאלברד. החוקרים המליצו על מודל שמבוסס בעיקר על ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות באמצעות הרוח כמו גם ייבוא של מימן שהופק באמצעות אנרגיות מתחדשות (כגון ממקורות גיאותרמים, הידרואלקטרים, וסולאריים) מאזורים אחרים בנורווגיה. על פי החוקרים, שילוב בין שני המקורות הללו יבטיח יחס של עלות-תועלת הנמוך יותר מזה של משק אנרגיה מבוסס פחם, וישיג הפחתה משמעותית של פליטות גזי חממה המאיצים את משבר האקלים.
פחם בישראל
ומה בישראל? אצלנו, כידוע, אין מרבצי פחם, הוא מיובא בעיקר מאוסטרליה, מדרום אפריקה, מקולומביה ומרוסיה. הפחם משונע לתחנות הכוח הפחמיות באשקלון ובחדרה ומשמש לייצור חשמל. בתחילת יולי 2020, הכריז שר האנרגיה יובל שטייניץ, על בחינה של העלאת יעד ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, מ-17 אחוזים ל-30, עד סוף 2030. "זהו יעד ריאלי ביותר, וזה עדיין לא מספיק", אומר מדר. "למרות שהממשלה עדייו בוחנת את המתווה, לא תהיה בעיה לעמוד ביעד ביום שתצא לדרך. לראייה, אחרי עשור של זחילה בקידום אנרגיות מתחדשות, בשלוש השנים האחרונות שולש בישראל היקף הייצור של אנרגיה מתחדשת, זאת הודות לרגולציה מיטיבה, זרימת הון לתחום, הבשלת טכנולוגיות והוזלה משמעותית בעלות אנרגיה מתחדשת. אבל, השאיפה האמתית צריכה להיות העלאה של נפח ייצור האנרגיות המתחדשות ל-50 אחוז מהיקף ייצור החשמל ב-2030, כדי לצמצם את פליטות גזי החממה בהיקף משמעותי".
"ייצור חשמל אחראי לכ-48 אחוז מכלל פליטות גזי החממה בישראל. אם נשיג 30 אחוז של אנרגיות מתחדשות מכלל ייצור החשמל עד 2030, נצליח לצמצם כ-14 אחוזים בלבד מכלל פליטות גזי החממה שלנו. שיעור זה לא מתקרב להפחתה של 50 אחוז מכלל פליטות גזי החממה הנדרשים עד 2030 על פי ה- IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים). לכן, יש לצמצם פליטות בכל התחומים, החל מייצור חשמל, דרך תעשייה, תחבורה וחקלאות. 30 אחוז אנרגיות מתחדשות בלבד מכלל ייצור החשמל ב-2030, זה מעט מדי ומאוחר מדי".
