מדי שנה מציינים רבים את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, במסורת של נטיעת עצים. עם זאת, לא רבים יבחינו בכך שמעטים הם העצים הצעירים שניטעו בט"ו בשבט ושרדו. מלבד העובדה שמועד הנטיעה האידיאלי הוא בסמוך לגשמים הראשונים (כך שעדיף לנטוע מוקדם יותר ולא לחכות לינואר), נטעים צעירים רבים לא שורדים באקלים היבש והחם השורר בארצנו ברוב ימות השנה.
חרף הוויכוח הער לגבי זיהוי השפעות שינוי האקלים בישראל, השפעת היובש על עצי הארץ ניכרת. כך למשל, הראה מיכאל דורמן במחקרו באוניברסיטת בן-גוריון באמצעות שימוש בתמונות לווין שאורנים מתייבשים ומתים – בעיקר באזורים ששוררים בהם תנאי יובש, כמו יערות הדרום. תופעת ההתייבשות אינה ייחודית רק לאורנים – ירידה חזויה בכמות המשקעים עקב שינוי האקלים תשפיע על מינים רבים באזורים שבהם כמות המשקעים נמוכה יחסית.
הערכת מרכז הידע להיערכות לשינוי האקלים היא שבד בבד עם שינוי האקלים העולמי, צפויה לרדת כמות המשקעים הכוללת גם בארץ וגם פיזור הגשם על פני העונה יצטמצם, מה שיוביל לעונה יבשה ארוכה יותר. כיצד ישפיעו השינויים האלה על העצים שזה אך ניטעו?
אלונים שמרנים
אלון התבור הוא עץ היער הטבעי הנפוץ ביותר בישראל. יש הטוענים כי בעבר, כיסו יערות אלוני תבור שטחים נרחבים בצפון ובשרון. כיום ניתן לראות יערות גדולים ומרשימים של אלוני תבור בגליל – בגבעות אלונים ובבית קשת, ובגולן – ביהודיה ובנחל מיצר. בדומה לאורן, גם אלון התבור עשוי להיפגע מתנאי היובש שעלולים להיווצר בעתיד, במיוחד כאשר הוא ניטע בבתי גידול חדשים שלא בהכרח מתאימים לו או באזורים שבהם פעילות אנושית פוגעת בתשתית הסלע והקרקע החשובים לקיומו.
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" אפיינה היא-לי בונפיל ממינהל המחקר החקלאי את טיפוסי עצי אלון התבור העמידים ליובש ואת מנגנוני ההתמודדות שלהם עם התנאים הקשים. בונפיל בחרה עצים בוגרים ועצים המשמשים את קק"ל לאיסוף בלוטים לזריעה ולנטיעה ממקומות שונים בשרון – טייבה, פרדס חנה וכפר יונה, ובצפון – אלונים, הגושרים, חורשת טל, כפר חנניה וכחל. בנוסף, נבדקו עצים מגבעת חציר בגליל התחתון, שהוא אתר הסובל מתנאי יובש, ואף נמצאו בו עצים מתים.
באמצעות ניסויי יובש ובדיקות פיזיולוגיות שונות, בסיוע פרופ' מנחם מושליון ורוני וולך מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, הצליחה בונפיל להראות כי בין האלונים יש התנהגויות צמיחה שונות, ואלה גם עוברת בתורשה לצאצאיהם. "אלונים אשר מקורם בבתי גידול יבשים מתנהגים באופן שמרני וחסכני במיוחד ב'ניהול המים', והם מונעים איבוד מים מהפיוניות (פתחים בעלה שדרכם מתאדים מים מהעלים)", מסבירה בונפיל. "המחיר של ההתנהגות הזו הוא עיכוב בתהליכי הפוטוסינתזה והגדילה, אולם כך הם נשמרים מסכנת ההתייבשות".
לעומת זאת, אלונים אשר מקורם מבתי גידול עם סביבה לחה הראו אסטרטגיה שונה – נביטה וצמיחה מהירים יותר, אך יכולת התמודדות נמוכה יותר עם מצבי יובש. ההבדלים בין ההתנהגויות השונות ניכר גם בגודל העלים ובכמות הבלוטים: לעצים "שמרנים" יש שטח עלווה קטן יותר ומעט בלוטים לעומת העצים ה"לא שמרנים". האלונים ה"שמרנים" שזיהתה ואפיינה בונפיל עשויים להיות מקור לנטיעות שיעמדו במבחן היובש ושינוי האקלים הצפוי בשנים הבאות.
יער עמיד ומגוון
השפעות שינוי האקלים, ובהן ירידה בכמות המשקעים, צפויה להשפיע פחות על היערות הטבעיים של אלוני התבור. ניר הר מהקרן הקיימת לישראל, שחקר במשך שנים את האקולוגיה של אלוני התבור, מסביר: "האוכלוסיות הטבעיות 'חזקות', שכן הן מצויות בבתי גידול מיטביים עבורן, שבהם יש מערכת סלע-קרקע שמאפשרת אגירת עתודות מים. כך מתאפשרת קליטת מים גם בתקופות קשות.
"לעומת זאת, הניסיון לזרוע בלוטים או לנטוע אלונים צעירים בבתי גידול שפחות מתאימים לאלוני התבור, עלול להיתקל בתמותה נרחבת עקב יובש. ולכן מציאת עצים בעלי מאפיינים גנטיים עמידים ליובש עשויה להיות פתרון לבעיה זו".
אך לפני שממהרים לנטוע אך ורק עצי אלון "שמרנים" ועמידים ליובש, מבהיר הר שהיצמדות לעצים בעלי מטען גנטי מסוים עשויה להקטין את המגוון הגנטי של אוכלוסיית העצים ביער. כמו כן הוא מסביר שיש להשתדל לנטוע עצים ממקורות קרובים לאזור הנטיעה, כדי לא להכניס רכיבים גנטיים זרים לאזור. "נטיעה חכמה תיקח בחשבון את חשיבות המגוון הגנטי באוכלוסיית העצים", הוא מסכם.
