ראש השנה קורא לנו להתענג על הדבש שניגר מפלחי התפוח שלנו. כידוע, הסופרמרקט הוא לא מקום היוולדו של הנוזל המתוק – אלא כוורתן של הדבורים, שמיליוני שנות אבולוציה לימדו אותן כיצד לייצר אותו בדיוק בטעם הנכון. אבל מאיפה באו הדבורים, בעצם?
לאחר שנים של השערות ותאוריות, מחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי פותר אחת לתמיד את התעלומה. על פי ממצאיו, הדבורים התפתחו לפני יותר מ-120 מיליון שנה באזור אפריקה ודרום אמריקה של היום – כשאלה עוד היו מאוחדות כיבשת עתיקה אחת.
במחקר החדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Current Biology, החוקרים יצרו מיפוי היסטורי של תולדות הדבורים בעזרת השוואת גנומים של מעל 200 מיני דבורים לממצאים מ-185 מאובני דבורים עתיקים. מידע זה הושווה למידע מגנומים של 25 צרעות – שהן קרובות רחוקות של הדבורים. את מסקנותיהם הם ביססו על בחינה של מאות ואלפי גנים שונים.
החוקרים מצאו שמקורן של הדבורים הוא בגונדוואנה: יבשת ענק שכללה את הלוחות הטקטוניים שנמצאים כיום בחלקים הדרומיים יותר של העולם: אפריקה (כולל ישראל), דרום אמריקה, אוסטרליה, אנטארקטיקה, חצי האי ערב, מדגסקר והודו של היום. יבשת זו החלה להיווצר לפני כ-600 מיליון שנה, כשפנגיאה – יבשת-על שהייתה מורכבת מכל היבשות שקיימות כיום גם יחד – התפצלה לשתיים.
הדבורים, על פי המחקר, הגיעו ממערב גונדוואנה – אזור אפריקה ודרום אמריקה של היום, והן התפתחו באזורים צחיחים של היבשת במהלך עידן הקרטיקון התחתון – כלומר, לפני מעל 120 מיליון שנה, לצד הדינוזאורים.
"ידוע שגם כיום, מגוון מיני הדבורים הגדול ביותר נמצא דווקא באזורים היבשים והצחיחים יותר – שלא כמו בעלי חיים רבים אחרים, שעושר המינים שלהם משמעותי יותר באזורים טרופיים", מספר פרופ' שרון שפיר, מנהל המרכז לחקר דבורים והמכון למדעי הסביבה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית. "הדבר מתקשר לכך שמקור הדבורים הוא בגונדוואנה, באזור יבש וחם יותר. אנחנו דוגמה מעולה לזה: ישראל היא 'הוט-ספוט' לדבורים, יש פה מגוון מינים גדול מאוד יחסית לשטח – והוא נמצא דווקא באזורים יבשים, כמו הנגב".
יותר דבורים – יותר פרחים
כשגונדוואנה התפצלה ליבשות שונות הדבורים התפשטו אל חלקו הצפוני יותר של העולם, ובהמשך גם לאוסטרליה ולהודו. ולצד הדבורים התפתח גם מקור המזון הצבעוני והריחני שלהן: על פי החוקרים, הדבורים עשויות להיות הסיבה שחלקו המערבי של העולם מתאפיין במגוון גדול במיוחד של מיני פרחים. "דבורים הן מאביק חשוב", מזכיר שפיר. "גם בישראל יש גם מגוון גדול מאוד של צמחייה – זה הולך ביחד".
דבורת הדבש המערבית (Apis mellifera), שמייצרת את הדבש שאנחנו נהנים ממנו בישראל, היא הנפוצה מתוך מספר מינים של דבורי דבש. בסך הכול יש מעל 20 אלף מינים של דבורים (כשרובם לא מייצרים דבש, אגב), שמשתייכים ל-7 משפחות ול-28 תת-משפחות.
המחקר החדש מצטרף לאוסף מחקרים קודמים שחשפו פרטים על תולדותיהן של הדבורים. בין השאר, התגלה בעבר שהדבורים התפתחו מן הצרעות – ושהן נטשו את אורח החיים הקרניבורי לטובת איסוף צוף ואבקה מפרחים.
