בשבוע שעבר הודיע הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן על כוונתו "לבטל או להחליף" את ההחלטה של הממשל האמריקאי הקודם, המאפשרת לסלול כבישים וסוגים אחרים של תשתיות פיתוח בשטח של יותר ממחצית היער הלאומי טונגאס באלסקה. המהלך מתכתב כמובן עם סדר היום הסביבתי החדש של ממשל ביידן. בהודעה מהבית הלבן נאמר כי השינוי עולה בקנה אחד עם צו ההנהלה של הנשיא מה-27 בינואר, שבמסגרתו מתחייב הממשל על "הגנה על בריאות הציבור ואיכות הסביבה והשבת המדע להתמודדות עם משבר האקלים".

בחודשים הראשונים לכהונתו פעל ביידן במהירות להציב את פעולות האקלים והסביבה בלב סדר היום שלו, אחרי שנים של הזנחה תחת ממשל טראמפ. עיקר מאבקו מתמקד במהלך לאומי ובינלאומי של הפחת פליטות, מעבר לאנרגיות מתחדשות ועבודה משותפת עם צוות מדענים גדול שמייעץ לו עהדרכים לצמצם את הפגיעה כמעט חסרת התקדים בסביבה שבה אנו חיים. ואכן, ממשל ביידן כבר החל לשנות את הנוף האנרגטי והסביבתי של אמריקה, על ידי ביטול עשרות הצעות חקיקה של ממשל טראמפ וקידום חקיקה חדשה וירוקה יותר. 

ה"וושינגטון פוסט" פירסם לאחרונה סיכום ביניים להישגים הסביבתיים של הממשל החדש. הם מנו את החקיקה שבוטלה, הבליטו את התקנות החדשות והראו אילו עוד צעדים עומדים על הפרק: זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, כימיקלים מסוכנים, קידוחי נפט, תשתיות לאומיות, היערכות לשינוי אקלים, זיהום מים והגנה על בעלי חיים ושטחים פתוחים.

מובן שאני עוקבת בסקרנות רבה אחרי הידיעות המקומיות באמריקה, אבל בימים האחרונים מחשבותיי נדדו לרחוב בנק ישראל 7 בירושלים, בניין משרדים אפרפר שבו ממוקם המשרד להגנת הסביבה, שאליו נכנסה לפני כשבוע שרה חדשה, תמר זנדברג. גילוי נאות, את זנדברג אני מכירה מגלגול חיים קודם של שתינו, עת היינו יחד יועצות פרלמנטריות בכנסת. הכרתי אז אישה צעירה וחריפה, חכמה, כריזמטית, מדויקת, קשובה ועם תפיסת עולם מגובשת. 

כמי שנמצאת בזירה הסביבתית בישראל מזה שנים (תפקידי האחרון היה ניהול האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה), יצא לי לעבוד ולפגוש שורה של שרים, מנכ"לים והנהלה משתנה במשרד להגנת הסביבה. כמעט כל השרים שפגשתי בשלושת העשורים האחרונים קיבלו את תיק הסביבה כברירת-מחדל. הגדיל לעשות שר אחד, שכבר נפלט מהפוליטיקה, שנהג לספר בנאומיו בכנסים שהבן שלו טוען שהוא "שר האדניות". איך אומרים – אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. 

להבנתי, המשרד להגנת הסביבה הוא אולי החשוב במשרדי הממשלה. יש בכוחו להשפיע על האוויר שאנחנו נושמים, על המזון שאנחנו אוכלים, על הקניות שאנחנו עורכים, על עתידו של סל התרופות שלנו, על האופן שבו נגיע לעבודה או לבתי הספר והרשימה עוד ארוכה. חשיבה סביבתית היא לא נישה, היא למעשה הדרך שבה אפשר לכוון עכשיו, ובעתיד, איך תיראה סביבת החיים שלנו ואיזה עולם נשאיר לדורות הבאים אחרינו. 

