אפשר לראות אותם כמעט בכל מקום: הם רצים, צועדים, מכדררים, מדוושים, מותחים איברים, מפתחים שרירים, מגירים זיעה. פעם קראו לזה "טרנד הכושר הגופני", היום זה פשוט חלק בלתי נפרד מחייהם של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם. המטרה של העוסקים בפעילות גופנית היא כמובן לשמור על גוף בריא, אבל האם הבחירה שלהם בבגדי הספורט שהם לובשים במהלך הפעילות הגופנית עלולה דווקא לסכן אותם?

תחום האופנה מושפע מאוד מהעיסוק ההולך וגובר בספורט. למעשה, הלבשת הספורט (activewear) מהווה את אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים של תעשיית האופנה. דו"ח של חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי אודות מצב תעשיית האופנה "state of fashion 2017" מציין את תחום הלבשת הספורט כאחד התחומים הצומחים ביותר בתעשיית האופנה, עם גידול שנתי במכירות של פי 5-2 מהגידול בשאר סוגי הלבוש. הדו"ח חוזה שבשנים הקרובות תמשך הצמיחה, תוך שהוא מבסס בין השאר את המספרים על הגידול בהוצאה של הצרכנים על מנוי לחדר כושר, על שיעורי יוגה וכו'.

ואכן, חברות אופנה רבות משיקות קולקציות חדשות של לבוש ספורט: מותגי ספורט ידועים כמו נייקי או אדידס, רשתות ביגוד גדולות כמו H&M או זארה ואפילו מותגי אופנה עילית כמו שאנל.

על פי הערכות, בישראל יש יותר מ-300 אלף רצי פנאי ועוד מאות אלפים מתאמנים בחדרי הכושר באופן קבוע. סביר להניח שלרבים מהם יש בארון בגד שעונה להגדרה של אופנת ספורט. האם הם צריכים להתחיל לדאוג?

חומרים מתקדמים

תחום הלבשת הספורט מאופיין בחדשנות גבוהה. יצרניות הבגדים מחפשות כל העת חומרים מתקדמים שנותנים לבגדים עמידות לשחיקה ולרטיבות. בצד החדשנות קיימות סוגיות סביבתיות ובריאותיות המיוחסות לשיטות הייצור והחומרים החדשים שיכולות להשפיע עלינו בשלב הייצור (או אז חומרים אלה יכולים להיפלט למקורות המים וגם להצטבר בקרקע עצמה) וגם במהלך השימוש בבגדי הספורט.

ב-2014 פרסם ארגון גרינפיס העולמי דו"ח על כימיקלים מסוכנים ברמות גבוהות מהמותר שנמצאו במדי נבחרות הכדורגל שהשתתפו במשחקי הגביע העולמי של 2014. בין הכימיקלים שמופיעים בדו"ח ושעלולים להיות מזיקים לבריאותנו נמצאת קבוצת ה-PFCs (פרפלורוקרבונים), שמשמשים כדוחי מים וכתמים בבגדים שאנו לובשים. ה-PFCs כוללים חומרים כמו PFOA, שסווג כ"כגורם אפשרי לגרימת סרטן בבני אדם" (קטגוריה 2B), על פי הסוכנות הבינלאומית למחקר על סרטן (IARC), נמצא ככזה שעלול לפגוע בפוריות ואף בשנה האחרונה נאסר על ידי ה- FDA לשימוש באריזות מזון. לדברי ד"ר חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, באוניברסיטה העברית-הדסה, "העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף וכשנמצאים במצב הזעה יכולת הגוף לספוג את החומרים, אף גבוהה יותר מהרגיל". כך שבעת פעילות גופנית הגוף חשוף אפילו יותר לסיכונים שיכולים לייצר חומרים אלה.

רמות חשיפה נמוכות

"הריכוז שמצאנו בבגדים יכול שלא לגרום לבעיות רעילות אקוטית ללובש בטווח הקצר, אך אין לדעת מה הנזקים שלו בטווח הארוך", אמר מנפרד סנטון מהסניף הגרמני של גרינפיס שאחראי על קמפיין הפחתת הרעלנים. "בהפרעות אנדוקריניות לדוגמא, אין לדעת מה ההשפעה של חשיפה לטווח הארוך על בריאות האדם". "מה שידוע לנו על חומרים כמו ה-PFOA זה שהם יכולים לשבש פעילות אנדוקרינית גם ברמות חשיפה ובכמויות נמוכות", אומר ד"ר לוין.
"השיבוש יכול לגרום גם להשמנה כתוצאה מהפגיעה בפעילות בלוטת התריס. בנוסף, בחומרים אלה, לא רק המינון ומשך החשיפה משמעותי, אלא התזמון של החשיפה. כך, למשל, אצל נשים החשיפה לחומרים מסוימים בתקופת זמן מסוימת יכולה להשפיע על הפוריות. חשיפה בעייתית יותר נוספת היא של צעירים בגיל ההתבגרות לחומרים אלה".

