בקרוב נתאסף סביב שולחן החג, נברך את משפחתנו וחברינו "שנהיה לראש ולא לזנב", ובכך נביע את תפילתנו להיות בראש העדר, ולא בסופו; להוביל ולהצטיין, ולא להשתרך מאחור. אך בעוד אצלנו האיחול מסתכם בתפילה ובמנהג, יש מי שלקחו את המילים האלה צעד אחד הלאה.
בממלכת החי קיימים כמה בעלי חיים שהגשימו את הברכה היהודית – באופן מילולי: עכבישים, זחלים, נחשים, פרפרים ודגים שהתפתחו כך שחלקיהם האחוריים יהיו דומים לראש שלהם או של מינים אחרים. אז ברוכים הבאים למצעד היצורים שבוחרים בראש על פני הזנב גם הרבה אחרי חגי תשרי.
עכבישים מבואסים ודגים שנמלטים
ה-Happy-face spider (בתרגום חופשי "עכביש הפרצוף השמח", או בשמו המדעי Theridion grallator) שחי בהוואי, הוא בעל ראש מזויף שנדמה למעין אימוג'י הולך על שמונה: על חלקה העליון של בטנו מופיעים כתמים בולטים בצורת עיניים, ומתחתיהן פה עבה שנראה כאילו צויר בידי ילד. אבל לא תמיד זנבו של העכביש מחייך: על גבי פרטים שונים של אותו המין מופיעות צורות מגוונות, כך שלעיתים היצור הקטן עשוי להופיע גם בגרסה שנראית יותר כמו "עכביש הפרצוף המבואס".
גם מתחת למים יש יצורים שמצטיידים בעיניים אחוריות מזויפות. אחד מהם הוא ה-Foureye Butterflyfish (בתרגום חופשי "דג הפרפר עם ארבע העיניים", ובפי המדעChaetodon capistratus), שנפוץ בחופי אמריקה, ממסצ'וסטס ועד ברזיל, וידוע בכך שהוא לא מתפרפר: מדובר באחד ממיני הדגים המונוגמיים היחידים שאנחנו מכירים כיום. הדג נושא על חלקו האחורי של גופו עיניים מזויפות וגדולות בהשוואה לעיניו האמיתיות, וחוקרים משערים שמיקומן נועד לבלבל את הטורף, שעשוי לטעות לגבי כיוון ההמלטות של הדג ברגע התקיפה.
ויש מי שחשיפתם לטורף משנה גם את איבריהם עוד בימי חייהם (ולא רק אבולוציונית, לאורך הדורות): מחקר אוסטרלי עקב אחר מין של דג ממשפחת השוניתיים (Ambon damselfish) שנפוץ בעיקר בחופי אוסטרליה, ומצא שחשיפה של דגים צעירים לטורף טבעי גורמת להתפתחות כתמי עיניים מזויפים גדולים ובולטים יותר בסמוך לזנב, ובמקביל – מקטינה את היקף העיניים האמיתיות של הדגים.
הישרדות – פנים רבות לה
בניגוד למאפיינים פיזיולוגיים שנועדו להסוואה ולהסתרה של בעל החיים מפני טורפים, כתמים בצורת עיניים עלולים להפוך אותו לבולט יותר, ולכן חוקרים משערים שהם נועדו לתרום להישרדותו באופן שונה.
"התכונה הזאת מספקת הגנה לבעל החיים: אם טורף חושב שהראש של הטרף שלו נמצא בצד האחורי של הגוף, ומכוון את התקיפה לשם, יש ליצור שהותקף סיכוי לשרוד", מסבירה פרופ' נטע דורצ'ין, אוצרת החרקים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. "אבל אם מורידים לך את הראש, זה סוף הסיפור".