עמודי החדשות והרשתות החברתיות התמלאו בשבועיים האחרונים בשלל עצות לצוות המשרד להגנת הסביבה הנכנס, שכולל למרבה שמחתי גם את גלית כהן בתפקיד המנכ"לית. אני לא חושבת שהצוות המוביל החדש צריך ממני עצות – גלית מובילה מזה שני עשורים עשייה סביבתית מבורכת במשרד והיא מוקפת בצוות עובדים מצוין, מחויב ומקצועי. אולם, אני כן יכולה לחלוק כמה תובנות מתוך הפעולות החיוביות שמתבצעות הארה"ב ושאפשר לעשות להם עלייה:

הובילו חשיבה אינטרדיסציפלינרית. הסוגייה הסביבתית היא חוצת מגזרים ונושאים, לכן חשוב לייצר קואליציית פעולה עם ראשי המשרדים לבריאות, אנרגיה, תחבורה, פנים, חינוך, רווחה, אוצר, כלכלה וביטחון (אפילו במכון המחקר INSS הבינו את גודל השעה וקיימו כנס מיוחד לנושא האקלים לפני כשבוע). תפיסה סביבתית צרה תתקשה להניע מהלכים משמעותיים. בנוסף, רק שילוב של מומחים, מדענים ויועצים מתחומים שונים תוכל באמת לסייע במעבר לתחבורה ציבורית משמעותית ונקייה, בעשייה כוללת ליישום עקרונות חוק אוויר נקי, במעבר אמיתי למשק אנרגטי חכם ונקי, בהטמעה של עקרונות כלכלה מעגלית, בהערכות של השלטון המקומי לשינוי אקלים ועוד. 

עקב האכילס של המשרד להגנת הסביבה היה ונותר היותו משרד קטן, דל תקציבים וכוח אדם. הפיכתו למשרד מפעיל, יוזם ומקדם מדיניות עם משרדים אחרים (גדולים ועתירי משאבים ממנו) ומיצובו כמשרד מוביל תהליכים יכול להפוך או לכל הפחות לדייק את תכניות העבודה של המשרדים האחרים. בסיסמאות הבחירות של רב המפלגות החברות כיום בקואליציה הופיעה האג'נדה הסביבתית והתחייבות להאבק בשינוי האקלים. כך גם מופיעה התחייבות כתובה ומפורשת במסמך קווי היסוד של הממשלה – גיוס משרדים נוספים היא הדרך היחידה להבטיח שזה יקרה.

הקשיבו למדענים. נכון, השרה החדשה כבר אמרה שאחד מהלקחים החשובים של משבר הקורונה הוא שצריך להקשיב למדענים – אז אין פה לכאורה הרבה חידוש, אבל התייעצות עם מדענים היא סיסמה מוצלחת, שמאחוריה יש הרבה עבודה קשה ולעתים כמעט סיזיפית. מדענים לא תמיד מדברים בקול אחד ונחרץ, יש ביניהם חילוקי דעות, הבדלי סגנונות ולכן, מניסיוני, במקרים רבים אחרי שמקבלי החלטות מתחילים לדבר עם הקהילה המדעית, הם מתחילים להעייף, אולי גם להשתעמם ולאבד עניין. הדאילוג הזה צריך להיות ממושך, כן ומעמיק. זו לא תמיד משימה מוצלחת, אבל היום יותר מתמיד יש הרבה מדענים ומדעניות שמעוניינים לקחת חלק בתהליך הזה ויודעים איך להנגיש את המדע לבעלי העניין בצורה מוצלחת ויעילה.

מקום מצוין שבו השרה יכולה להתחיל את הדיאלוג הזה היא הוועידה השנתית למדע ולסביבה שתתקיים ב-8-7 ביולי 2021. שם השרה וכל אנשי המשרד יוכלו לשמוע מדענים מישראל ומהעולם מדברים על שינוי אקלים, על זיהום מים ונחלים, על שטפונות והדרכים להתמודד אתם, על חינוך סביבתי, כלכלה מעגלית ועל עוד עשרות נושאים שחשובים לחיי היומיום של כולנו. זו הזירה המרכזית בישראל שבה נפגשים אנשי מדע, ממשל ותעשייה כדי לדבר ולהקשיב, ללמוד וללמד. 

למזלי, הוועידה השנה תתקיים בזום וכך אוכל גם אני לקחת בה חלק מרחוק. אני מקווה שגם השרה ואתם תהיו שם.