סין מדורגת ראשונה בין מדינות העולם מבחינת פליטת גזי החממה. בשיחות האקלים שמתקיימות כעת בפריז היא תופסת מקום מרכזי בסדר היום, בניסיון למצוא נוסחה שתאפשר לה להמשיך לתפקד כמעצמה כלכלית בזמן שהיא מפחיתה את פליטת גזי החממה. כעת מתברר שהצמיחה האדירה של סין וגזי החממה שהיא פולטת עלולים לפגוע באחד ממוצרי הצריכה ונכסי התרבות הגדולים שלה: תה.
סין היא מגדלת התה המובילה בעולם. מלבד הערך הכלכלי שלו, לתה יש גם תפקיד תרבותי משמעותי מאוד בחיי החברה במדינה. בשנים האחרונות, עם ההתגברות המשמעותית של תופעת העיור (הגירה מהכפר לעיר), רבים מהסינים העירוניים החדשים מבקשים לחזור לשורשים ולשמור על מרכיבים מסוימים במורשת שלהם, דבר שבא לידי ביטוי בעלייה בצריכת התה. עם זאת, מחקר חדש קובע כי תרבות וכלכלת התה נמצאות בסכנה: שינוי האקלים יגרום לפגיעה ביבול התה, לירידה באיכותו ולעלייה במחירו.
היום טעים יותר, מחר לא יהיה
מאות מיליוני אנשים שותים תה ברחבי העולם. למעשה, זהו המשקה הפופולארי בעולם אחרי מים. כמות התה שנצרכת בעולם שווה לכמות כל שאר המשקאות האחרים יחד – קפה, אלכוהול, מיצים ומשקאות קלים. בעולם מיוצרים כמעט חמישה מיליון טונות של תה בשנה, בהיקף של 160 מיליארד שקל. צמח התה נמצא בשימוש האדם כבר אלפי שנים, תחילה בשימוש תרופתי ומאוחר יותר כמשקה. מחקרים מודרניים מראים שבתה ירוק יש ריכוז גבוה של נוגדי חמצון, שמורידים את הסיכון למספר סוגי סרטן, וכן עשויים להוריד את ריכוז הכולסטרול בדם. המחקרים גם מראים שאיכות עלי התה נקבעת במידה ניכרת על ידי האקלים שבו הם גדלים וכמות ופיזור הגשמים באזור.
התה בוית לראשונה כנראה לפני כ-2,000 שנה באזור בורמה-סין, וכיום הוא גדל בעיקר באקלים טרופי או סוב-טרופי, שמאופיין באביב יבש וקיץ רטוב, כי הוא זקוק למינימום של כ-1,300 מילימטר גשם בשנה. סוגים רבים של תה מובחר גדלים בהרים קרירים בגובה של עד 1,500 מטר, אך יש גם כאלה הגדלים באזורים נמוכים. בשנים האחרונות, שינוי האקלים יוצר אביבים יבשים וארוכים יותר בדרום-מערב סין, אחד מאזורי גידול התה החשובים בעולם. כיום, האביב היבש בסין ארוך בממוצע ב-22 ימים לעומת המצב לפני 35 שנים.
במאמר שפורסם בכתב העת Science השוו החוקרים בין החומרים הכימיים שנמצאים בעלי התה לבין הנתונים האקלימיים בעשורים האחרונים. התוצאות הראו שהלחץ שחווה הצמח בשל מיעוט הגשמים באביב גורם לו לצמוח לאט יותר ולייצר יותר חומרי הגנה כמו קפאין, שהוא קוטל חרקים טבעי, וחומרים כימיים אחרים שמעניקים לו את הטעם המוכר של התה. כך, אביב יבש וארוך מאפשר לגדל כיום עלי תה צעירים, מרוכזים ואיכותיים יותר. עם זאת, באביב הארוך והיבש שצפוי בעתיד, לפי תחזיות שינוי האקלים, העלעלים הצעירים יאחרו להופיע, ובטווח הארוך הצמחים יתייבשו כליל. בעבור הצרכן, הדבר יתבטא בפגיעה באיכות התה ובמחירו, שיעלה מאוד בעקבות הפגיעה ביבול.
