מעכבי בעירה גם בכלי הרכב שלנו

בריאות ומזון |
מחקר חדש מצא שבקיץ הישראלי עולים הריכוזים של חומרים מעכבי בעירה בחלל הרכב באופן משמעותי. מה אפשר לעשות כדי להקטין את החשיפה לחומרים האלה, שעלולים להיות מסוכנים?

 

הם נמצאים כמעט בכל מקום – במזרנים, במחשבים, בספות, בשטיחים, במוצרים לתינוקות ובמכוניות. חומרים מעכבי בעירה, שהם למעשה כימיקלים שמשמשים לעיכוב ולמניעת שריפות, נהפכו לנפוצים מאוד בשנים האחרונות. במקרה של שריפה, הכימיקלים האלה מאטים את קצב הבעירה וההתפשטות של האש, וכך יכולים במקרים רבים להציל חיים.

הבעיה היא שבתנאים מסוימים, חומרים מעכבי בעירה (מבוססי ברום – PBDE Polybrominated diphenyl ethers) משתחררים מהחומר ונפלטים לאוויר גם כשאין שריפה – ואז הם עלולים להיות מסוכנים.

מחקרי מעבדה מצאו קשר בין חשיפה לחומרים מעכבי בעירה מסוימים לבין מחלות, בעיות פוריות ופגיעות התפתחותיות. ארגון הבריאות העולמי והסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן סיווגו את אחד ממעכבי הבעירה הנפוצים ביותר כמסרטן אפשרי בבני אדם. החומרים האלה לא מהווים סכנה רק לאדם: בשנים האחרות התגלו חומרים מעכבי בעירה גם במאגרי מים ובגופם של בעלי חיים בטבע. ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לחומרים מעכבי בעירה גרמה לארצות שונות לאסור שיווק של מעכבי בעירה שהוגדרו כמסוכנים.

פי 20 יותר מאשר בבית

מעכבי בעירה לרוב אינם מוטמעים בחומר המקורי, אלא נוספים אליו בשלב מאוחר יחסית בתהליך הייצור. בטמפרטורות גבוהות, כמו אלו שמאפיינות שריפה, הם משחררים לאוויר רדיקלים של ברום, שמאטים את קצב הבעירה ואת התפשטות האש. עם זאת, בשל אופן החדרתם למוצר וקרבתם לפני השטח שלו, הם עשויים להשתחרר מהקשרים הכימיים החלשים שקושרים אותם לחומר ולזלוג לסביבה. תופעה זו מתגברת בתנאים של טמפרטורה גבוהה וחשיפה ישירה לקרינת שמש.

מחקר חדש שנערך בטכניון בדק לראשונה את ריכוזי החומרים מעכבי הבעירה בסביבה שבה אנחנו מבלים שעות רבות – חלל הרכב. ממצאי המחקר הוצגו לאחרונה בכנס "בריאות וסביבה: התפתחויות וחידושים" של הקרן לבריאות וסביבה.

סביבת כלי הרכב, שבה אנחנו מבלים מדי יום, מאופיינת בטמפרטורות גבוהות, שיכולות להגיע בימים חמים במיוחד גם ל-90 מעלות צלסיוס בשמש ישירה. לכן, סביבת הרכב היא כר פורה לאותם כימיקלים מעכבי בעירה, שבתנאים של חום גבוה ובהעדר אוורור מספיק נוטים להשתחרר ולהצטבר בסביבת הנהג והנוסעים. מעכבי הבעירה קיימים בשלל חלקים של פנים הרכב: בלוח המחוונים, במושבים, בבוסטרים של הילדים ובמגוון של רכיבים אלקטרוניים ברכב. כשהם משתחררים לאוויר, הם נוטים להיצמד לחלקיקי אבק ולרחף בחלל הרכב – שם עשויים לפגוש בהם הנוסעים.