בנוסף להסטת התקיפה לאזור חיוני פחות של הגוף, עוד דרך עיקרית שבה עיניים מזויפות משרתות את בעליהן היא הרתעת טורפים: כשהעיניים המזויפות גדולות יותר מהעיניים המקוריות של בעל החיים, הטורף עשוי לטעות ולחשוב שמולו ניצב יצור גדול ומסוכן. "עיניים גדולות שפונות קדימה הן סימן של טורף, כמו אצלנו בני האדם או במשפחת החתוליים, בעוד אצל בעלי חיים צמחוניים העיניים נמצאות בדרך כלל משני צידי הראש", מסבירה דורצ'ין. "שתי עיניים גדולות שמסתכלות עלייך יכולות ליצור רושם של טורף ובכך לייצר הרתעה".
פרפרים שונים לקחו את הזיוף הזה רמה אחת מעל, ובמקום לשכפל רק זוג עיניים – הם מציגים ראש מזויף במלואו בקצה האחורי שלהם. "בישראל יש כמה מיני כחלילים, כמו תכלתן ההרנוג, או שעיר האשחר, שבצד האחורי של הכנפיים שלהם יש מעין שלוחות שנראות כמו מחושים, ולידן כתמי עיניים", מספרת דורצ'ין. "אנחנו קוראים לזה 'חיקוי עצמי' (automimicry), כלומר שחלק אחד של הגוף מחקה צורה של חלק אחר". כנראה שככה זה כשההישרדות מחייבת להגדיל ראש.
הזוחלים שמתחפשים
אבל עם כל הכבוד לאיורים העגולים והדוממים שעכבישים, פרפרים ודגים נושאים על גופם – זחליהם של שני מיני העשים שבהם נעסוק כעת מצאו דרך להפוך את הכתמים הקבועים לכמעט-איברים אמיתיים: שני המינים (Eumorpha phorbas ו-Eumorpha labruscae), שנפוצים בצפון-מערב קוסטה ריקה, הם בעלי עין שממוקמת על זנבם, ויכולה "למצמץ" לפי בחירתם. איך זה קורה?
בשלב ההתפתחותי האחרון לפני הפיכתם לעש, הזחלים מצמיחים את העין המזויפת על איבר בצורת קרן שממוקם סמוך לקצה גופם התחתון. בתגובה לאיום, הזחלים מפיקים תצוגה מיוחדת, שנראית כמעין מצמוץ, באמצעות תזוזה מהירה שמלווה בהתכווצויות.
את הרשימה שלנו נחתום עם שני מיני נחשים, שמחפשים את הזנב שלהם לראש. הראשון הוא פתן האלמוגים (Micrurus), שמעוטר בצבעי אדום וצהוב אשר מטרתם להזהיר מפני הארס הקטלני שלו, שביכולתו להרוג גם בני אדם. יחד עם זאת, הנחש הזה יעדיף לתקוף יונקים קטנים, צפרדעים, ציפורים ואפילו נחשים קטנים – וכנראה יוותר על תקיפת בני-אנוש.
מין הנחש השני מכונה Rubber boa (Charina bottae) על שם העור בעל מרקם הגומי שעוטף את גופו. מין זה, שנפוץ בצפון אמריקה, הוא לא ארסי ובשל כך גם צבעו אחיד וכהה, בניגוד לצבעים העזים שהולמים את פתן האלמוגים. למעשה, בשל אופיו העדין והבלתי-תוקפני, מין זה משמש לשחרור אנשים מפחד מנחשים. על אף השונות ביניהם, שני המינים משתמשים באסטרטגיה דומה: זנבם דומה בצורתו לראשם, ובעת שהם חשים מאוימים – הם מתלפפים באופן שמסתיר את ראשם וזוקר את זנבם.
עם מגוון התחבולות המרשים שמציגים המינים הללו בים, באוויר וביבשה – אי אפשר שלא להתמלא הערכה לכושר ההמצאה של הטבע. אז מה אתם אומרים, אולי השנה, לצד שולחן החג, תציעו ברכה חדשה? שנהיה לראש – שהוא בעצם זנב – למען יסתלקו אויבינו?