"ברגע שיודעים יותר על האבולוציה של מינים כאלה ואחרים, ומגלים מאיפה הם באו, מה היו הצרכים שלהם ואיך הם התפתחו – אפשר להבין יותר איך לתכנן שמורות טבע בצורה נכונה יותר", מסביר שפיר. "מעבר לכך, בצורה זו אפשר גם לראות יותר לאן דברים הולכים: להבין יותר אילו מינים יסתדרו ואילו פחות אם אזורים יהפכו לקרירים, חמים או יבשים יותר עקב שינויים גלובליים".
מעבר לכך, לדברי שפיר, חלק מחשיבותו של המחקר החדש נעוצה בתרומתו לתחום המשפיע שהוא האבולוציה. "מאז שדרווין פרסם את מוצא המינים ב-1859 כל העולם השתנה: לא רק הביולוגיה והזואולוגיה, אלא גם התרבות, ההיסטוריה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה – הכול מתנהל בראייה אבולוציונית", הוא אומר. "זו הייתה מהפכה אדירה ששינתה את העולם. לכן, כל מחקר אבולוציוני, שמעמיק יותר את השיטות וההבנה בנושא, תורם לכל התחומים האלה".
לא הכול דבש
חשוב לציין שכיום, אנחנו לא יכולים לקחת את הדבש שאנחנו אוכלים כמובן מאליו – וגם לא את שירותי ההאבקה הקריטיים שהדבורים מבצעות עבור המזון שלנו. מספריהן של דבורי הדבש ירדו דרמטית בעשורים האחרונים, ועל פי הערכות, כשליש מכלל אוכלוסייתן נעלמה מן העולם. למעשה, בחלק מהמקרים כוורות שלמות ננטשות, בתופעה שזכתה לשם "הפרעת התמוטטות המושבה". יש לציין שהפגיעה היא לא בדבורי דבש בלבד, אלא גם במיני דבורים אחרים (כמו מינים של דבורת הבומבוס).הדבר מצטרף לכך שבעשורים האחרונים אנחנו עדים לפגיעה מסיבית ברוב החרקים בעולם, כשבמדינות רבות הירידה במספריהם מגיעה לכ-90-50 אחוז מכלל אוכלוסייתם.
נתונים אלה מדאיגים נוכח העובדה שכ-80 אחוז מהגידולים החקלאיים בעולם תלויים בהאבקה על ידי דבורים – ובלעדיה, פירות וירקות שאנחנו אוכלים לא יוכלו להיווצר.
"דבורים צריכות שני דברים בחיים: הראשון הוא פרחים, כי הן תלויות בצוף ובאבקה שבהם כמקור תזונה, והשני הוא שלא יהרגו אותן עם חומרי הדברה", מסביר שפיר. "אנחנו, בני האדם, מפחיתים את כמות הפרחים על כדור הארץ כי אנחנו מתפשטים בקצב גדול ומעלימים שטחים פתוחים – ואיפה שיש פחות פרחים, יהיו פחות דבורים. ובמקביל, אנחנו משתמשים בחומרי הדברה שונים שמזיקים לדבורים".
אז מה אפשר לעשות במטרה להגן על הדבורים, כדי שמסען ההיסטורי הארוך לא יסתיים בעידן שלנו? "חשוב לפזר פחות רעלים – דרך חקלאות אקולוגית ואורגנית יותר, וגם ברמת הבית – לא לרסס את הגינה הפרטית עם הרעלים שנמכרים בחנויות. בנוסף, יש להגדיל את מספרי הפרחים – אם זה דרך שתילת עצים, או דרך פיזור זרעים של פרחים מקומיים. חשוב לעודד את גדילתה של צמחייה שנותנת צוף ואבקת פרחים לדבורים ולמאביקים אחרים, כי חלק מהפרחים, כמו מיני נוי מתורבתים שונים, הם לא צופניים".
כך, נוכל להילחם בהיעלמותן של יצרניות הדבש ומאביקות העל שלנו – ולצמצם את הפגיעה בטבע שלה גרמנו. "בלי הטבע – הלך עלינו", מסכם שפיר.