למרות שמשך הזמן שבו אנחנו נמצאים במכונית קצר יחסית לזמן שאנחנו שוהים בבית או במשרד, הריכוזים הגבוהים של מעכבי בעירה בחלל הרכב (עד פי 20 מאשר בתוך מבנה מקורה) הופכים את מקור החשיפה הזה למשמעותי ולמסוכן. ארגון הבריאות האמריקאי (EPA) ממליץ לא להיחשף לכמויות של מעל לשבעה מיקרו-גרם ליום לכל קילוגרם משקל גוף. במקרה של חשיפה ארוכה ומתמשכת, יש לצמצם את החשיפה ל-0.7 מיקרו-גרם ליום לכל קילוגרם, זאת כדי להפחית סיכוני סרטן.

תצלום: Jake ODonnell, flickr
תצלום: Jake ODonnell, flickr

ריכוזים גבוהים בקיץ

מחקר שנערך במרכז המצוינות בחשיפה סביבתית ובריאות שבפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, בדק את ריכוזם של כמה מעכבי בעירה נפוצים באבק הנמצא בתוך כלי הרכב. אבק הרכב, ממש כמו אבק הבית, מורכב מחלקיקים שקוטרם קטן ממחצית המילימטר ושמרחפים באוויר ושוקעים על גבי משטחים. מעכבי הבעירה, שהתנתקו מהרכיבים השונים, מתחברים לאבק ושוקעים על גבי משטחים בתוך הרכב. החוקרים בדקו את ההשפעה של שנת ייצור הרכב ושל ארץ הייצור שלו על ריכוז מעכבי הבעירה באבק הרכב, וגם את השפעת עונות השנה על ריכוז חומרים אלה באבק הרכב.

המחקר, שנערך על ידי תלמידת המחקר מייסא ענבתאווי, בהנחיית פרופ' דוד ברודאי ופרופ' יעל דובובסקי, הראה שבעונת הקיץ החמה נמדדו הריכוזים הגבוהים ביותר של חומרים מעכבי בעירה ברכב. באביב, לעומת זאת, נמדדו הריכוזים הנמוכים ביותר. טווח הריכוזים נע בין מיקרוגרמים בודדים לגרם אבק באביב (כלומר, בגרם אבק נמצאו מיקרוגרמים בודדים של מעכבי בעירה), ועד לעשרות מיקרוגרמים בתקופת הקיץ.

המחקר בחן גם את השפעת סוג הרכב וגילו על ריכוז מעכבי הבעירה וסוגם. מתוך 16 דגמי הרכבים שנבחנו, הריכוזים הנמוכים ביותר נמדדו עבור רכבים שיוצרו בהודו, ואילו הריכוז הגבוה ביותר נמדד ברכב מסוג קאיה פורטה. לא נמצאה התאמה בין ריכוז מעכבי בעירה לשנת הייצור של הרכב: נמדדו רמות שונות של החומרים ללא תלות מובהקת בשנת הייצור – נתון מפתיע לאור העובדה שבארה"ב ובאירופה הוטלו לפני מספר שנים הגבלות על שימוש בכמה סוגים של מעכבי בעירה, ולמרות זאת, הם נמצאו בדגמים חדשים שיוצרו לאחר ההגבלות.

הפתרון: לאוורר ולנקות

כיצד ניתן להפחית את הסיכון שבחשיפה לחומרים מעכבי בעירה ברכב? לפי פרופ' ברודאי, אוורור של הרכב לפני תחילת הנסיעה או השארת חריץ פתוח בחלון בהחלט יכולים להפחית את ריכוז מעכבי הבעירה. "אוורור הרכב בתחילת הנסיעה יוריד משמעותית את ריכוז החומרים באוויר הרכב", מסביר ברודאי. "גם ניקיון תקופתי של הרכב – לפחות ניקוי פנימי – יכול להועיל, בתנאי שלא משתמשים בחומרי ריח ושמנים לניקוי לוח המחוונים, כי אין לדעת לאילו חומרים חומרי הריח מתפרקים".

"ריכוז מעכבי הבעירה משתנה בהתאם לגורמים שלכאורה אינם בשליטתנו, כמו יצרן הרכב והיצרנים של ריהוט הפנים ברכב, וכן גורמים מטאורולוגיים", מסכם ברודאי, "אך גם התנהגות המשתמש, שכוללת את תדירות ניקוי הרכב ואוורורו, יכולה להשפיע".



אולי יעניין אותך