במקביל, גם להודו, יצרנית התה השנייה בגודלה אחרי סין, יש בעיות תה משלה. אסאם, אזור בצפון-מזרח הודו, מפורסם בתה השחור שלו, אך טמפרטורת הקיץ הממוצעת שם כבר נמצאת בערך העליון האופטימלי לגידול תה – 35 מעלות צלזיוס. עלייה נוספת בטמפרטורות הממוצעות תביא, כנראה, לקיצו של גידול חקלאי משמעותי זה באזור.
סיגריות ממכרות פחות?
גם גידולים פופולאריים אחרים ניצבים בפני בעיות דומות: עלייה של שתי מעלות צלזיוס צפויה לגרום לברזיל למשל, לאבד 25 אחוז משטחי הגידול של קפה ערביקה, אחד מהתוצרים החשובים של המדינה; עלייה ביובש במטעי הקקאו של מערב אפריקה תגרום לירידה בייצור חומר הגלם הנחשק של השוקולד; ועלייה בטמפרטורות בצפון-מזרח אמריקה תפגע ביבול סירופ המייפל הקנדי, שזורם כאשר הטמפרטורה נעה סביב נקודת הקיפאון (ס מעלות צלזיוס).
עם זאת, שינוי האקלים לא תמיד מביא איתו השפעות שליליות: עלייה ברמות הפחמן הדו-חמצני מורידה את ריכוזי הניקוטין בצמחי הטבק, עובדה שעשויה להוריד את עוצמת ההתמכרות לסיגריות (אם כי ייתכן שמעשנים יעשנו יותר סיגריות כדי לצרוך את רמות הניקוטין שהורגלו אליהן).
הצפי הוא שמיליארדי אנשים יושפעו מהשפעות שליליות אלו ואחרות על הגידולים החקלאיים: החקלאים עצמם, הסוחרים, עובדים בתעשיית הובלת הסחורות העולמית, הצרכנים, כלכלת המדינות שנהנות מהכנסות מוצרים אלה, ועוד. הנזקים הכלכליים הכוללים צפויים לעלות מאות מיליארדי דולרים בשנה.
תפוחים מלבנון
דרך אחת להתמודדות של החקלאות עם שינוי האקלים היא לפתח זנים חדשים שיכולים לגדול בשלל סוגי אקלים, כמו שעושים במכון וולקני שבישראל. דרך נוספת היא לעבור לגדל צמחים שבעבר התאימו למקום מסוים, אך נדחקו משם בגלל שינוי האקלים אל אזור אחר, שבעבר לא התאים אך כעת השתנה. למשל, עם הפשרת הטונדרה הקפואה העצומה בסיביר ובקנדה, תאורטית יהיה ניתן לגדל שם חיטה, תפוחי אדמה ושלל גידולים נוספים.
פתרון זה אולי נראה מתקבל על הדעת ברמה הגלובלית, אך הוא כנראה לא יעזור לאותם חקלאיים מקומיים שמגדלים את אותם צמחים בחלקת האדמה שלהם במשך עשרות ואף מאות שנים; הם יתקשו לעזוב את אדמתם ולקבל אדמה חדשה באזורים אחרים. כמו כן, שיתופי פעולה לא אפשריים כלל בין מדינות מסוימות. מה נעשה עם גידולי התפוחים שמשגשגים בצפון הארץ במקרה של שינוי האקלים שם? לא נוכל להעביר אותם ללבנון, אם הם לא יוכלו לגדול עוד בקו רוחב דרומי זה. נדמה שרק תכניות לאומיות או אזוריות גדולות ושאפתניות יוכלו לאפשר התמודדות מספקת עם צרות גלובליות שכאלה.
בעקבות הכתבה ב"זווית", הסיפור פורסם ב-ynet
