רבים מהמחקרים המדעיים על צפרדעים ודו-חיים אחרים עוסקים בסכנת ההכחדה המרחפת עליהם עקב פעילות האדם – כריתת יערות, ייבוש והרעלת מקורות מים, הפצת מחלות על ידי מינים פולשים והתחבורה המודרנית, שינוי אקלים שמעודד מחלות והרס בתי גידול, ועוד. מחקר חדש שפורסם לאחרונה עוסק בצד אחר ולא ידוע עד כה של הצפרדעים.

הדבר היה כך: משלחת חוקרים יצאה ליערות הגשם בברזיל במטרה לאסוף מיני צפרדעים, כדי לזהות מינים חדשים ולהעריך את מצב אוכלוסיות הצפרדעים באזור. אחד החוקרים במשלחת אסף צפרדע אחת והחזיק אותה בידו. הצפרדע החלה לנגוח בידו של החוקר. עד מהרה החל החוקר לסבול מכאבים איומים בזרועו, שנמשכו כמה שעות. מתברר שהצפרדע שייכת לאחד משני מינים של צפרדעים ארסיות (Corythomantis greening ו-Aparasphenodon brunoi) שמזריקות את הארס שלהן על ידי נגיחות דוקרניות. לצפרדעים אלו יש קוצי עצם שצומחים בקדמת הגולגולת שלהן ושבולטים אל מחוץ לעור, שעליו מצויות בלוטות ארס. כאשר צפרדעים אלו נוגחות טורפים שמאיימים עליהן הקוצים חודרים את עור הטורף ומזריקים את הארס אל תוך גופו. ארס זה רעיל יותר מארס של צפעים ומסוכן מאוד לאדם.

עד היום היה ידוע על צפרדעים רעילות בלבד (כאלו שעל עורן אפשר למצוא רעל שמגן עליהן מפני טורפים). אך הצפרדעים הברזילאיות מסוגלות להחדיר את הארס שלהן ליצורים אחרים ולכן הן מסווגות מחדש כארסיות.

לקריאת המחקר המקורי לחצו כאן.