לצד ה-PCFs, קיימים חומרים נוספים, כמו ננו-חלקיקי כסף, שנותנים לבגד תכונות אנטי-בקטריליות שמונעות ריחות. גם חומרים אלה עלולים לסכן את בריאותנו. במחקר שבוצע על ידי אוניברסיטת MIT ובית הספר לבריאות הציבור בהרווארד נמצא שחלקיקים אלה יכולים לגרום לנזק משמעותי ל-DNA. איך זה קורה? חלקיקים אלה מייצרים רדיקלים חופשיים הנקראים חמצן ריאקטיבי (ROS), שיכולים לשנות את ה-DNA בבני אדם. בנוסף, אחרי שהם חודרים לגוף, הם יכולים להצטבר ברקמות, ולגרום נזק של פגיעה במבנה ותפקוד התא. "הגוף יודע להתמודד עם רמות מסוימות של חמצן ריאקטיבי ומעבר לכך נוצר מצב של עקה חימצונית אשר יכולה לגרום לשיבוש תהליכים בגוף", אומר ד"ר לוין. "אנו לא יודעים מה ההשפעה של החומרים על הגוף כתוצאה מפעילות ספורטיבית. הדעת נותנת שיש חשיפה. כיום התקנים מתייחסים למוצר עצמו ולא הפנימו את הנושא הבריאותי. היצרנים חושבים שחובת ההוכחה כי יכולה להיות פגיעה היא על הצרכן, אך חובה זו צריכה להיות בידי היצרנים, שחייבים לוודא כי המוצרים שלהם בטוחים לשימוש. בנוסף גם מערכת הבריאות אמורה לעשות את הבדיקות שלה".

לצמצם את הסיכונים

בעקבות הקמפיין הציבורי הגדול שניהלה בשנים האחרונות, גרינפיס הצליחה לרתום חברות אופנה לצמצם את השימוש בכימיקלים אלה. באתר הקמפיין של הארגון ניתן לראות את דירוג החברות ולעקוב אחרי המהלכים שהן עושות להפחתת השימוש בכימיקלים אלה.

יש חברות אופנה, כמו prAna או BAM, שמציעות למתאמנים בגדי ספורט שעשויים מכותנה אורגנית ומחומרים טבעיים, אך אלה אינם תמיד סביבתיים יותר מפתרונות מבוססי סיבים סינתטיים כמו סיבים מ-PET ממוחזר ומפתרונות סביבתיים אחרים כמו צביעה ללא מים ומופחתת כימיקלים. הסיבה לכך, בין השאר, היא שגידולים כמו כותנה אורגנית צורכים משאבים כמו מים וקרקע בהיקפים גדולים יותר מאשר גידולים רגילים. לעתים הם באים על חשבון גידולי מזון המיועדים לתצרוכת האוכלוסייה המקומית. כמו כן, השינוע שלהם ברחבי העולם פולט מזהמים.

כיום אין חובה על היצרנים לציין באיזה כימיקלים נעשה שימוש בטכנולוגיות השונות לייצור בגדי ספורט ולכן קיים קושי לדעת מהם מרכיבי הביגוד שלנו ולאבחן את סוג הכימיקל שבה במגע עם גופנו, זאת עוד לפני שאנחנו יודעים מה ההשפעה ארוכת הטווח שלהם, אבל מה אפשר לעשות לפני שרוכשים בגד ספורט חדש?

• האם אני צריך את זה? לפני הקנייה אפשר לשקול שוב האם אנחנו בכלל צריכים בגד ספורט חדש. ניתן לשמור על בגדי הספורט הקיימים לאורך זמן. כך, למשל, ניתן להימנע מריחות רעים בבגד לאחר האימון על ידי ריענונו ויבושו בחוץ או ע"י פיזור אבקת סודה לשתייה על הבגד למשך שעה. כל זאת לפני שמכניסים את הבגד למכונת הכביסה.
• תג סביבתי. חפשו מותגים וביגוד הנושאים תו סביבתי (eco-label), שמאשר שהמותג פועל באופן סביבתי ובטוח לבריאות הצרכנים, תחת מערכת שיקולים ובשקיפות סביבתית. דוגמאות לתווים ייעודים לתעשיית הטקסטיל הם: bluesign® או ®MADE-BY. אפשרות נוספת היא לבדוק באתר ECOLABEL INDEX שכולל בתוכו אינדקס והסברים על יותר מ-490 תווים סביבתיים שקיימים כיום.
• מה עם חומרים מסוכנים? מומלץ לבדוק האם המותג נוהג לעשות שימוש באחד החומרים שיכולים להיות מסוכנים לבריאותנו (וגם לברר כיצד הוא מתנהל סביבתית). ניתן לבצע בדיקה כזאת באתרים שמנגישים מידע סביבתי על מותגים, כמו האתר PROJECT JUST או אתר קמפיין DETOX של גרינפיס, שמדרג את המותגים לפי הביצועים והמחויבות שלהם להפחית את השימוש בכימיקלים רעילים.
• ללכת על אינדי. כלל אצבע חשוב הוא שעדיף לבחור במוצרים של מותגים עצמאיים (indie). אחת המגמות החיוביות שקיימות כיום בתחום האופנה היא עלייתם של מותגים ויצרנים פרטיים קטנים. אלה מקפידים בדרך כלל על סטנדרטים סביבתיים, על איכות (ובטיחות בריאותית) ועל ייצור מקומי.
• עזבו את הזיוף. נסו להימנע ככל הניתן מקניית זיופים של מותגים מוכרים, משום שבמקרה כזה אין כל דרך אמתית לדעת מאיפה הגיע הבגד וממה הוא מיוצר.